צילום: סי די בנק
"זה זמן טוב לשנות פרדיגמה בחוגים לכלכלה"
הטלטלה הכלכלית בעולם והמחאה החברתית בישראל מציבות סימן שאלה גדול מעל תוכניות הלימוד בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות. המרצים מודים שמשהו יצטרך להשתנות, אבל עוד לא בטוחים מתי וכיצד זה יקרה
ב־2005 פרסם חתן פרס ישראל לכלכלה פרופ' אריאל רובינשטיין ממצאי ניסוי שערך בקרב סטודנטים ישראלים לפילוסופיה, מתמטיקה, משפטים, מינהל עסקים וכלכלה. בניסוי הוכנסו 764 נבדקים לנעליו של מנכ"ל חברה המספקת שירותי הדברה ומעסיקה כ־200 עובדים. לאחר שנים של שגשוג בתחום, כך נאמר לסטודנטים, מיתון במשק הביא לנסיגה ברווחי החברה, אף שמאזנה נותר חיובי. אנשי הכספים בחברה טענו כי פיטורי עובדים יסייעו בהגדלת הרווח, והעריכו כי שליחתם הביתה של כ־100 עובדים היא הפתרון המושלם. הדילמה שהוצגה בפני הנבדקים היתה פשוטה: כמה עובדים יש לפטר? שיעור הסטודנטים לכלכלה שבחרו למקסם את רווחי החברה - גם במחיר של פיטורי מחצית מעובדיה - היה הגבוה ביותר.
המשבר הכלכלי שהפתיע את מרבית הכלכלנים ב־2008 - שלא נעלם מאז, אלא החריף - הטלטלה הקיומית שחווה האיחוד האירופי והמחאה החברתית במדינות הקפיטליסטיות, כל אלה קוראים לתיאוריה הכלכלית לערוך חשבון נפש. בזה אחר זה כלכלנים בכירים, דוגמת חתני פרס נובל ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן, קוראים תיגר על יסודות התיאוריה הכלכלית המודרנית.
ואם התיאוריה עצמה אכן תעבור חשיבה מחדש, גם החוגים לכלכלה באקדמיה הישראלית ובעולם יעברו תהליך של התבוננות פנימית, שכן בסופו של דבר חוגים אלה מייצרים את כלכלני המחר, אלה שיקבלו את ההחלטות באגף התקציבים או שינווטו עסקים גדולים.
למרות זאת, העולם האקדמי אינו בנוי מכיכר תחריר או משדרות רוטשילד, ומהפכות לא מתרחשות בו בפרקי זמן של חודשים ספורים. למעשה, כלל לא בטוח שמהפכה תפיסתית כזו עומדת על הפרק. המרצים והחוקרים באקדמיה הישראלית שאיתם שוחח "כלכליסט" בשבועות האחרונים חלוקים בנוגע לתגובה הנדרשת מצד לימודי הכלכלה לתמורות הכלכליות־חברתיות האחרונות.
"הבעיה היסודית בדיסציפלינה המכונה כלכלה היא שהיא שבויה בקונספט מתמטי של חישובים וכמויות, ולכודה במסגרת של שווקים", אומר פרופ' לב גרינברג מאוניברסיטת בן־גוריון, שנמצא השנה בשבתון באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. "הכלכלה נתפסת על ידי כלכלנים רק כהיצע וביקוש. הם בוחנים מהפן המתמטי איך הממשלה משפיעה ואיך השכר משפיע. התפיסה הכלכלית שהפכה לדומיננטית בארה"ב מתחילת שנות השמונים היא שצריכים להוציא את הממשלות מתוך השוק. הקו הזה הפך לאידיאולוגיה של הכלכלה ושל לימודי הכלכלה. את זה מכנה פרופ' ג'וזף שטיגליץ 'הפונדמנטליזם של השוק'. העיקרון המרכזי הוא שאסור למדינות להיכנס לגירעון. מה שאנו חווים כעת בעולם הוא תולדה של התפיסה הזו".
