מסך הכסף

בשבוע שעבר נפתחה בגלריה שלוש התערוכה "Heavy Water" של הקולנוען הבריטי החשוב פיטר גרינאווי. השבוע כבר חתמה נירה יצחקי, בעלת הגלריה, עם גרינאווי על ייצוג בלעדי. מה המשמעות? כל מי שמעוניין לרכוש עבודה של גרינאווי בישראל מחויב לפנות לשלוש. אפשר לכנות זאת הישג: אמנם יצירותיו של גרינאווי כאמן שנויות במחלוקת, אך אין ספק ששמו הוא מותג עולמי.

לצורך התערוכה, הוסבו שלוש הקומות של גלריה שלוש למעין בית קולנוע גדול ומוחשך, ובו ציורים, מיצבי וידיאו והקרנות וידיאו על ציורים. יצחקי השקיעה בתערוכה 100 אלף יורו, סכום יוצא דופן במונחים מקומיים, וכבר עכשיו היא קרובה לכיסוי ההוצאות. אחד משני המיצבים היקרים בתערוכה, "Heavy Water", הכולל חמישה מסכים ויצא במהדורה של 15 עותקים, נרכש בסוף השבוע ב־40 אלף יורו. הקונה הוא אספן אמריקאי שהגיע כחלק מקבוצה לרגל פתיחת האגף החדש של מוזיאון תל אביב.

מדוע לרכוש עבודה של גרינאווי דווקא בישראל? "כי רק כאן הקונה היה יכול לראות אותה, זו עבודה חדשה שנעשתה במיוחד בשבילי", אומרת יצחקי. "הוא גם לא היה יכול לקנות אותה במקום אחר, לי יש את זכות הראשונים למכור ובלעדיות”.

בנוסף לעבודה זו, מכרה יצחקי בשבוע החולף עוד שלוש עבודות של הקרנה על גבי ציור, שמחיר כל אחת 25 אלף יורו. לדברי יצחקי, אספנים פרטיים רכשו שתיים מהן – אחד ישראלי ואחד מחו"ל. השלישית נקנתה על ידי בנק מקומי. כמו כן, חמישה ציורים מהתערוכה נמכרו לקונים מקומיים במחירים שנעים בין 9 ל־15 אלף יורו.

וידיאו במבצע

המכירות של יצחקי מרשימות גם לאור העובדה שאמנות וידיאו היא מדיום קשה למכירה (אף על פי שהוא נפוץ במיוחד היום בשדה האמנות). כדי להתמודד עם הבעיה הזאת מרבית הגלריות מציעות היום למכירה את העבודה ביחד עם המכשור הטכנולוגי. אצל יצחקי, למשל, אפשר לקנות את המיצב של גרינאווי עם המכשור, בתוספת של כ־30 אלף שקל למחיר העבודה.

מתוך "Heavy Water", התערוכה של פיטר גרינוואי בגלריה שלוש

גלריות אחרות מנסות לייצר מעבודת הווידיאו המרכזית, שלעתים מחייבת את הצופה להחזיק חדר הקרנה כדי ליהנות ממנה, כמה אובייקטים נפרדים אטרקטיביים. האובייקטים לפעמים נראים כמעין מזכרת מהדבר עצמו, אך יכולים לעמוד כיצירת אמנות בפני עצמה. אחת הדוגמאות השכיחות היא הוצאת פריימים מהסרט ומכירתם כתצלום בודד.

אך יש גם ניסיונות אחרים, מקוריים יותר, ודוגמה לכך מוצגת עתה בתערוכה “אורסולימום” של רן סלוין בגלריה גבעון. בקומה הראשונה של הגלריה מוקרן סרט באיכות קולנועית שאורכו 18 דקות וחצי. עלילתו מתרחשת בעוד כ־88 שנה מתחת לעיר העתיקה של ירושלים, מעין מדע בדיוני נושב קור, שעשוי לעילא, ומייצר תחושה של קטסטרופה שכבר קרתה. בקומה השנייה של הגלריה מוצגת העבודה “הפרוזדור”: על אחד הקירות בחדר מוחשך מוצב מסך קטנטן ובו מוקרנת סצנה בלופ, שנראית כמקטע מהסרט הגדול. עבודה זו, שנעשתה במיוחד במחשבת מכירה, רואה אור במהדורה של 30 עותקים שמחיר כל אחד 1,600 דולר, מחיר אטרקטיבי למדי בעבור שכיות חמדה שכאלה.