המחאה חוזרת. זה הזמן לדו"ח רווח והפסד

הרחוב הישראלי צעק בקיץ האחרון. נגד מחירי הדיור, נגד מחירי הדלק, נגד יוקר גידול הילדים, נגד הפוליטיקאים, נגד הטייקונים, נגד השיטה הישנה, נגד יוקר המחיה.

בשבוע הבא יחלפו חודשיים מאז הפגנת הענק שנערכה בתחילת ספטמבר בכיכר המדינה. מה שקרה מאז הוכיח כמה דברים. העיקרי שבהם הוא שהמחאה אפקטיבית בעיקר נגד גופים שהציבור יכול להחרים בקלות יחסית: יצרניות המזון ורשתות השיווק, למשל.

עם זאת, המחאה מתקשה בינתיים לרשום תוצאות משמעותיות בגזרות אחרות וחשובות לא פחות ואולי אף יותר. היא כושלת במאבק מול זרועות המדינה: תעריף החשמל התייקר, כך גם מחיר הדלק. גם משבר מערכת הבריאות עדיין כאן. המחאה נכשלה בינתיים גם מול גופים שכבר לקחו את כספי הציבור ומתייחסים אל לקוחותיהם כאל שבויים: הבנקים, בתי ההשקעות, והגופים שמנהלים עבורנו את חסכונותינו לגיל הפרישה. המחאה החברתית והצרכנית לא הניבה מולם עד כה כל תוצאה, ונדמה כי גם לא ניסתה.

כישלון: התייקרות החשמל

האזהרות לא עזרו: תעריף החשמל עולה, ויעלה עוד ב־2012

ב־5 בפברואר נקלע משק האנרגיה הישראלי לבעיה. מערכת הזרמת הגז ממצרים, שסיפק עד אז 40% מהביקוש בארץ, הושבתה בפיגוע חבלני. חברת החשמל נאלצה להפעיל את תחנות הכוח שלה באמצעות מזוט וסולר, שיקרים ומזהמים פי כמה לעומת השימוש בגז טבעי. מובן שלאף אחד לא היתה שליטה על ששת פיגועי החבלה שאירעו בסיני מפברואר ועד היום, אך פרנסי המדינה קיבלו את כל האזהרות והאינדיקציות שמחיר החשמל יעלה, ובחרו במודע שלא לעשות כלום.

קיצור תולדות הפשלה עצוב במיוחד. בסוף 2010 האוצר ייקר את המס על הדלקים, לרבות פחם שמשמש להפעלת תחנות כוח, ותרם לעלייה של כ־4% בתעריף. כמו כן, מאז פברואר מזהירים ברשות החשמל ששריפת סולר (שמחליף את הגז המצרי) תתבטא בעלייה בתעריף, אולם אף אחד לא שמע, או לא רצה לשמוע. ההתראה החדה ביותר באה במאי, אז אמר יו"ר רשות החשמל לוועדת הכלכלה שאם הגז המצרי לא יחזור, התעריף יעלה ב־16%.

הגז המצרי אכן לא חזר, וביולי קבעה הרשות שתעריף החשמל יעלה ב־25%. אבל הימים ימי מחאה חברתית, ושר האוצר נזכר בדקה ה־90 להוריד את המס על הסולר ב־69%, מה שצמצם את העלאת התעריף ל־10% בלבד. ואולם, מחירי הדלקים המשיכו לעלות והגז המצרי המשיך לקרטע. בסופו של דבר אזרחי ישראל ספגו עלייה של יותר מ־15% בתעריף החשמל: 10% באוגוסט ועוד 5% בנובמבר הקרוב.

באופן אירוני, מי שאזרחי ישראל ושר האוצר זקוקים לו כעת הוא יצחק תשובה. אחרי מסקנות ששינסקי, פתאום כולם מקווים שהוא אכן יצליח להביא גז מתמר ב־2013 כפי שהבטיח. אם ייכשל, חברת החשמל תשתמש בהרבה יותר סולר מהיום, ועליית התעריפים הנוכחית היא רק המתאבן.

ליאור גוטמן

כישלון: עליית מחיר הדלק

הטריק של האוצר: הבנזין שוב מתייקר

עד תחילת 2011 היה קל לנבא את מחיר הבנזין: אם הנפט והדולר עלו, רוב הסיכויים שגם הבנזין. אך אז הצטרף עוד משתנה למשוואה. נקרא לו "מרכיב המיסוי של ביבי ושטייניץ". מדובר במרכיב חמקמק, שגורם למחירי הבנזין לעלות או לרדת ביחס ישיר למחאה.

