עד כמה רלבנטית ליגת כדורסל נשים בישראל?

עד כמה רלבנטית ליגת העל בנשים בישראל? היא לא. הליגה מושבתת אבל אין אנשים ברחובות שקוראים לה לחזור ומלבד מספר טורים בעיתונות שמבכים את העובדה שלא תתקיים ליגה העונה, הפייסבוק לא מלא באנשים שכותבים סטטוסים כואבים על כך שהליגה, שניפקה אלופת אירופה בשנה שעברה, לא תשוחק השנה. לא, גם לא נרשמו אלפים ברחובות שמוחים על השביתה.

למה? אולי בגלל שהיא פשוט לא רלבנטית לחיים בישראל. למה לא? כי כל מה שאיכפת לאנשי הליגה זה קיום הליגה. כמקצוענית. אורנה אוסטפלד, למשל, יכולה לטעון בשיחה של חצי שעה עד שעה ש"חייבים ליגה מקצוענית בישראל" בגלל שהיא "מספקת השראה לנערות שרוצות לשחק כדורסל". שנים שהיא חוזרת על המנטרה הזאת ויוק. מעטות הבחורות שרוצות להיות כדורסלניות בגלל שהן צפו בטלוויזיה בכדורסל נשים.  

נשות כדורסל אחרות עוברות לאלימות מילולית של ממש כאשר טוענים בפניהם שאולי לא צריך ליגה מקצוענית בישראל, כשבקושי יש כדורסלניות ישראליות.

בכלל, השאיפה הזאת לקיום "ליגה מקצוענית" בישראל מגוחך כשאין שום בסיס להקים את הליגה

הליגה מוחזקת בעיקר מכספי ציבור אבל התרומה שלה לציבור משנית וחסרת חשיבות. אז א.ס רמת השרון עשתה כבוד לעיר ואליצור רמלה גרמה למישהו באירופה להיתקל בשם של העיר הזאת באחד מהדיווחים הקטנים על כדורסל נשים. אבל באמת, כמה מהכסף שהקבוצות הללו מושקע בפיתוח שחקניות, פיתוח קשרי קהילה, יצירת זהות אמיתית? כלום. הכסף הולך ברובו על שחקניות זרות וכמה שחקניות ישראליות בודדות.

ליגה קטנה כמו הליגה לנשים לא צריכה לשאוף למקצוענות. ההפך, הליגה צריכה להיות רק להעברת כספים לשורשי כדורסל הנשים ברחבי המדינה. העברת הסטטוס של הליגה לליגה חצי מקצוענית והעברת המיליונים שמוקצים למשכורות ושחקניות זרות (ברמלה, למשל, תקציב הקבוצה עומד על 5 מיליון שקל), לפיתוח מחלקות נערות וילדות – במקביל להפצת יותר ויותר פעילות ספורטיבית לנשים (ישראל היא המדינה המערבית עם מספר הספורטאיות הקטן ביותר) צריכים להיות המטרות של איגוד הכדורסל והשחקניות עצמן. 

כשיהיה בסיס אפשר יהיה להתחיל לדבר על ליגה מקצוענית. אי אפשר לבנות את הפירמידה מלמעלה.