השייח' דייגו

עד חודש מאי 2011, עת הודיע דייגו ארמנדו מראדונה שקריירת הכדורגל שלו עושה את דרכה לנסיכויות המפרץ, היתה העבודה של טארק אל־שראבי משעממת למדי. אל־שראבי, איש יחסי הציבור של מועדון אל־ווסל שבדובאי, היה עד אז רודף אחרי כתבים מאיחוד אמירויות ערב ומתחנן בפניהם שיגיעו למסיבות העיתונאים של המועדון. עד אותו חודש לא היתה לו סיבה להאמין שעונת הכדורגל 2011/2012 תהיה שונה במשהו משלוש עונות הכדורגל המקצועיות שקדמו לה. "אבל מרגע שיצאה ההודעה על ההחתמה של מראדונה כמאמן", נזכר אל־שראבי בראיון לעיתון "הנשיונל" הרואה אור באבו דאבי, "הכל השתנה". "זה קרה בתוך 24 שעות", הוא אומר, "הנייד שלי, הטלפון במשרד, הדואר האלקטרוני, לא היה רגע שלא הגיעה אליי הודעה נוספת או טלפון נוסף. אנשים מכל העולם ניסו ליצור קשר עם מועדון אל־ווסל. ומסיבות עיתונאים? אני כבר לא מתקשר לאף אחד. הכתבים באים לבד".

מעדיף מסעדות לבנוניות

נאסר עובייד, המדריך האישי של מראדונה ברחובות דובאי, מחזק את דבריו של איש יחסי הציבור. לדבריו, "נעשות אל המועדון פניות מכל רחבי העולם על חייו של מראדונה בדובאי. הם רוצים לדעת מה הוא עושה, מה הוא אוכל ואיפה הוא מבלה". עובייד מספר כי עובדות הנוגעות לחייו של מראדונה — לדוגמה שהוא משתמש באימונים במילה "תעאל" ("בוא"), שהוא מעדיף מסעדות לבנוניות, שהוא אומר על דובאי שהיא "דאנת אל־דוניא" ("פנינת העולם") ושהוא קונה בחנות הכלבו קרפור בקניון האמירויות — הפכו לפריטי מידע יקרי ערך שמספק המועדון לתקשורת העולמית. "דווקא העובדות האלו הן כה חשובות", הוא אומר, "כי מי שמצמצם את אפקט מראדונה בדובאי לכדורגל בלבד, בעצם מפספס את כל העניין".

וכדורגל הוא באמת לא כל העניין. מאז שנחת אל־דייגו בנסיכות המפרצית, ועוד לפני שקבוצתו הבקיעה שער אחד, הופנו אל עבר מועדון הספורט אל־ווסל והליגה המקצוענית באיחוד האמירויות יותר זרקורים מאי פעם.

בראיון לרשת ה־BBC אישר זאת מרוואן בין ביאת, יו"ר מועדון אל־ווסל. לדבריו, "החתמתו של מיסטר מראדונה הצליחה למנף את המועדון לגבהים חדשים מהרגע הראשון. העיסוק בקבוצה הוא חסר תקדים. יש התעניינות אדירה בתקשורת, וכמה ערוצים עולמיים הביעו עניין לרכוש את זכויות השידור של משחקי הקבוצה".

אל דבריו אלו מצטרף גם יו"ר קבוצת אל־אהלי, היריבה מהליגה המפרצית, אחמד ח'ליפה חמאד. לדבריו, "הם אמנם לא יחזירו את ההשקעה במראדונה ביום אחד (חוזה של כ־4 מיליון דולר לעונה - י"מ), אבל הם ירגישו מהר מאוד שיש הרבה הטבות שקשורות להחתמתו. יתחילו להגיע אל המועדון הצעות לחוזי תקשורת שלא היו מוצעות להם אילולא מראדונה, ואנשי יחסי הציבור ירגישו את זה כי הם עומדים לעבוד שעות נוספות". חמאד יודע על מה הוא מדבר. בשנה שעברה הוא הביא את פאביו קנאברו, בלם נבחרת איטליה ואלוף העולם במונדיאל 2006, לעונת פרישה מקרטעת באל־אהלי. במהלך העונה חתם המועדון, לראשונה, על חוזה חסות עם ענקית האלקטרוניקה היפנית טושיבה. לאחר העונה, ואחרי פרישתו ממשחק, הושאר קנאברו במועדון וקיבל את התפקיד שגריר ומנהל מותג של מועדון אל־אהלי בעולם. גם את אפקט קנאברו, מתברר, אסור לצמצם לכדורגל בלבד.

