סיסמת המחאה בוול סטריט היא המציאות: ל-99% אין באמת סיכוי

זעקת "אנחנו ה־99%" שמתפשטת בארה"ב בחודש וחצי האחרונים היא לא רק סיסמה פרובוקטיבית וקליטה של מפגיני תנועת "לכבוש את וול סטריט", אלא מצב דה־פקטו שמגובה בנתונים מעוררי תדהמה על עומק הפערים בחברה האמריקאית.

דו"ח שפרסם משרד התקציב של הקונגרס האמריקאי (CBO) בשבוע שעבר מראה כי אנשי המאיון העליון בארה"ב - אותו 1% שכנגדו המוני מפגינים בארה"ב יושבים כיום באוהלים, סופגים גז מדמיע משוטרים ונרטבים בגשם - אכן נעשו עשירים יותר באופן דרמטי ב־30 השנים האחרונות, בשעה ששאר אוכלוסיית ארה"ב ממשיכה לדשדש הרחק מאחור.

ממצאי המחקר, שמבוססים על נתונים של רשות המסים האמריקאית ולשכת האוכלוסין, מראים הטיה ברורה של המערכת הכלכלית לטובת כל מי שיש לו. הכנסתם של בני המאיון העליון צמחה בין 1979 ל־2007 במהירות גבוהה פי 15 מאשר זו של החמישון התחתון - 275% לעומת 18%. במשבר הפיננסי של 2008, הפערים אף העמיקו.

אחת הסיבות המרכזיות להעמקה הדרמטית באי־השוויון היא האופן שבו מוטל מיסוי על ההכנסה, שמאפשר למשקי הבית העשירים להשאיר בכיסם יותר ממה שהרוויחו, לעומת בני המעמד הבינוני והנמוך. למעשה, מדיניות המיסוי לא עסקה באיזון החלוקה השוויונית של עוגת ההכנסות הלאומית.

השינוי חל ב־30 השנים האחרונות, עם המהפכה שהנהיג הנשיא רייגן בשנות השמונים כשצמצם את הרגולציה על המגזר הפיננסי ואפשר לו לממש את תאוות הבצע באמצעות פעילות ספקולטיבית, ניפוח בועות אשראי ונדל"ן ושלל מניפולציות מתוחכמות על המסים הנמוכים ממילא שנדרש לשלם. בעשורים האלה מעמד הביניים האמריקאי רק הלך והתאדה, ופערי ההכנסה הגיעו לממדים מבהילים.

המגמה שמתוארת בדו"ח הולכת ומקצינה עם השנים, והמשמעות היא שכיום לאותם 99% אין סיכוי לצאת מהמלכוד. באמצעות דו"ח זה, הקונגרס האמריקאי עצמו מטיח בפני האזרחים עובדה ברורה: מי שהאמין עד כה שיוכל להגשים את החלום האמריקאי אם ירכוש השכלה ויעבוד קשה, צריך להתעורר. באופן לא מפתיע, הדו"ח מראה שאנשי פיננסים ועורכי דין הם הרוב בתוך אותו 1%. כלומר, מי שלא השכיל לארגן לעצמו תיק השקעות עשיר, רישום כחברה בע"מ או חבילת שכר שעל רובה לא ניתן לגבות מסים, לנצח ישלם יותר על פחות. כך נראית מלחמת מעמדות בשנות האלפיים.