ואנונו בערעורו לעליון: "דגים עפים, ציפורים שוחות, חוקי הטבע הולכים מכות"

ראש מחלקת חקירות שטח ומודיעין לשעבר ברשות המיסים, דוד ואנונו, שהורשע בספטמבר האחרון בפרשת השוחד הידועה כפרשת רשות המסים 2, הגיש היום (א') לבית המשפט העליון את הערעור על פסק הדין שהרשיע אותו בשוחד וגזר עליו עונש של 6 שנות מאסר.

ואנונו הורשע על-ידי השופט דוד רוזן בכך שבמסגרת תפקידו הבכיר ברשות המסים פעל להיטיב עם נישומים שונים תמורת שוחד, בין היתר לעד המדינה בתיק יוחאי יעיש, אמרגנו של הזמר קובי פרץ. בסך הכל הורשע ואנונו בלקיחת שוחד של 300 אלף שקל. השוחד, כך נטען, נלקח באמצעות מערכת של אנשי ביניים, ובהם סגנו של מנכ"ל מפלגת קדימה משה שחורי, יואל מוגמי, בני הזוג יפה ורן הדר ז"ל, השוטר לשעבר קותי ברזילי, ובמעורבותו של נשיא לשכת רואי החשבון לשעבר ראובן שיף. עם זאת זוכה ואנונו מעבירות הסחיטה באיומים שיוחסו לו, וכן משלושה אישומים ובהם פרשיית קובי מימון, פרשיית חנוך מילוא ופרשיית אודי ראובן.

חלקו הראשון של הערעור, שנכתב בידי סנגוריו של ואנונו, ליאור אפשטיין וחן מנור, התמקד בפרשת יוחאי יעיש ובהעברת הסכום של 100 אלף שקל מעד המדינה בפרשה, יוחאי יעיש, ומאוחר יותר עוד 200 אלף שקל. לטענת ואנונו, בית המשפט לא התמקד בשאלה האם ואנונו שלח יד לאותה מעטפה שהכילה 100 אלף שקלים ונטל ממנה 20 אלף שקלים לפני שהעביר אותה לקותי ברזילי. לטענת ואנונו בערעורו, בית המשפט המחוזי, במקום שיכריע בשאלה מה וכמה נמסר לברזילי, "בחר לערוך מהלך מדהים ומתמיה כאשר הסית את נקודת המחלוקת והשאלה שבדיון לנקודה אחרת בזמן, ולהכריע בשאלה שלא נשאלה, והיא מה מסר יעיש בביתה של יפה הדר".

לטענת ואנונו, שאלה שאינה במחלוקת אינה מסורה להכרעתו של בית המשפט, וכי "התדהמה מתעצמת לאור העובדה שהמסקנות העולות מן התיק מחייבות אימוץ גרסת ההגנה בנקודה זו, ואף כתב האישום גורס כך, וכמאמר השיר 'דגים עפים ציפורים שוחות / חוקי הטבע הולכים מכות' (דני סנדרסון)".

לטענת ואנונו, "סכום המזומן נושא אופי של חיידק נגיש, ומשנגע בו המערער במו ידיו, זוהם לעולמים. שום הסבר אינו ראוי להישמע. הטענה שלפיה ואנונו לקח 20 אלף שקל מן המעטפה ושמר אותה לעצמו לא הוכחה בבית המשפט, לא הוצג בדל של ראיה שיעיד כי המערער נתל מתת זו לעצמו ומשכך, כל בסיסה של עבירת השוחד נופל".

עוד מוחה ואנונו בערעורו על כך שבית המשפט דחה את גרסתו של יואל מוגמי בעניינים אחרים אך קיבל אותה בעניין זה, ועל כך שהורשע על סמך שתיקותיו.

בהמשך ערעורו טוען ואנונו נגד הרשעתו "על סמך אמונות וסברות של עד המדינה". לטענת ואנונו, "עד המדינה המציא סיפור אשר יש בו כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו ולהוציא את עצמו כקרבן סחיטה בפרשה, ובית המשפט מקבל את סיפורו  בידיים מושטות ומאמץ אותו לחיקו".

לעניין העונש שהוטל עליו, טוען ואנונו כי בית המשפט המחוזי בחר לראות במקרה זה "סיבה ומסובב לכל חוליי החברה וביקש להרחיב את גבולות הענישה". לטענתו "בית המשפט בחר לראות בעבירה הנידונה מקבילה, שומו שמיים, לעבירת בגידה ועל כן ראויה להחמרה עונשית ניכרת. בית המשפט התעלם מהעובדה שהמערער זוכה בסופו של יום מחלקים נכבדים ועיקריים בכתב האישום".