בסוף 2010 השחיל האוצר סעיף בחוק ההסדרים להעלאת מס הדלק. בעקבות זאת רשם הבנזין שיאים בינואר ובפברואר 2011 (7.14 ו־7.26 שקלים לליטר בהתאמה), והרחוב זעק. לא עברו 14 יום והמרכיב המסתורי הביא להוזלת הבנזין ל־7.02 שקלים.

זה לא עזר. הבנזין המשיך לזנק ורשם שיא חדש במאי (7.62 שקלים). או־אז, שנייה לפני "הפגנת המיליון", ירד המס על הדלק ב־30 אגורות, אך עלייה עולמית במחיר הנפט ייקרה באוקטובר את הבנזין ב־5 אגורות.

ב־2012 אמור המס על הבנזין להתייקר ב־40 אגורות, מהלך שטרכטנברג המליץ לבטל. אבל בעצם, מי כבר יודע היום מה משפיע על הבנזין: הדולר, גופת קדאפי או "מרכיב המיסוי של ביבי ושטייניץ". לאוצר הפתרונים.

ליאור גוטמן

כישלון: הפוליטיזציה של המלצות טרכטנברג

הכדור חזר לממשלה: האינטרסים הפוליטיים מטביעים את דו"ח טרכטנברג

בשיאה של המחאה החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להפריט את הדיון לוועדת טרכטנברג החיצונית, בתקווה להסיט את האש ולקבל מתווה פתרון מקצועי. אך ברגע שהכדור חזר לממשלה, שבו האינטרסים הפוליטיים לשלוט בדיון, וכעת הם מאיימים להטביע חלקים משמעותיים מהדו"ח.

נבחרי הציבור, שממאנים לוותר על ליטרת הבשר שלהם, דורשים במקרה הטוב להכניס בדו"ח שיפורים, ובמקרה הרע לאיין חלקים ממנו. כדי לדלג על שלב הדיון הממשלתי, שינה נתניהו שלוש פעמים את מנגנון האישור. גם כעת, עם הכנת ההצעות המפורטות ליישום הדו"ח, מתעוררים חילוקי דעות פנים־ממשלתיים. האוצר והתמ"ת מושכים לכיוונים שונים, ומשרד הביטחון לוחץ לצמצום הפגיעה בתקציבו. נתניהו החליט לשנות שוב אסטרטגיה ולפצל את פרקי הדו"ח. הדיונים הבאים צפויים להיות סוערים גם כן, וייתכן שחלק מהדו"ח ירוכך.

האנדרלמוסיה רק תגבר כאשר הדו"ח ינחת בכנסת. גורם ממשלתי טוען שהמחיר ש"ישולם" לשרים הוא כלום לעומת זה שיגבו הח"כים. אך יוזמות של אנשי המחאה מהוות נקודת אור. חלקם ינתרו את פעילות מושב החורף שיושק ביום ראשון, והמחאות השוטפות ידרבנו דיון פומבי ויקשו על דילים אפלים לאישור הדו"ח, שרק ידרדרו את מעמד הביניים.

תומר אביטל

ועדת הכספים דנה בהמלצות טרכטנברג | צילום: מיקי אלון

כישלון: הרפואה הציבורית

הדו"ח התעלם: המדינה מתכחשת למצב מערכת הבריאות שלה

עמוד וחצי הקדישה ועדת טרכטנברג למצב מערכת הבריאות בישראל. המילים מתארות מצב נפלא, על תמותת התינוקות הנמוכה ועל הפריסה הארצית הרחבה. שום שקל לא צריך להגיע למערכת הזאת, אולי רק רגולציה קלה לביטוחי הבריאות הפרטיים, וגם זה כדי להוריד את ההוצאה הלאומית לבריאות.

אין צורך להיות מופתעים. ככה זה כשמי שכותב עבור הוועדה את הפרק על השירותים החברתיים הוא ראש אגף התקציבים באוצר. כמו שבאגף יודעים לעשות היטב, הם בחרו בפינצטה את הנתונים. נכון, מערכת הבריאות שלנו מצוינת, אך מגמות השנים האחרונות לא משאירות ספק לגבי העתיד - והוא עגום.

הנה כמה מהמספרים שמפרסם ה־OECD: שיעור המיטות לאשפוז כללי בישראל נמוך יחסית ועומד על כשתי מיטות לאלף נפש, לעומת ממוצע של 3.6 בארגון. כתוצאה מכך, שיעורי התפוסה בישראל הם כ־96%, לעומת 76% ב־OECD. למה זה משנה? כי המשמעות היא שבישראל חולה ממוצע מאושפז 4 ימים, במקום 6.3 במדינות המפותחות. נדמה שאין רופא שיטען שזה חיובי.

