צילום: אוראל כהן
דריכות בעולם המשפט לקראת הכרעת הדין במשפט וינרוט
מחר יוכרע דינו של פרקליט הצמרת יעקב וינרוט, שנתיים וחודש לאחר שהואשם כי ייצג את איש רשות המסים שוקי ויטה, בעוד שוויטה מטפל בתיקי המס של לקוחותיו של וינרוט
בית המשפט המחוזי בתל אביב ייתן מחר את הכרעת הדין במשפט השוחד של עורך הדין ד"ר יעקב וינרוט ואיש רשות המסים שוקי ויטה, באחד התיקים החשובים והמסקרנים של השנים האחרונות. ההערכות הזהירות מפי גורמים המעורים בתיק הן כי השופט גלעד נויטל יזכה את וינרוט מעבירת השוחד. הערכות אלה הושמעו בסביבתו של וינרוט בשבועות האחרונים, ואף גורמים בפרקליטות אמרו ל"כלכליסט" כי לא יופתעו אם וינרוט יזוכה בעבירת השוחד.
עם זאת, מדובר בהערכות המתבססות על תחושות בלבד, שכן במהלך כל הדיונים הארוכים בבית המשפט הקפיד השופט נויטל לשמור על עמימות בכל הנוגע לדעתו ולעמדתו השיפוטית בתיק. כל הגורמים שאיתם שוחח "כלכליסט" לקראת הכרעת הדין הקפידו לסייג את דבריהם, ואמרו ש"אצל נויטל אי אפשר לדעת". גם אם יפתיע נויטל וירשיע את וינרוט באחת העבירות, הדבר אינו צפוי להשפיע על עבודת וינרוט ומשרדו עד לתוצאת הערעור שיגיש לעליון.
נקודות רגישות במשפט
כתב האישום הוגש ב־31 בדצמבר 2009, לאחר שכבר ב־1 באפריל 2008 חשף "כלכליסט" לראשונה כי וינרוט נחקר באזהרה בפרשה. בכתב האישום טענה הפרקליטות כי וינרוט ייצג את ויטה בענייניו הפרטיים מול היועץ המשפטי לממשלה ובית הדין לענייני עבודה, כדי לסייע לו בקידומו ברשות המסים. במקביל, טענה הפרקלטות, חתם ויטה בתפקידו כפקיד שומה גוש דן על הסכמי מס מיטיבים לכאורה עם לקוחותיו של וינרוט, ובהם האוליגרכים מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק — הסכמי מס אשר הניבו לווינרוט שכר טרחה של 32 מיליון שקל.
ויטה מואשם בקבלת שוחד ובהפרת אמונים, ובמקביל לדיוני ההוכחות ניהל עם הפרקליטות מגעים מתקדמים להגעה להסדר טיעון בעניינו. מגעים אלה לא צלחו בסופו של דבר.
נוסף על כך, כתב האישום כולל עבירה על סעיף 3 (ב') לחוק איסור הלבנת הון, כנגד וינרוט. על פי כתב האישום, כדי להבטיח שכספיו של גאידמק לא יתגלו ולא ייתפסו, פתח וינרוט חשבון נאמנות בבנק ורשם את עצמו כבעל החשבון, ואת רו"ח פלדמן כנהנה בחשבון — ללא ציונו של גאידמק כנהנה האמיתי בחשבון. וינרוט מואשם כי פעל כך במטרה להסתרת זהותו של גאידמק כנהנה בחשבון הנאמנות, וכדי להבטיח את העברת כספי גאידמק למטרות שונות, לרבות שכר טרחתו.
וינרוט טען להגנתו כי שכר הטרחה שגבה מוויטה הוא מידתי, ואם יש מי שיחשוב שהוא מופחת — הרי שווינרוט נהג לגבות משכירים שכר טרחה מופחת מתוך הזדהות עם מצבם ועשה זאת במקרים רבים, ובכך אין כל חריג בתיקו של ויטה. כדי לתמוך בטענה זו חשף וינרוט רשימה ארוכה של אנשי ציבור שאותם ייצג במהלך השנים, ומהם גבה לכאורה שכר טרחה נמוך יחסית בהתאם ליכולת ההשתכרות של הלקוח. ברשימה נכללו שופטים, קצינים בצה"ל, ראשי עיריות, חברי כנסת וקציני משטרה. כמו כן טען וינרוט כי נהג בשקיפות מלאה, וכי גורמים רבים במערכת אכיפת החוק ידעו כי הוא מייצג במקביל את ויטה ואת צ'רנוי וגאידמק.
עוד טען וינרוט כי רו"ח זאב פלדמן היה זה שטיפל בהסכמי מס, והוא זה שפעל מול ויטה. באשר לחשבון הנאמנות שבאישום העוסק בהלבנת ההון, טען וינרוט כי הנהנה בחשבון היה רו"ח זאב פלדמן ולא גאידמק, וכי גם בעניין זה פעל בתום לב. הפרקליטות טענה מנגד כי לא גובה שכר הטרחה הוא העיקר, אלא הטענה שהייצוג ההדדי נעשה בו־זמנית.
סוללת סנגורים
הדיונים התנהלות פעמים רבות בסערה גדולה. במהלך העדויות השמיעו הן עורכי הדין והן העדים אמירות קשות זה כלפי זה, עד שהשופט נויטל נאלץ לגעור בצדדים כדי שישמרו על שפה רגועה ועניינית. אחד מרגעי השיא בשלב ההוכחות היה כאשר וינרוט עצמו עלה על דוכן העדים והעיד בחקירה הראשית. במענה לשאלות סנגוריו ביחס לטענת שכר הטרחה המופחת ענה וינרוט - לעתים על סף דמעות - כי תמיד נהג לסייע למקרים שהיו קרובים ללבו, וכי הדבר חשוב לו מאין כמותו. "אם לא יהיה לי למי לסייע, איבש כמעיין", אמר בהתרגשות.
נקודה נוספת שתיזכר ממשפט וינרוט היא המספר חסר התקדים של עורכי הדין שייצגו אותו. סוללת הסנגורים, 11 במספר, כוללת את פרופ' דוד ליבאי; דן שינמן; נבות תל־צור; נוית נגב; איריס ניב־סבאג, שניהלה את רוב דיוני ההוכחות; אבי וינרוט; גרשון גונטובניק; ירון קוסטליץ; דפנה ליבאי; עודד גזית; ורונן מנשה. ויטה מיוצג בידי עורכי הדין אלון רון ומורן כרמון.
כתב האישום הוגש על ידי עורכי הדין שרון כהנא, שהובילה את טענות התביעה; יפעת שטיין; ורותם שגיא מפרקליטות תל אביב (מיסוי וכלכלה).
12 תגובות לכתיבת תגובה