גרינברג, סוציולוג ותיק שמעביר קורסים ביסודות הכלכלה הפוליטית בבן־גוריון ובאוניברסיטה העברית, סבור כי המצב הנוכחי אכן מספק הזדמנות מיוחדת לחשיבה מחודשת על המודלים הניאו־קלאסיים השגורים. "זה זמן טוב לשנות פרדיגמה, בעיקר במחקר ובחשיבה בחוגים לכלכלה. האקסיומות הנוכחיות אינן מאפשרות פריצות דרך", הוא טוען. "המשבר טוב, כי אולי מישהו יפרוץ את האקסיומה, אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה".
חשים מחסור בידע על המשק ובניתוח דילמות
במכון ון ליר בירושלים החליטו לבדוק ב־2010 את התנהלות החוגים לכלכלה בישראל. הנחת היסוד של חוקרי המכון היתה שאחד הצמתים המרכזיים שדרכם מעוצבים התהליכים הכלכליים העולמיים - וכן הישראליים - הם לימודי הכלכלה במוסד האקדמי. צוות מיוחד בראשותו של פרופ' נתן זוסמן, מומחה למאקרו־כלכלה מהאוניברסיטה העברית וראש חטיבת המחקר הנכנס של בנק ישראל, הוקם במטרה לבחון את החוגים לכלכלה בישראל ולחשוב קדימה, כיצד ניתן להתאימם למאה ה־21. הצוות כלל סטודנטים לכלכלה ובוגרי החוג, מרצים באוניברסיטאות ובמכללות וכלכלנים בכירים מהמגזר הציבורי והפרטי.
בסוף 2010 פרסם הצוות את נייר העמדה שלו, שבבסיסו שורה של השערות למחקר שאותן הגדירו חברי הצוות כ"מבטאות את אי־הנחת ותחושת החסר בלימודי הכלכלה כפי שהם היום".
על פי השערות אלו, לימודי הכלכלה בישראל אינם מספקים לתלמידים היכרות עם ההיסטוריה והפילוסופיה של הכלכלה, הם נעדרי ממד ביקורתי, מאפשרים בקיאות מועטה בלבד בכלכלה הישראלית ואינם מתייחסים מספיק לאירועים אקטואליים. כדי לבדוק את ארבע ההשערות האלה, סקרו אנשי הצוות את הספרות האקדמית שעוסקת בהשפעת לימודי הכלכלה על הסטודנטים, ערכו השוואות בין תוכניות הלימוד בארץ ובחו"ל וכן ביצעו סקר מקיף בקרב הסטודנטים לכלכלה בישראל. המסקנה שהתגבשה לאור כל בחינות אלה היתה אחת: צריך לשנות את השיטה, ומהר.
הטענה של צוות זוסמן היא שלימודי התואר הראשון לכלכלה במתכונת הנוכחית תיאורטיים מדי. "התואר אינו מכין את הבוגרים ברמה מספקת לתפקידים עתידיים בעלי השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות", נכתב בנייר העמדה. כמו כן, "הוא אינו מכשיר בצורה המיטבית את הבוגרים כמדעני חברה עתידיים, המבינים את המודלים הכלכליים במסגרת הקשר רחב יותר וכאפשרות אחת מני רבות להסברת תהליכים בעולם".
מסקנות אלה התבססו, כאמור, גם על סקר שנערך בקרב כ־800 סטודנטים לכלכלה בישראל. על פי הממצאים, מרבית הכלכלנים לעתיד חשים במהלך לימודיהם מחסור בידע על המשק הישראלי, כלכלה התנהגותית, כלכלה פוליטית וניתוח דילמות ערכיות. רוב הסטודנטים ציינו כי הלימודים מתאפיינים ברמה אקדמית גבוהה, אך התקשו להסכים עם הטענה שלפיה הלימודים עוזרים לגבש עמדה פוליטית או מבהירים מהו תפקיד הכלכלן.
בהתאם לממצאים אלה, ניסחו חברי הצוות במכון ון ליר שורה של המלצות אופרטיביות שיישומן ישדרג, לטענתם, את החוגים לכלכלה ויחברם אל המציאות.