העלייה מברה"מ לשעבר בשנות התשעים הביאה איתה רופאים ואחיות רבים, שעזרו למערכת לסחוב עוד כמה שנים. אכן, ה־OECD מציין לחיוב את שיעור הרופאים לאלף נפש בישראל (3.4 לעומת 3.1 בארגון). ואולם, לפי תחזיות משרד הבריאות, שיעור זה צפוי לרדת בשנים הבאות אל מתחת לממוצע ה־OECD, בניגוד למגמה בשאר המדינות. וזה עוד בלי לומר מילה על 730 המתמחים וכ־40 הרופאים הבכירים שמאיימים להתפטר.

מיקי פלד

הרופאים לא מרוצים | צילום: יובל חן

כישלון: דמי ניהול גבוהים

קץ לשתיקה: הפנסיה שלנו מתאדה

עם ההגעה למקום עבודה חדש, אנו נדרשים לקבל החלטה קרדינאלית במיוחד: לבחור גוף פנסיוני שינהל עבורנו את החסכונות. מאותו רגע אנחנו מוצפים בסוכני ביטוח מפולפלים, מלאי ניגודי עניינים המערפלים את חושינו במידע מסובך, עד שכל מה שאנחנו רוצים לדעת זה איפה לחתום. בדיוק אז מתחילים דמי הניהול לזרום לגופי הענק אלה, מתוך ציפייה שהם ישמרו על הכסף וישיאו את ערכו.

אלא שרוב הגופים הפנסיוניים לא מצליחים ואף לא מנסים לעשות זאת. מנהלי ההשקעות, ולו המוכשרים ביותר, לא מצליחים להכות לאורך זמן את השוק. למעשה, אם יכולנו לנהל את הכסף בעצמנו דרך תעודות סל, נראה שהביצועים היו דומים.

אז למי אנחנו מעבירים עד שליש מהחיסכון לגיל פרישה? בעיקר לסוכנים ולמנכ"לים המוכשרים, שיודעים למכור את הבלוף הזה. המחאה החברתית היא הזדמנות מצוינת לשים קץ לשתיקה שאופפת את דמי הניהול,לבדוק הצעות מתחרות ולהרים טלפונים - בדיוק כמו בכל הנוגע לחשבון הסלולר. מאבק כזה, אם יישא פרי, יבטיח פנסיה הגונה בגיל פרישה.

רחלי בינדמן

הצלחה: מחיר מוצרי המזון

על מי החרם הבא? חרם הצרכנים עבד, וחברות המזון הורידו מחירים

לפני ארבעה חודשים נפל דבר בישראל: בפעם הראשונה בתולדותיה, הצליח חרם צרכנים לכופף תאגיד גדול. היה זה חרם הקוטג' שהביא לירידה של 30% במכירות המוצר הפופולרי, וכל זה בעקבות התארגנות ספונטנית של צרכנים בפייסבוק. האנשים האלה עשו היסטוריה. לא רק שתנובה הוזילה את הקוטג' ל־5.9 שקלים - הם הפכו לאימת שוק המזון כולו ולאחת הסיבות שמחאת יוקר המחיה יצאה לדרך.

מחאת הקוטג' התגלגלה לדרישה עיקשת להפחתת מחירי המזון ב־30% - כל המוצרים, בכל נקודות המכירה, של כל היצרנים, היבואנים והמשווקים, דרישה שעדיין נותרה ללא מענה.

חרם שני על תנובה הביא לשורה נוספת של הוזלות (כמו גם להתפטרות היו"ר זהבית כהן), שנענתה מיד בהוזלות מצד המתחרות שטראוס וטרה. פנייה של המוחים לאסם ולתלמה הניבה גם כן הצהרות על הוזלות, ופגישות בשופרסל הביאו לסל מוצרי בסיס שנוי במחלוקת, אך העבודה עדיין רבה.

לא כל הספקים שמובילים את שוק המזון (תנובה, שטראוס, אסם והחברה המרכזית) קיבלו ביקור מהמוחים או הורידו מחירים. הרשתות הגדולות נשארו אף הן מתחת לרדאר ועד כה לא תרמו את חלקן. גם המדינה אכזבה: היא לא הוזילה את המע"מ על המזון ולא חדלה לתמוך בחקלאים באמצעות מכסים על גב הצרכן. ועדת קדמי לבדיקת שוק המזון עוד לא הגישה מסקנות, וכבר שיחות המסדרון בחברות המזון הן איך ממסמסים אותן. רק מחאה ציבורית חזקה יכולה להמשיך את התהליך.

גיל קליאן