זו הכלכלה, סטופידו

בתחילת שנות התשעים, אחרי קריסת הגוש הקומוניסטי ובתום מלחמת המפרץ הראשונה, נדמה היה בארצות הברית כי מדיניות חוץ היא חזות הכל, וכי על מדיניות החוץ יקומו וייפלו הבחירות של 1992. בתחילת הקמפיין ההוא נחשב המועמד לנשיאות ביל קלינטון לבעל סיכויים דחוקים ביותר לגבור על הנשיא המכהן ג'ורג' בוש האב. כל זה היה נכון עד לרגע שבו יועצו של קלינטון הגה סיסמה שהפכה לקונספט בפני עצמו: "זו הכלכלה, טמבל!". המטרה היתה להזכיר לבוחרים שעם כל הכבוד לכל דבר אחר, מה שנוגע לכיס שלהם הוא־הוא הדבר שבאמת צריך לעניין אותם בבואם לבחור בראש המדינה.

כמעט שני עשורים שלמים חלפו מאז, ולמרות זאת קשה לחשוב על סיסמה הולמת יותר לתיאור מה שמתרחש בימים האחרונים באיטליה - והגיע אתמול לשיא חדש - עם השמועות על כך שראש הממשלה סילביו ברלוסקוני צפוי להתפטר על רקע המשבר הכלכלי המעמיק של ארצו. ברלוסקוני, ראש הממשלה בעל תקופת הכהונה המצטברת השלישית באורכה באיטליה - שלישי רק לבניטו מוסולוני ולג'ובאני ג'וליטי - מיהר להכחיש אתמול בעמוד הפייסבוק שלו את הפרסומים על התפטרותו הצפויה, וכינה אותם "משוללי בסיס".

לפי דיווח של המהדורה האנגלית של העיתון "קוריירה דלה סרה", ברלוסקוני אמר אתמול כי "אחריי יהיו רק בחירות. לא שום ממשלת מעבר צרה או רחבה עם ראש ממשלה שישמש כבובה".

למרות ההכחשות הנמרצות, השמועות על ההתפטרות הקרבה טלטלו את השווקים באירופה, ועמם את אגרות החוב הממשלתיות של איטליה לעשר שנים. אלה נסחרו בתשואה שנתית של 6.57% - מעל לסף שבו פנו מדינות אחרות, דוגמת יוון, פורטוגל ואירלנד, לבקשת סיוע.

הפגנה נגד ברלוסקוני, בסוף השבוע | צילום: איי אפ פי

הסיפור האיטלקי הסוער הזה החל אתמול בשעות הבוקר, כאשר שני עיתונאים המקורבים לראש הממשלה טענו כי ייתכן שיתפטר מתפקידו כבר במהלך היום. ג'וליאני פררה, עורך העיתון "פוליו" ושר לשעבר שנחשב מקורב לברלוסקוני, כתב באתר האינטרנט שלו כי "זה שברלוסקוני עומד להתפטר - זה ברור. זוהי שאלה של שעות, יש אף שאומרים כי זו שאלה של דקות".

ואולם פררה לא היה היחיד שעורר את המהומה. פרנקו בשיס, סגן המנהל בעיתון "ליברו" המוכר כעיתון האוהד את ברלוסקוני, כתב אתמול בעמודו בטוויטר כי ברלוסקוני יתפטר "כבר בלילה או מחר בבוקר". במילים אחרות: לא ניתן היה לצפות לקריאה ברורה יותר לראש ממשלת איטליה מאשר מכיוונה של התקשורת, שעל חלק עצום ממנה הוא גם ככה שולט.