המלצות אלה נוסחו הרבה לפני שדפני ליף נטעה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, ובטרם חדלות הפירעון הפכה לאויב הגדול של יוון והאיחוד האירופי. בין המלצות אלה צוינו הוספת קורס בהיסטוריה כלכלית לתוכניות הלימוד, לצד התייחסות להקשר התרבותי שבו נוצרו המודלים הכלכליים הנלמדים.
כדי לפתח את חוש הביקורת של הסטודנטים, המליץ פרופ' זוסמן לקיים הרצאות אורח של כלכלנים בעלי גישות ותפיסות מגוונות, לצד שילוב מטלות אקטיביות שבהן יידרשו הסטודנטים להתמודד עם בעיות מרכזיות הנוגעות לפרדיגמת הלימודים.
במקביל, כדי לחבר את הלימודים לנעשה בישראל, המליצו חברי הצוות לכלול בתוכניות הלימוד קורס חובה רחב העוסק בכלכלה הישראלית, שיחייב התמודדות מעשית עם נתוני המאקרו של המשק.
בסוף, הכל בעצם תלוי במרצה
המניע המקורי לפרסום נייר העמדה של צוות זוסמן היה המשבר הכלכלי של 2008. מאז שפורסם נדמה כי התמונה הכלכלית־חברתית בעולם ובישראל השתנתה ביתר שאת. לראיה, במחאה החברתית של קיץ 2011 לקחו חלק פעיל גם מרצים לכלכלה וגם כלכלנים בכירים.
אולי עובדה זו מעידה כי השתנתה הרוח הנושבות במסדרונות החוגים לכלכלה? אולי המלצות צוות זוסמן בדרך ליישום? אם לשפוט על פי דבריהם של ראשי החוגים לכלכלה ושל מרצים בכירים אחרים, התשובה היא שלילית, לפחות בטווח הקרוב. עם זאת, גם הם מודים שלא יוכלו להישאר אדישים אל מול ההתפתחויות הדרמטיות האחרונות.
"השאלות האלה לא פשוטות. רק לפני כמה שנים הגדלנו את היקף לימודי המתמטיקה והסטטיסטיקה בתואר הראשון לכלכלה, ואי אפשר לשנות מחדש את השיטה בכל שנה. מה גם שהשינויים הם אטיים", מסביר ראש החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית פרופ' שאול לאך. "למרות זאת, אנחנו מנסים להכניס קצת מהמציאות לתוך השיעורים באמצעות מחקרים עכשוויים ובאמצעות דוגמאות אקטואליות. הכל תלוי במרצה. אין הכוונה אידיאולוגית לכיוון זה או אחר, והמרצים מחליטים בעצמם מה צריך ללמד, איך ללמד ומה להדגיש".
תוכנית הלימודים באוניברסיטה העברית, שנקבעה כבכל שנה כבר באפריל, לא השתנתה בעקבות אירועי הקיץ האחרון. למרות זאת, ראש המחלקה פרופ' לאך מגלה כי כבר נעשית חשיבה על האופן שבו ניתן ליישר קו עם הנעשה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. "אם למדתי משהו הקיץ זה שיש מקום לפתוח דיון על הסתכלות שונה, ולהביא קולות שונים בנוגע לאופן שבו הכלכלה צריכה להתנהל", הוא מסביר. "נכון לפתוח דיון עם המרצים והסטודנטים בעקבות המחאה. אני שוקל לעשות זאת באמצעות סדרת הרצאות על גישות אלטרנטיביות בכלכלה, אבל עוד לא החלטתי בדיוק איך לעשות את זה. יעילות כלכלית היא לא חזות הכל. יכול להיות שיש העדפות אחרות שהן לא תמיד הכי יעילות - אבל הן נותנות משהו אחר לחברה, שוויון, למשל".
יש לכם בחוג מרצים שיכולים לגעת בנושאים האלה?
"קשה למצוא מרצים לנושאים האלה, ובאמת יכול להיות שנעשה זאת בשיתוף פעולה עם חוגים אחרים. בכל מקרה, ההבדלים בין הגישות השונות הם הבדלים של דגש ולא עניינים מהותיים. השאלה היא היכן להיות על עקומת התמורה, ולא אם בכלל להיות עליה".