דייג ורמאדונה עם נציג אל וואסל. פתאום כולם מתעניינים | צילום: איי אף פי

הערך המוסף של מראדונה

הגעתו של מראדונה לאל־ווסל, יטענו האופטימים, עומדת לשנות את היחס של תושבי האמירויות כולם לליגת הכדורגל שלהם. מליגה מנומנמת עם ממוצע של 2,411 צופים למשחק (למרות כניסה חופשית של קהל למשחקים) ומקום נמוך במדד העניין הציבורי, הופכת השנה הרביעית של הפרוליג המקצוענית של האמירויות למעוררת עניין מיוחד. ההשפעה הראשונית היא כמובן על אל־ווסל. ראיה לכך היא שלראשונה בתולדות המועדון החלה לפני כחודשיים מכירת מינויים לעונת הכדורגל. מינוי זהב עולה רק 600 דירהם (בסביבות 600 שקל) — וכולל חניה בחניון ה־VIP, שתייה ותוכנייה שיגיעו עד הכיסאות, מזנון VIP חופשי במחצית ובסוף המשחק, ומסכי טלוויזיה אישיים — אבל חשובה מכך היא העובדה שיש בכלל אפשרות לרכוש מינוי, שכן במשך שלושת העשורים האחרונים קניית הכרטיסים נעשתה רק ביום המשחק, ופעמים רבות הכניסה היתה בחינם. למעוניינים, אגב, יש גם מינויי כסף וגם מינויים רגילים.

עיתון "אל־אימאראת אל־יום" דיווח כי הגעתו של מראדונה סימנה לא רק עלייה במספר המינויים, אלא גם במכירות האספרסו בבתי הקפה. "מראדונה מחזיר את החיים לבתי הקפה באמירויות", דיווחה כותרת הידיעה, והכתב המקומי סיפר כי עומסים הורגשו בבתי הקפה בדובאי, באבו דאבי ובאמירויות הצפוניות (שארג'ה, ראס אל־ח'ימה ועג'מאן), שבהן שודרו משחקי הגביע והליגה של ליגת האמירויות. הבעלים של אחד מבתי הקפה השווה את ההתלהבות לזו שפוקדת את חובבי הכדורגל באמירויות כל ארבע שנים בזמן המונדיאל.

חיבוקים מאל־דייגו

ההתלהבות ממראדונה נובעת מן הסתם מגדולתו כשחקן בשנות השמונים והתשעים, אבל גם מהצלחתו להביע רגש כלפי האוהדים, השחקנים והמארחים שלו במפרץ. דוגמה לכך היא תגובתו למותו של חלוץ נבחרת איחוד אמירויות ערב וקבוצת בני יאס, ד'יאב עוואנה. השחקן נהרג בתאונת דרכים לפני כחודש, ולאחר מכן ירד אבל כבד על התאחדות הכדורגל המקומית וחובבי הכדורגל במפרץ.

מראדונה הגיע לביקור תנחומים בבית משפחת עוואנה, והצטרף לאביו לתפילה לזכרו. הוא גם הוציא הודעה רשמית כי "מותו של עוואנה הוא טרגדיה לכולנו, לכל אנשי הספורט באמירויות". נוסף לכך הוא הודיע שיאמן את נבחרת כוכבי האמירויות במשחק לזכרו של עוואנה נגד כוכבי הליגות הערביות. כמו כן הוא הכריז כי יעמוד בראש קמפיין של מועדון הספורט אל־ווסל להקמתו של מסגד "עוואנה", להנצחת זכרו של השחקן ותרומתו לספורט באיחוד האמירויות.

החיבוק שמראדונה נתן למשפחת עוואנה עולה בקנה אחד עם החיבוקים שהרעיף על מקומיים אחרים בשלושת החודשים האחרונים. באוגוסט 2011 הוא פגש והצטלם עם פליטים פלסטינים החיים באמירויות לאחר אימון הקבוצה. אגדת הכדורגל התעטף בכאפייה, חיבק את האוהדים הפלסטינים, והתרגש איתם בקריאות "ויוה פלסטין".