חוב גדול משל יוון

הרקע להתפתחות האחרונה מצוי בשבועות האחרונים, שבהם ברלוסקוני שרוי במצב קשה הן מבית והן מחוץ. למעשה, בין אם הוא מתפטר ובין אם לא, היום הוא מגיע להצבעה חשובה בפרלמנט ברומא, כאשר שניים מתומכיו ערקו לאופוזיציה בשבוע שעבר, ובן ברית נוסף שלו ערק שלשום. במקביל, שישה בני ברית נוספים קראו לברלוסקוני לפרוש ולחפש קואליציה רחבה יותר במכתב שפרסמו ב"קוריירה דלה סרה". כמו כן, יותר מ־12 תומכים נוספים הביעו את נכונותם לנטוש את הקואליציה, כך לפי דיווח משלשום בעיתון "לה רפובליקה". אף כי בדיווח לא הובא כל ציטוט של גורמים שהזדהו בשמם — רוח הדברים היתה ברורה: נפערה תהום בקרקע הקואליציונית שעליה עמד ברלוסקוני, והוא נכנס למצב של צניחה חופשית.

אז נכון, עד כה הצליח ראש ממשלת איטליה לחמוק מ־20 הצבעות אי־אמון מהסוג שבפניו הוא ניצב היום, אך הטונים שמופנים כלפיו, והנתונים הכלכליים שמרפדים את ההתבטאויות נגדו, מבהירים את חומרת המצב מבית.

אשר למצבו של ברלוסקוני מחוץ, הרי שפסגת ה־G20 שהתקיימה בשבוע שעבר בקאן שבצרפת סיפקה דוגמה מביכה למדי: ברלוסקוני השתתף בה על תקן המנהיג הנזוף והמנודה, זה שסופג רק ביקורת ואצבעות מאיימות מכיוונן של עמיתותיה של איטליה בגוש היורו. במאמר מערכת שפרסם "האינדיפנדנט" הבריטי, שבו נקרא ברלוסקוני לעזוב את משרד ראש הממשלה כדי לעזור לארצו, הוא הוצג בתור "המנהיג עם הכי פחות קרדיט מבין מדינות ה־G20".

איטליה שקועה במשבר כלכלי קשה, שכן חובותיה עומדים על כ־1.9 טריליון יורו - מהחובות הגבוהים בעולם ביחס לתמ"ג. לשם השוואה, חובה של יוון - הנתפסת כאחראית הראשית לחוסר היציבות הכלכלית בעולם — קטן פי חמישה מכך.

בכינוס ה־G20 השמיעו מדינות מחוץ לאירופה רק הצהרות רפות לגבי הגדלת התמיכה לקרן החילוץ האירופית, ובאיחוד המוניטרי של היורו הבינו כי הישועה חייבת לבוא מבפנים. לפיכך, אמש נועדו שרי האוצר של גוש היורו בבריסל במסגרת ניסיונם הנואש לאתר מקורות מימון חדשים להגדלת כוח הפעולה של מנגנון הייצוב האירופי לטריליון יורו — כך דיווח "הגרדיאן" הבריטי.

בפגישה בבריסל נדרש שר האוצר האיטלקי ג'וליו טרמונטי להציג הוכחות מוצקות לכך שמדינתו מסוגלת להפחית את חובה העצום ולהרים את כלכלתה על הרגליים בתוך שנה. 17 השרים שהתכנסו היו אמורים להגיע למסקנה כי התוכניות הסופיות להגדלת כוחה של קרן הייצוב האירופית — שהיקפה עומד על 440 מיליארד דולר — לא יהיו בנות מימוש עד לסוף החודש, לכל המוקדם. לשרים האירופים הצטרפו אמש בכירים בקרן המטבע הבינלאומית. ראש זירת אירופה בקרן אנטוניו בורחס צפוי היה להגיע לפגישה במקומה של יו"ר הקרן כריסטין לגארד, השוהה בביקור במוסקבה כדי לזכות בתמיכתה להגדלת הקרן.

יום קריטי ברומא

היום הנוכחי נחשב ליום קריטי במיוחד לכלכלה האיטלקית: בצהריים צפוי משרד האוצר ברומא להכריז על סיבוב חדש של מכירת אג"ח בשווי 6 מיליארד יורו לאג"ח ממשלתיות לשנה, שיתקיים ביום חמישי. לאור העלייה הרציפה של התשואה על האג"ח האיטלקיות, חוששים כעת בשווקים כי כל שיבוש במכירה ביום חמישי יזעזע עוד יותר את יסודות השוק שעליהם נשען גוש היורו.