לא בטוח שהגישה הפתוחה יחסית של פרופ' לאך מהאוניברסיטה העברית מעידה על הכלל. כמה מעמיתיו באוניברסיטאות האחרות רואים את המציאות מעט אחרת. באוניברסיטת חיפה, למשל, ראש החוג לכלכלה פרופ' דן פלד לא מתרגש יתר על המידה מהמחאה החברתית ומהמשבר הכלכלי. "חומר הלימוד לתואר ראשון לא עובר עדכונים בהתאם לאירועים כלכליים. מקצועות הליבה לא מתעדכנים, אבל משקפים לתלמידים איך ההתרחשויות השוטפות באות לידי ביטוי במודלים. "בהרצאות שלי השתמשתי במחאה החברתית נגד עליות המחירים כמוטיבציה לנושא של 'כלכלת אי־הוודאות', אבל לא שיניתי את התכנים של הקורס בגלל המחאה".
המחאה והמשבר לא מחייבים שינוי גישה בעיניך?
"אני מקווה שלא נשוב לספרי הלימוד משנות החמישים שדוגלים בהתערבות הממשלה. אני גם מקווה שלא יכניסו פוליטיקה ללימודי הכלכלה, כי זו תהיה טעות. התיאוריה הכלכלית הנוכחית לא רק שלא נכשלה, אלא הוכיחה את עצמה בכל מיני היבטים. הרי אנשים פועלים לפי התמריצים שלהם ומנסים להגדיל את הרווח. הייתי רוצה להפוך את המקצוע למחובר יותר לקרקע, לבנות את העניין אצל הסטודנטים דרך מקרי בוחן. זו גישה מקובלת במינהל עסקים ולא בכלכלה. אם נצליח לעשות את זה, תהיה לנו תרומה גדולה".
פרופ' משה יוסטמן, מרצה בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון ומנהל בפועל של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר, סבור גם כן שאין סיבה לשנות את כללי המשחק בדיסציפלינה. "אנחנו חיים במשק שפועל לפי כללי השוק, אז ברור שהכלכלה שאנחנו מלמדים תהיה כלכלת השוק", הוא אומר. "אני מניח שבברה"מ היו לומדים כלכלה מתוכננת שמונחית מלמעלה, אבל המערכת הקומוניסטית היא לא מעשית. אין פה בכלל עניין אידיאולוגי. גם אנשים שמאוד תומכים בשוויון מבינים שיש יתרונות במנגנון השוק".
אבל איך בכל זאת מחברים את הלימודים לאקטואליה בעולם החיצוני?
"אנחנו משתדלים, כל אחד לפי דרכו, לתת דוגמאות אקטואליות. כדי שתלמיד ירצה ללמוד, הוא צריך לראות את הרלבנטיות של החומר הנלמד להתרחשויות. למשל, בתורת המחירים חצי מהקורס עוסק בכשלי שוק, בבעיות של מונופולים ובריכוזיות. אנחנו מדגימים את עקרונות הרגולציה במשק החשמל או בוחנים את השיקולים של רשות ההגבלים העסקיים. בכל מקרה, עקרון החופש האקדמי נשמר, והמורה שמעביר את הקורס קובע במידה רבה את התכנים שבו".
דווקא פרופ' אביה ספיבק, שבימים כתיקונם גם כן מלמד כלכלה בבן־גוריון, ובימי הקיץ עמד בראש ועדת המומחים לצדק חברתי שהקימו ראשי המחאה, מפתיע. עמדתו בנושא עדכון תוכנית הלימודים לאור המציאות המשתנה היא נחרצת: נגד שינוי. "עם כל הכבוד לאירועים האקטואליים, העולם האקדמי לא צריך להיות עיתון", הוא מבהיר. "אנחנו לא צריכים לעקוב אחרי אקטואליה. האקדמיה לא מלמדת אקטואליה, האקטואליה מתחלפת. הסטודנטים צריכים ללמוד דברים שיישארו".
