פרשנות: מזון למחשבה

נתוני הסקר של נילסן מראים את אחד הפספוסים הגדולים עד כה של מחאת יוקר המחיה. מה שהיתה אמורה להיות מחאה קולקטיבית על גובה המחירים בישראל, הפכה למחאה נקודתית על יוקר המחירים בסופר.

כך, מראה הסקר, אנשים שברבעון שעבר היו מוכנים לצמצם הוצאות טלפון, לדחות קנייה של גאדג'ט חדש או לצמצם חופשות, כעת פשוט מחפשים מוצרים זולים על מדפי רשתות המזון, כשכל השאר יכול לחכות. לפי ההיגיון הזה, הישראלי של הרבעון הנוכחי יבדוק יותר כל מוצר בסופר, אבל יבזבז יותר על טייק־אווי ממסעדה. הגיוני? לא ממש.

לצרכנים יש כוח אדיר: הם הפגינו אותו כשכופפו את תנובה - חברת המזון הגדולה בישראל - ואילצו את הממונה על ההגבלים להתערב ולהתחיל לשנות את חוקי המשחק בתחום המזון. חברות שהעלו מחירים בבטחה חיות היום בפחד מביקור ספונטני של סטודנט או איש מחאת קוטג' ליד הבית. המחאה שינתה סדרי עולם בישראל, אך עד כה בתחום אחד בלבד.

המחאה עשתה המון למען הישראלי הממוצע שקונה בסופר. אבל מה עם הישראלי שמדבר בסלולר? או משלם עמלות לבנק? מה עם הישראלי שלא מצליח לקנות דירה ולא יכול לגור בפריפריה בגלל תשתיות תחבורה לקויות? הישראלים האלה מחכים בינתיים למישהו שיעלה את הצרות שלהם על דגל, וידרוש את אותם פתרונות שדרשו המפגינים מחברות המזון.