נויטל תרם למלחמה בשחיתות הציבורית

הכרעת הדין המהדהדת שזיכתה את עורך הדין יעקב וינרוט חשובה במספר היבטים, ציבוריים ואתיים, אך היא חשובה מעל לכל מבחינת המסר המשפטי שבה, והוא חשיבותן של הראיות במשפט הפלילי. על העובדות בתיק וינרוט לא הייתה הרבה מחלוקת. השאלה המרכזית הייתה משמעותן של העובדות, וחשוב מכך – השאלה היא כמה משמעויות ניתן לחלץ מהן.

בדיקה זריזה העלתה כי הביטויים "האפשרויות הסבירות", "האפשרות הסבירה" ו"לא ניתן לשלול" נכתבו מספר רב מאוד של פעמים בפסק הדין, פעמים רבות בהדגשה. השופט גלעד נויטל קבע כי לא ניתן לשלול משמעות ראייתית לכך שמערכת היחסים בין שוקי ויטה לוינרוט לא הייתה מושחתת וכי רכיבי העבירה, בהם רכיב ה"מתת" ורכיב ה"בעד" שבעברת השוחד לא הוכחו מעבר לספק סביר.

בכל מקום שבו עוסקים במשפט פלילי, בפקולטות למשפטים, במשרדי הפרקליטות ובחדריהם של שופטים, למדו הבוקר שיעור בראיות נסיבתיות. עיקר השיעור הוא שראיות נסיבתיות אינן מספיקות על מנת להגיע לתוצאה בדיני נפשות. ראיות פורנזיות, הקלטות, האזנות, מסמכים מפלילים, אלה לעולם יהיו עדיפים לבית משפט שזכוכית מגדלת משפטית עומדת מעליו.

צוות ההגנה במשפט וינרוט לא ניסה לקעקע את העובדות הפשוטות שבפרשה, אך הוא הצליח לטעת בליבו של השופט נויטל אפשרות והיא אינה בלתי סבירה, לקיומה של משמעות נוספת לעובדות, משמעות אחרת, מקבילה וסותרת למשמעות שהוצגה בכתב האישום. התוצאה השיפוטית שיצאה מלפני השופט נויטל נבעה משני גורמים, האחד הוא שנויטל לכשעצמו ובאופן כללי ידוע כפריק של ראיות, והשנייה היא, שנוכח חשיבותו של התיק הספציפי ומיהות המעורבים בו, אי אפשר שלא להתבסס אך ורק על הראיות ולהדגיש זאת במהלך הדיונים ובפסק הדין שוב ושוב.

רבים במערכת המשפטית סברו אתמול כי הכרעת הדין פוגעת במלחמה בשחיתות הציבורית, שכן מערכת היחסים המקצועית בין וינרוט לויטה הייתה לא אתית, גם אם רחוקה מפליליות, וזיכוי יעביר מסר בלתי ראוי ויכשיר התנהלות כזו. אלא שבפסק דינו, תרם נויטל למלחמה בשחיתות הציבורית לא באמצעות העברת מסר, אלא בכך בפועל, בכך שהבהיר למערכות אכיפת החוק ובראשן הפרקליטות מה ואיך צריך להביא לבית המשפט כדי להגיע להרשעה. נויטל זיכה בתיק וינרוט, אך הבטיח שהתיק הבא שיובא לבית המשפט יהיה חומה בצורה של ראיות, שאינן משתמעות לשתי פנים.