רק בבר־אילן נמצאים עם היד על דופק
"פריצות דרך הן דבר קשה מאוד בעולם של מדעים שמרניים, והחוגים לכלכלה הם השמרניים ביותר", מסביר פרופ' גרינברג מבן־גוריון. "זה כך כי הם הצליחו לצבור את הכוח הפוליטי הגדול ביותר שאיזשהו מקצוע הצליח לצבור. הם הצליחו להפוך את עצמם למדענים. קשה מאוד לוותר על המעמד הזה ולהודות שאתה לא כל כך יודע ולא כל כך מבין, ולהראות חוסר ביטחון. ההצלחה של הכלכלנים היא בהצגת הידע שלהם כלא פוליטי, אף שהם יודעים שהידע שלהם פוליטי לגמרי. החלום שלי הוא להצליח לייצר דו־שיח עם כלכלנים, אבל כאלה שהראש שלהם מספיק פתוח כדי להבין שאנו לא עוסקים פה במדע מדויק. בעיניי, יש לנו כעת הזדמנות לייצר מערכות שוויוניות יותר".
ייתכן שהחוג לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן משקף את הגישה החיובית שגרינברג מתאר. ראש החוג פרופ' יוסי דויטש מספר כי הוא ועמיתיו מנסים לשמור על עדכניות מול ההתפתחויות האקטואליות. לדבריו, זהו קו מנחה בעבודתם. "יש לנו ועדת הוראה של המחלקה שכל הזמן בוחנת את רלבנטיות הקורסים לאור התפתחות התיאוריות הכלכליות", הוא אומר. "למעשה, כל שנתיים־שלוש התוכנית משתנה. בכל פעם שהתיאוריה משתנה אנחנו מכניסים דברים חדשים".
איך יבואו לידי ביטוי ההתפתחויות הכלכליות והחברתיות של השנה האחרונה?
"בתואר הראשון כבר יש לנו קורס בחירה שעוסק בנושאים אקטואליים. בקורסים הרלבנטיים, הנוגעים לרווחה כלכלית, בטח ידברו על המחאה וכך גם בקורסים על כלכלת ישראל. יכול להיות שנפתח גם סמינרים שקשורים לנושא, אבל עוד לא גיבשנו עמדה סופית. בכל מקרה אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק".
בעוד שהמחלקות לכלכלה מתקשות לשנות את הגישה - תוכנית לימודים אחת לפחות מהווה שינוי תפיסתי מסוים. מאז 1998 פועלת באוניברסיטה העברית תוכנית לימודים משולבת לתואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ). השילוב האינטר־דיסציפלינרי הטבוע בתוכנית מיסודה מקנה לה את האפשרות לחשוף את הסטודנטים לתיאוריות ולמושגים הכלכליים דרך פריזמה רחבה יותר - מבחינה פילוסופית, חברתית ופוליטית.
בלב שדה הלימודים הרגיל של החוג לכלכלה, בפכ"מ מלמד ראש התוכנית ד"ר שלומי סגל את הקורסים "הפילוסופיה של מדינת הרווחה" ו"שוויון הזדמנויות". סגל, ד"ר למדעי המדינה, מאמין כי לא ניתן להתעלם מהדרמה החברתית והכלכלית שמתחוללת בעולם ובישראל. ביום האוריינטציה לסטודנטים החדשים שהתקיים בשבוע שעבר הוא התוודה כי "תמיד מרגש להיפגש עם התלמידים החדשים, אך השנה זה מרגש במיוחד בעקבות מה שקרה בקיץ".