 בספטמבר 2011 הוא הסביר בראיון ל"אל־איתיחאד" מדוע הוא מחבק את השחקנים לפני המשחק, בזמן החילופים, ולאחריהם. לדברי מראדונה, "אני מחבק אותם בכוח כי אני אוהב את כל שחקני אל־ווסל. אני לא מרגיש שיש בינינו הבדלים של מאמן ושחקן". חודש לאחר מכן הוא העניק את חולצתו ממונדיאל 1986, עם חתימה כמובן, וחיבוק, לבמאי הנרגש של תוכנית הכדורגל "גיים אובר" המשודרת בערוץ אבו דאבי ספורט.

מעניין לראות שהאהבה הזו שמרעיף מראדונה חוצה את גבולות איחוד אמירויות ערב, והכוכב מנסה להגדיל את השפעתו גם ברחבי העולם הערבי. לדוגמה, עיתון "אל־נהאר אל־ג'דיד" הרואה אור באלג'יר, סיפר כי מראדונה הביע רצון להתקשר עם נשיא המדינה, עבד אל־עזיז בוטפליקה, כדי לשכנע אותו לתמוך במועמדותו של רבאח מאג'ר לתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל האלג'יראית. לדברי העיתון, מראדונה שוחח מדובאי עם מאג'ר — הנחשב לגדול שחקני אלג'יריה בכל הזמנים — והבטיח לו כי יהיה מוכן להגיע למדינה בכל עת ולהתערב בעניינו בצורה אישית. העולם הערבי לרגליו.

דייגו מראדונה. מסייע גם במכירת האספרסו | צילום: איי אף פי

הצד האפל של אל־דייגו

אבל, איך לומר, לא הכל ורוד בממלכת מראדונה. הרגש שמביע אגדת הכדורגל הוא דו־כיווני, ויכול גם להכאיב. במהלך שהותו הקצרה במפרץ הוא כבר הספיק להתנצל על כך שבעט בידו של אוהד אל־ווסל, כשזה הפריע לו להצטלם עם שלט ברכה באצטדיון. זו לא התקרית היחידה שבה היה מעורב. אחרי הפסד קבוצתו בגביע, לדוגמה, הוא אמר לאוהדים שמי שלא רוצה להתעצבן ממשחקי כדורגל מוזמן לקחת סרט קומדיה בספריית הווידיאו הסמוכה למקום מגוריו. זאת ועוד. לפני כחודש, במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי ניצחון קבוצתו על אל־ווחדה, מראדונה היה נראה משועמם בכל פעם שתורגם מספרדית לערבית, והוא החליט ללוות בקולות נחירה את דברי המתורגמן. וזה לא הסוף. למסיבת העיתונאים שנערכה אחרי משחק הפסד קבוצתו לאל־ג'זירה, מראדונה פשוט לא הגיע. מאמני הקבוצה היריבה והעיתונאים הרבים שמילאו את החדר נאלצו להמתין 20 דקות ארוכות להגעתו של מראדונה. בשביל אנדרה ווטצל, המנהל הטכני של היריבה, זה היה הרבה יותר מדי. "מראדונה פשוט מחרבן על הכל", אמר ווטצל למגזין ספורט הולנדי. "אני אולי יכול להבין למה באל־ווסל קיבלו את ההחלטה שקיבלו, אבל לקרוא למראדונה מאמן זה פשוט בלתי אפשרי. מדובר בקרקס מהלך".

העיתון הירדני היומי "אל־ראי" טוען כי ההתנהגויות המראדוניות אכן לא נעלמות מעיניהם של אוהבי הכדורגל במפרץ, ומעוררות בקרבם הרבה תהיות לגבי סיכויי קליטתו של המלך. לדברי כתב העיתון, הביקורות כלפי התנהגותו של מראדונה החלו לאחר שהתפרסמו באינטרנט תמונות שלו מעשן נרגילה להנאתו בבית קפה במלון יוקרתי בדובאי. "האם מראדונה חוזר להרגליו הרעים?", הוא כתב, ובכך רמז לסיכון הנעוץ בשילוב של מראדונה ועננת עשן. העיתון הדגיש גם את התכשיטים וקעקועיו הרבים של מראדונה, שלא ממש עולים בקנה אחד עם התרבות המקומית. "יש לו יהלום באוזן, קעקוע של פידל קסטרו על הרגל, שמות אמו, בתו ונכדו מקועקעים על הזרוע, ושני שעונים על מפרק כף היד — בשביל לדעת תמיד גם את השעה המקומית וגם את השעה בארגנטינה", נכתב בכתבה. התמונה שנבחרה היתה תמונה של מראדונה מעמיד פני ישן במסיבת עיתונאים. תמונה אחרת שמראדונה היה שמח למחוק מהזיכרון הקולקטיבי במפרץ היא זו שצולמה במהלך משחק קבוצתו נגד מועדון ספורט כלבאא, שאותה מאמן בן ארצו מיגל אנחל. אחרי עבירה חריפה של שחקני היריבה, נראה מראדונה מסתכל בכעס על אנחל ומסמן עם אצבעו על צווארו בתנועה של שחיטה. אנחל אמנם אמר לאחר המשחק שהוא לא כועס ושמדובר בתנועה רגילה שעושים בכדורגל, וגם שכל בני ארגנטינה אוהבים ומוקירים את אל־דייגו — אבל את אנשי האמירויות לא בטוח שזה שכנע.

