בארסה מול ריאל: קלסיקו ההנהלות

כולם מכירים את הכוכבים של ריאל מדריד וברצלונה. גם הנשיאים – פלורנטינו פרס מצד הלבנים, סנדרו רוסל מצד הקטאלונים – ידועים למדי. אבל איך נראית ההנהלה שקובעת את האופי של שתי הקבוצות העשירות בעולם? אתר "אקספאנסיון" הספרדי ניסה השבוע לתת תשובה.

בגדול, מדובר בשני סגנונות ניהול שונים, התואמים פחות או יותר את האיש שעומד בראש. רוב הבכירים בהנהלת מדריד – בדומה לנשיא – הם תעשיינים ואנשי עסקים מבוגרים למדי. פלורנטינו פרס, שזו לו הקדנציה השנייה בתור נשיא המועדון, כבר הספיק לעצב את ההנהלה בדמותו ולגבש סביבו גווארדיה נאמנה. מנגד סנדרו רוסל, שנכנס לתפקידו בקיץ שעבר, ניסה אמנם לעשות דבר דומה ולמנות את אנשי שלומו, אולם אילוצים כלכליים הכריחו אותו למנות אנשים שמוכנים להזרים כסף לקבוצה, גם אם הם לא נמנים על מקורביו.

המכנה המשותף לשתי ההנהלות הוא האובססיה לכך שהמועדונים יתנהלו לפי סטנדרטים תאגידיים והניסיון המתמיד להפיק רווחים מתחומים שלא קשורים ישירות לספורט – כמו נדל"ן ופרסום. ישנו הבדל משמעותי אחד: בספרד טוענים שברמה היומיומית, ההנהלה של בארסה יותר מעורבת ומשפיעה מזו של ריאל. הסיבה כפולה: ראשית, בברצלונה כל חבר הנהלה מופקד על תחום מוגדר של המועדון – כלכלה, ספורט, יחסים עם הקהילה – מה שמביא למעורבות גדולה והדוקה יותר. שנית, כמה מהבכירים בבארסה מזרימים באופן אישי כסף למועדון, ובתמורה הם מצפים ליהנות מהשפעה ישירה על המתרחש.

ריאל מדריד

מרבית חברי הדירקטוריון של פרס, שהונו האישי מוערך בכ-2 מיליארד יורו, הם אנשי עסקים ותעשיינים, חלקם קשורים באופן ישיר לתאגיד הבנייה שבראשו עומד הנשיא – ACS. כמה מהם הולכים איתו עוד משנות השבעים, אז היו פעילים פוליטיים במפלגתו של הנשיא האזרחי הראשון בספרד אחרי עידן פרנקו – אדולפו סוארס.

אחרי פרס, האיש החזק במועדון הוא סגן הנשיא הוותיק בעל השם הכל-כך ספרדי – פרננדו פרננדס טאפיאס - שחבר בשורה ארוכה של דירקטוריונים והנהלות והוא גם בעליו של תאגיד ביטוח וספנות שנושא את שמו. בין הבכירים הבולטים האחרים ניתן למנות אנשים כמו: אנריקה סאנצ'ס, נשיא קבוצת השירותים סאגיטאל; לואיס בלאסקו, ששימש כנשיא ערוץ הטלוויזיה הספרדי Antena 3 והיה בכיר בענקית התקשורת Telefonica; פדרו לופס, שעבד בעבר בחברה של פלורנטינו פרס, וכמובן אחיו של הנשיא – אנריקו פרס.

מתחתם בהיררכיה נמצאים אנשים כמו לואיס גומס-מונטחאנו, ששימש לפני שנים אחדות כנשיא הקבוצה למשך כמה חודשים, וכן שורה של אנשי מקצועות חופשיים, בהם סגן הנשיא השני – אדוארדו פרננדס דה-בלאס. האחראי על הניהול השוטף של המועדון הוא המנכ"ל הצעיר (43) חוסה-אנחל סאנצ'ס.

סנדרו רוסל ופלורנטינו פרס. עובדים שונה | צילום: אי פי אי

ברצלונה

מזרחה משם, רוסל בנה את ההנהלה שלו מאותה קבוצה של בכירים במועדון שיחד איתו היוותה אופוזיציה לנשיא הקודם ושנוא נפשו - ז'ואן לאפורטה. בדומה לפרס, שהספיק לעזוב את התפקיד ולחזור ב-2009, גם רוסל כבר ראה בשנים האחרונות את הדלת של המועדון משני הכיוונים. ב-2005, אחרי שכיהן כסגן נשיא לעניינים ספורטיביים, הסתכסך עם לאפורטה – פעם חברים טובים - ועזב את המועדון ברעש גדול. אחרי חמש שנים, שבהן ניהל חברת שיווק והיה בכיר ב"נייקי", חזר רוסל, הפעם על תקן הנשיא. אמנם רוסל לא הספיק (או לא רוצה) לגבש הנהלה הומוגנית כמו זו של פרס, אבל דבר אחד עומד בכל-זאת לנגד עיניו: למנוע את המצב שהתרחש בימי קודמו, כלומר למנוע הקמתה של אופוזיציה.

בראש הנהלת בארסה עומד אנטוני רוסיץ', הידוע במועדון בתור "el jefe" - הבוס. רוסיץ' משתכר 400 אלף יורו בשנה בתוספת בונוסים, סכום קטן לעומת המנכ"ל הקודם, ז'ואן אוליבר, שהרוויח לפי הדיווחים 900 אלף יורו בעונה.

האחראי על הצד הכספי של המועדון – תפקיד רגיש במיוחד בתקופה של משבר כלכלי – הוא חאבייר פאוס, נשיא של קרן השקעות וחברו של רוסל עוד מימי היריבות עם לאפורטה. עוד בגרעין הקשה: קרלס וילארובי, שאחראי על הקשר עם החברה האזרחית בקטאלוניה; חוסה-מאריה בארטומו, חבר קרוב של רוסל מימי הלימודים באוניברסיטה; וז'ורדי מויץ', האחראי על תחום הנדל"ן, ומי שחיבר בזמנו בין רוסל ללאפורטה, הרבה לפני שהשניים הפכו לאויבים.

רוסל שמר לעצמו באופן אישי את הטיפול ב"בייבי שלו", הפרויקט הגדול של המועדון לשנים הקרובות. מדובר בארגון מחדש של סביבת הקאמפ-נואו, שם יוקמו מרכזים מסחריים, מלונות, מתקני ספורט ומרכז כנסים – והכל בעלות של יותר מ-200 מיליון יורו.

הנושא האחרון – כלומר היוזמה הנדל"נית – היא כנראה אחד הנושאים שמאחדים בין רוסל לבין מקבילו ממדריד, שאגב שומרים על יחסים טובים, למרות היריבות בין המועדונים. מזה עשור שפרס מוביל בבירת ספרד פרויקט נדל"ן ענק, שבמסגרתו הופכת שטח הסמוך לאצטדיון הקבוצה לקומפלקס של ארבעה גורדי שחקים. כמו כן, בריאל עובדים גם על שיפוץ של הסנטיאגו ברנבאו בעלות של יותר מ-200 מיליון יורו. יוזמה דומה – שיפוץ מקיף של הקאמפ נואו – הוקפאה עם כניסתו של רוסל לתפקיד בגלל מחסור במזומנים.