את ההסבר שלו מחלק סגל לשניים: "ראשית, מה שקרה מחדיר בנו, המרצים, קצת יותר צניעות במובן הטוב של המילה. הדור שמוביל את המחאה לימד את כולנו שיעור חשוב, ולכן במיוחד השנה אנו, המרצים, ננסה לבוא עם יותר צניעות", הוא אומר. "בנוסף, התחולל שינוי בדגשים. הרבה ממה שקרה בקיץ הזה הראה כי אנשים משתמשים במושגים הכלכליים באופן לא זהיר. אני מדבר על שאלות כמו מהי צמיחה, מה חשיבות התמ"ג, מהו אושר. המחאה עוזרת להבין שקצב הצמיחה אינו חזות הכל. לא רק גודל העוגה חשוב, אלא גם איך אתה מחלק אותה. אצלנו בפכ"מ מדגישים את זה, ואני רוצה להאמין שזו התרומה הצנועה שלנו לסטודנטים. חייבים להבין שכלכלה היא לא משהו שיורד מהשמים, אלא מעשה ידי אדם. יש עוד ערכים מלבד הגדלת התמ"ג כמו סולדיריות או צדק חלוקתי. פכ"מיסט לא מסתכל על הכלכלה רק דרך החור של הגרוש, וזה הערך המוסף שלו אחר סיום הלימודים כעובד משרד האוצר או בנק ישראל".
אתה מדבר על המחאה ברגש. ניכר שהיא השפיעה עליך באופן אישי.
"ביקרתי באוהלים בירושלים, ומאוד שמחתי לפגוש שם פנים מוכרות מהתוכנית שלנו. אולי הגיע הזמן שלנו כמרצים לשמוע יותר מאשר להשמיע. אנו ניגשים לשנה הזו בהרבה יותר התרגשות ושמחה לעומת שנים קודמות, ולו רק משום שהקהל היושב באולמות התגלה כאחר מאיך שתיארו אותו. הוא אינו מנומנם. כבר מאוחר מדי לשנות רשימות קריאה לקורסים, אבל מה שאשנה כעת אלו הדגשים שאתן במהלך השיעורים.
"הראייה הרחבה שמוקנית לתלמידי פכ"מ ממתנת קצת את הביטחון העצמי בהבנת המציאות שמספקים לימודי הכלכלה", מחזק את דבריו ד"ר דני אטאס, אחד ממייסדי התוכנית. "הדבר בא לידי ביטוי בעידוד פיתוח הראייה הביקורתית על ההיבטים המתודולוגיים ועל ההנחות הפילוסופיות של הכלכלה. זה מיושם בעיקר בשאלות של צדק ושוויון".
גם הסטודנטים הבינו שחסר חלק בפאזל
כשראשי המחלקות, הפרופסורים והכלכלנים הבכירים לא מובילים את השינוי, יש סטודנטים שלוקחים את המושכות לידיים. לפני חמש שנים, כמה סטודנטים מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית הבינו שחסר חלק בפאזל הכלכלי שנבנה לפניהם, שלהרגשתם היה חיוני להבנת העולם.
"הקמנו את 'פורום הסטודנטים לכלכלה' משתי סיבות עיקריות", נזכר טל וולפסון, היום סטודנט לתואר שני בכלכלה ורכז התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר. "ראשית, בגלל הרצון לקשר את החומר הנלמד בחוגי הכלכלה לדברים שקורים במציאות, ושנית, בגלל הרצון להיחשף לתיאוריות ולרעיונות שלא תמיד יש מקום לעסוק בהם בכיתות עצמן".
אחת לשבועיים בכל סמסטר מקיימים חברי הפורום - שהתרחב מאז לכל האוניברסיטאות - הרצאות העשרה לתלמידי החוג לכלכלה, אשר אמורות להרחיב את המבט מעבר לנאמר בשיעורים הסטנדרטיים של החוג. פעם בחצי שנה אף מתקיימת הרצאה גדולה יותר עם בכיר בכלכלה הישראלית, יהיה זה נגיד בנק ישראל או מנכ"ל משרד האוצר".
מה חסר בעיניך בתוכניות הלימוד של החוגים כיום?
"חסרה היכרות עם המחשבה הכלכלית ועם ההיסטוריה הכלכלית", טוען וולפסון, שהשתתף בכתיבת נייר העמדה של מכון ון ליר. "קורס הבחירה שלקחתי בתואר הראשון על כלכלת ישראל היה הטוב ביותר שהיה לי, וגם הוא היה רק 2 נקודות. בסוף, הלימודים אמורים לתרום לסטודנט להבין את העולם טוב יותר, ואת התחום הזה עוד אפשר לשפר".
17 תגובות לכתיבת תגובה