המגזין הסעודי "אל־נאדי" הלך עד כה הכי רחוק עם הביקורת שלו נגד מראדונה. בכתבתה של העיתונאית הסעודית לומאי אל־עסלי, תחת הכותרת "מראדונה כישלון", יצאה הכתבת נגד אלו שהתלהבו להביא את מראדונה מכל הסיבות הלא נכונות. "למה להביא מישהו שנכשל כמאמן כדורגל?", היא שואלת בכתבתה, "למה להביא מאמן שקיבל מהגרמנים רביעייה?". לאחר מכן היא תוקפת את ה"ואקום" שבו חיים תושבי המפרץ, שכן לדבריה פרסומו היחיד של מראדונה מרגע שסיים לשחק כדורגל הוא לא בתחומי המגרש אלא בשדות השתייה, הסמים, ההתמכרויות והמחלות. בן סומפרפורד מאתר האינטרנט גול.קום מסכים עם כל מילה של אל־עסלי. לדבריו, אל־ווסל מינו את מראדונה מהסיבות הלא נכונות. "נכון שמראדונה היה שחקן גדול", הוא כותב, "אבל קריירת האימון שלו, ההתנהגות שלו, אורח החיים הראוותני שהוא חי והאופי האימפולסיבי שלו, כל אלו לא מאפיינים אף מאמן גדול". לדבריו, "אם 'אל־פוהוד' ('הפנתרים' — הכינוי של אל־ווסל) התכוונו להביא את מראדונה כדי להחזיר אותם למאבק האליפות, אז זה לא המצב... הם לא קיבלו כלום מלבד מכשיר שיווקי".

השיי' מאנסור. גם באיחוד האמירויות יש לו קבוצה | צילם: אי פי איי

קרוסלה של מאמנים

בשלב כה מוקדם של העונה זה יהיה כמובן נמהר לקבוע אם מראדונה אכן נכשל בתפקידו, אבל יש סימנים מקדימים שמעידים על כישלון אפשרי. מראדונה ודאי שלא יכול להיתפס כאשם לגביו, הכישלון הוא הליגה שבה משחקת קבוצת אל־ווסל, או לפחות מצב המאמנים בה. מבלי לבדוק סטטיסטיקות עולמיות, נראה שזו הליגה עם תחלופת המאמנים הגדולה בעולם: רק שלוש שנים קיימת הפרוליג של איחוד אמירויות ערב, ליגה בת 12 קבוצות עם די הרבה שמות זרים מדרום אמריקה; אבל למרבה התדהמה, מאחורי הקו הילכו שם לא פחות מ־45 מאמנים. "מדובר בקרוסלה של מאמנים", אומר דיוויד אולירי, "וזה לא מצחיק בכלל". אולירי, ששיחק בארסנל, לידס יונייטד ונבחרת אירלנד, והיה המנג'ר של לידס ושל אסטון וילה, קיבל לפני כמה חודשים הודעה מקבוצת אל־אהלי דובאי שהוא מפוטר מאימון מהקבוצה. בכך הוא היה למאמן השביעי של אל־אהלי שמפוטר בשלוש שנות פעילות.

יוזף היקרסברגר האוסטרי - המאמן את אל־ווחדה, פוטר בעונה שעברה והוחזר לאחר ששלושה מאמנים שהוחתמו ופוטרו - אמר: "כל מאמן בליגה יודע שזוהי תרבות הכדורגל המקובלת כאן. אתה תמיד יודע שמשחקך הבא עלול להיות האחרון". דוגמה נוספת היא ווינפריד שייפר הגרמני, שפוטר שבעה משחקים בלבד לאחר שהחלה עונת 2010, וזאת לאחר שבעונת 2009 הביא לקבוצתו אל־עין לא פחות משלושה גביעים.

