רותמים את המוצר לפני השוק

לא צריך להסובב בפרברים האמריקאיים בליל כל הקדושים על מנת לראות רוחות רפאים קורמות עור וגידים. במוצאי החג הנוצרי התבשרנו על שתי חברות ישראליות שכבר חשבנו שעזבו את עולמנו, שפתאום קמו לתחייה וגייסו מיליוני דולרים.

הראשונה היא קולורצ'יפ, גווית הייטק לשעבר שכבר הגיעה לכדי חדלות פרעון ועמדה על סף פירוק. והנה, השבוע גייסה קולורצ'יפ במכה אחת 12 מיליון דולר בהובלת האחים ברקת, ותחזית המכירות שלה מזנקת ממאות אלפי דולרים בשנה שעברה, לעשרות מיליוני דולרים בשנה הבאה. החברה, שמעסיקה כיום 70 עובדים, צפויה לגדול ב־55 עובדים עד סוף השנה, ולגייס עובדים נוספים בשנה הבאה.

קולורצ'יפ הוקמה בתחילת האלף החדש, יחד עם חלום הסיב האופטי המהיר, זה המסוגל להעביר עשרות גיגה ביט לשניה - חלום שנראה אז הזוי למדי בהתחשב בשלטונם הבלתי מעורער של הכבלים או תשתית הנחושת הטלפונית. שנים בודדות לאחר מכן, כאשר התברר כי חברות התקשורת עוד לא מאמינות בחלום האופטי, התרסקה החברה יחד עם הבועה, שבין קורבנותיה היו גם כרומטיקס וקיארו.

אבל קולורצ'יפ, שפיתחה מפצלים לשוק הסיבים האופטים הביתיים, לא ויתרה: היא החליפה מנכ"לים ללא סוף, בהם המייסד שמעון אקהויז ומשה פרייס, גייסה 35 מיליון דולר שירדו לטמיון, החליפה משקיעים ומוצרים אבל בעיקר המתינה לשוק שלא היה שם בשבילה. ולבסוף קרה הנס: תחיית שוק הסיבים האופטיים הביתיים בסין, הודו ורוסיה הגיעה עשר שנים לאחר הקמתה של קולורצ'יפ, ושנתיים לאחר שעמדה על סף חדלות פרעון.

הבעיות של מחר, היום!

חברה נוספת, סקייבוקס, אמנם לא נקלעה למשבר קיומי דוגמת קולורצ'יפ, אך נדמה שתמיד דשדשה אי שם כשהיא מחפשת לעצמה שוק. חברת התוכנה הבינה כבר בתחילת העשור הקודם כי עולמנו יהיה רצוף פריצות למאגרי מידע וגניבת זהויות נוסח אנונימוס. היא רק לא ידעה כיצד להבהיר זאת לשוק של תחילת האלף השלישי, אף על פי שגייסה קרוב ל־40 מיליון דולר.

אפליקציית טלמפ. מי היה מאמין?

והנה פרשיות וויקיליקס, יחד עם עידן הענן, הכניסו לה משקיעה חדשה: קרן הפרייבט אקוויטי ססקוהאנה שהזרימה לה 6 מיליון דולר על חשבון כמה מן המשקיעים הוותיקים. ואלה עוד שתי דוגמאות צנועות יחסית: מי היה מאמין שטלמפ, שפיתחה תוכנות ניווט למכשירי מוטורולה בשנת 2001, תהפוך לאפליקציית ניווט לאייפון ותימכר לאינטל ב־300 מיליון דולר?

ההסבר הידוע והמוכר הוא שיזמים ישראלים נוטים להקדים את זמנם. ניסוח מעט פחות עדין יתאר זאת כנסיון למצוא פתרון ללא בעיה, ולהשיק מוצר מתוחכם ומתקדם, אבל כזה שאין לו שוק. במילים אחרות: אנחנו רותמים את העגלה לפני הסוסים.

אין ספק שבכל המקרים מדובר בסוף טוב לסיפור עגום. חברות שהוקמו עם הבטחה עצומה, בהמשך הדרך הפכו לאבן ריחיים על צוואר המשקיעים, ורק עשור לאחר מכן הציתו שביב תקווה עם התעוררות שווקים חדשים וזינוק של מאות אחוזים במכירות. לפעמים להמציא את המוצר לפני השוק עובד נהדר, כמו במקרים שלפנינו. רק חבל שבמרבית המקרים זה ממש לא.