סילביו ברלוסקוני. בדרך הביתה בגלל המשבר הכלכלי? | צילום: בלומברג

כמו כן, היום יהיה היום האחרון שאותו הקציב הסנאט האיטלקי לפרלמנט לשם גיבוש תיקון נוסף לרפורמה המקיפה במשק - הכולל בין היתר ליברליזציה בסקטורים כמו שירותים משפטיים - ולהגישו לסנאט. העברת התיקון הזה לחוק התקציב אמורה להציג את איטליה כנחושה להציג חזית אחידה למען שיפור התקציב וצמצום הגירעון שלה, כמו גם לסתור תפיסות שלפיהן הקואליציה ברומא משותקת בעקבות המשבר הפוליטי סביב ברלוסקוני.

בשבועות האחרונים כבר הועלו השערות בדבר האפשרות שקואליציית ברלוסקוני תתפרק, אך הוא דחה את הדברים ואמר כי אין בכוונתו להקדים את הבחירות, שעתידות להתקיים ב־2013. לטענתו, "ההליכה לבחירות בעיצומו של המשבר הכלכלי רק תפגע במדינה. חשוב שנשמור על רוב מאוחד כדי להעביר בהצבעה את הרפורמות הנחוצות".

ככל שאיטליה קונה יותר אחיזה במרכז במת המשבר בגוש היורו, כך מתחזקת תהייה בסיסית אחת: כיצד ניתן להסביר את העובדה שבמשך עשור דבק בברלוסקוני כמעט כל רבב אפשרי, ועדיין הוא הצליח לשמור על הכיסא - עד שהגיעו נושאים כמו תשואות האג"ח והפילו אותו ממושבו הבטוח. האם זו באמת הכלכלה, טמבל?

הקריאות נגד ברלוסקוני אינן מגיעות רק מחוגים מקצועיים או כלכליים: שלשום הפגינו במרכז רומא עשרות אלפים מתומכי האופוזיציה נגדו. הם קראו לו להתפטר מתפקידו על רקע המשבר, ומנהיגים פוליטים אף אמרו במהלך ההפגנה כי הם מוכנים לחבור לאופוזיציה הקיימת, ולהקים קואליציה חדשה ורחבה שתחליף את מפלגת הימין־מרכז שבראשה שולט ברלוסקוני. נראה אפוא כי הפעם הבשילו התנאים לעזיבתו של Il Cavaliere - "האביר", כפי שהוא מכונה באיטליה בשל השתייכותו למסדר אבירים.

קשורים לבנק האירופי

בראיון ל"כלכליסט" לפני כשנה וחצי הסביר אבי פרימור, בעבר שגריר ישראל בגרמניה ומי שמצוי היטב בנבכי הפוליטיקה האירופית, כי עם כל הכבוד למשבר סביב יוון, הדאגה האמיתית של קברניטי גוש היורו היא איטליה — הכלכלה השלישית בגודלה באיחוד המוניטרי האירופי. "כל מה שגרמניה וצרפת עושות כיום למען יוון נועד להרחיק את המשבר מאיטליה", אמר אז פרימור. כעת, אחרי שנראה שהמשבר האיטלקי כבר חצה את הסף, מתבררת הבחנה זו כנכונה לחלוטין.

איטליה לא לבד. היא חלק מרכזי במארג של מדינות המאוחדות בחבל הטבור עם הבנק האירופי המרכזי בפרנקפורט. 17 השנים שחלפו מאז שנבחר לראשונה לראש ממשלת איטליה הן מספיק זמן כדי שיהיה ניתן לייחס את המדיניות הכלכלית של ממשלתו למצבה של איטליה. המשבר הוא במידה רבה אשמתו של ברלוסקוני. העם באיטליה מבין כנראה שאם הוא רוצה לשמור על רווחתו ולהישאר בגוש היורו, מישהו חייב לשלם את המחיר. אפילו אם מדובר בסילביו ברלוסקוני.