"באזור שבו אנו חיים", מודה יו"ר אל־אהלי דובאי, "אין לנו סבלנות להמתין לניצחונות. אנחנו רוצים תוצאות מהירות". קרלו נוהרה, מזכ"ל ליגת הכדורגל המקומית, טוען כי תופעת פיטורי הבזק נעוצה בהקשר החברתי המוגזם שקיים בין הצלחה, מעמד וספורט באיחוד האמירויות, אחד האזורים העשירים בעולם. "כדורגל באמירויות הוא אחד הכלים המשמעותיים לביטוי חברתי", אומר נוהרה, "ולפיכך ניצחונות הם מעל לכל". העיתונאי אחמד ריזבי טוען כי ההסבר לתופעת הפיטורים טמון בתרבות המפרצית, הנוטת לייבא מוצרים מוכנים מראש, ופחות להמתין בסבלנות לצמיחה של הצלחה מבפנים. לדבריו, "מנהלי הקבוצות בליגה לא מחפשים מאמנים אלא קוסמים, אנשים שיכולים לעשות פלאים ולהביא תוצאות ביום המחר". ריזבי טוען כי מדובר בתרבות של אינסטנט שקיימת בארצות העשירות של המפרץ. "אנשים כאן צריכים להבין שההצלחה לא תבוא ביום אחד", הוא אומר, "ושהיא לא תגיע לפי הזמנה מראש על מגש של מקדונלד'ס".

הקבוצה היחידה שנראה שהפנימה את לקח המקצוענות הזה היא אל־ג'זירה, אלופת השנה שעברה ששמרה אמונים במשך שלוש שנים לאבל בראגה, המאמן הברזילאי עטור ההישגים (שבינתיים חתם בפלומינזה — י"מ). נשיא הקבוצה הוא השייח' מנצור בן זאיד אל־נהיאן, יורש העצר של אבו דאבי והבעלים של מנצ'סטר סיטי. נראה שאת מד הסבלנות כלפי המאמן הוא קובע, ועל פני השטח זה מביא לתוצאות ברורות. האם לנשיא אל־ווסל, אחמד בן ראשד אל־מכתום, אחיו של שליט דובאי, תהיה סבלנות דומה? ימים יגידו. 

עלייה של 156% במספר הצופים

ובחזרה לליגה. לפני כשבועיים נפתחה הפרוליג של ליגת האמירויות. ההתלהבות, כאמור, גדולה מתמיד. כבר במשחקי הגביע נרשמה נסיקה במכירות של כרטיסים, מרצ'נדייז, מינויים וזכויות שידור, והמגמה הזו נמשכה בליגה. סטטיסטית נקבעה עד כה עלייה של 156% במספר האוהדים שצופים במשחקים, והם נהנים מכדורגל מקומי בשילוב של כמות די נכבדת של שחקנים בינלאומיים: מריאנו דונדה (שעבר מבארי לאל־ווסל), דויד טרזגה (מיובנטוס לבני יאס), אסמואה ג'אן (מסנדרלנד לאל־עין), גראפיט (מוולספבורג לאל־אהלי דובאי), לוקאס ניל (מגלאטאסארי לאל־ג'זירה), לואיס חימנס (מצ'זנה לאל־אהלי דובאי) ומארק ברשיאנו (מלאציו לאל־נסר).

נראה שליגת האמירויות נמצאת בשלב הרה גורל של היסטוריית הכדורגל המפרצית, ועונת 2011/2012 תוכיח את כיוונה האמיתי. אתר האינטרנט ספורט־360 העריך שהעונה תהיה הטובה ביותר שראינו אי פעם בהיסטוריית הכדורגל המודרנית של איחוד האמירויות, ושנותר לכולנו רק להמתין ולהיווכח בכך בעצמנו. קבוצת אל־ווסל, שבערבית משמעותה "החיבור", תהיה כנראה אחד המדדים לבחון האם ליגת הכדורגל המפרצית אכן הולכת לכיוון הזה של מקצוענות, תחרותיות ועניין. מה יהיה החיבור בין מראדונה לשחקנים? ובין מראדונה לדובאי? והאם גם הוא עשוי להיות מפוטר ברגע הראשון שיצבור יותר משני הפסדי ליגה רצופים? כלל לא ברור. למראדונה נותר בינתיים להמשיך ולנצח כדי לשים סימן קריאה בסוף כל השאלות הללו. בינתיים, הוא עדיין במפרץ. חי ובועט כפי שרק מראדונה יודע.

הכותב הוא חוקר במכון ון ליר בירושלים