הצנזורה נכשלה

"מי מנהיג אתכם? מי מייצג אתכם? מי אחראי על מה שקורה פה?”, נשאלים שוב ושוב כובשי וול סטריט (שהפכו לכובשי ארה"ב והעולם כולו). “אף אחד. אנחנו המנהיגים", הם מתעקשים. אבל כל המצדדים בסדר הישן והטוב עומדים מולם פעורי פה ומסרבים לקבל את התשובה הזו. מדוע? כי זה לא עובד ככה, כי מישהו בטח מסתיר משהו, כי ספינה חייבת רב חובל, כי זה לא מצטלם טוב לטלוויזיה; כי בתרבות של מנצחים ומפסידים חייב תמיד להיות איזה גאון כישרוני או מנכ"ל כריזמטי וחדור מוטיבציה, שמתבלט מעל ההמון ויודע להגיד לכולם איך ומה לעשות.

יוטיוב מחליף את רשת פוקס

זו הסיבה שבשבוע האחרון התחילו לצוץ מכל עבר כתבות פרופיל שונות ומשונות עם כותרות כמו "המוח מאחורי כיבוש וול סטריט", “הפנים של כיבוש וול סטריט", ואפילו: "האם ג'ורג' סורוס עומד מאחורי ההפגנות נגד וול סטריט?". אחד מהחשודים הבולטים ביותר בהנהגה (בסתר) של המחאה הוא ג'סי לגרקה, בלוגר ומסעדן בן 31 מקווינס, שהפך לסלבריטאי אחרי שרשת פוקס צינזרה ראיון איתו, שהועלה ליוטיוב בידי מישהו שצילם אותו מהצד. 

בראיון, שנצפה כבר יותר ממיליון פעם, מתועד הכתב מבטיח ללגרקה "להעביר איזה מסר שהוא רוצה". לגרקה, בלשון חדה ובקסקט פועלים שחור שהפכו לסימני ההכר שלו, אמר בין השאר: "אחרי 30 שנה שבהן איכות החיים שלנו הידרדרה בזמן שלעשירים היה טוב מאי פעם, אני חושב שהגיע הזמן ל... אני יודע... קצת השתתפות בדמוקרטיה שלנו?". מאז הוא כבר הוכתר בתקשורת כדובר התנועה וכ"איש הכי חכם בוול סטריט".

בשבוע שעבר פגשתי את לגרקה במטה המאבק ב"כיכר החירות", מסתובב כחתן ביום חגו כשרבים מהמבקרים מתאספים סביבו, לוחצים את ידו, מברכים אותו ושואלים לדעותיו החברתיות־כלכליות. אבל לגרקה חוזר ומדגיש שהוא דובר ומנהיג רק של עצמו, בדיוק כמו כל אחד אחר פה. זו תנועה של כולם. כולם יחד וכל אחד לחוד. כששאלתי אותו אם הוא חושב שיום יבוא והמחאה הזו תצטרך למצוא לעצמה מנהיגים הוא אמר: “אני לא יכול לענות לך על זה".

"יותר ממה שייצרה הממשלה"

בינתיים דברים זזים במהירות פלאית כמעט: אומרים על המוחים שהם מלוכלכים — ומיד מתמלאת הכיכר במטאטאים חרוצים שממרקים אותה; ראש העיר מאיים לפנות את הכיכר (כדי "לנקות") — ומיד חותמים 300 אלף איש על עצומה שמונעת זאת. בשבוע שעבר אפילו פרסמה התנועה מסמך הצהרת כוונות ראשון, שאינו כולל דרישות ברורות, אך לדברי ג'ף סמית', פרסומאי שמתנדב בצוות העיתונות של המחאה, הוא עדיין "הרבה יותר מכל מה שהממשלה שלנו הצליחה לייצר זה זמן רב".