אנטרופי צריכה אטרופין

המחאה החברתית מסרבת לחדור מבעד לקירותיו העבים של שוק ההון. שלא כמו הקוטג', הכל כך אינטואיטיבי והקל לעיכול, דמי ניהול בחיסכון הפנסיוני נשמעים כמו משהו שמתאים לצרותיהם של בני ה־60 פלוס, מאשר לעתידם הכלכלי של הצעירים שמניעים את המחאה. ועסקאות בעלי עניין הן בכלל סינית עבורם. מישהו שמוכר למישהו משהו במחיר מפולפל ואיכשהו זה תמיד מתאים יותר לאינטרס של בעל השליטה ופחות לאינטרס של בעל המניות מהציבור - החוסך.

ההיסטוריה של שוק ההון רצופה בשלל עסקאות בעלי עניין שתוכננו לפי הנרטיב הזה. אחת הבולטות שבהן היתה העסקה שבמסגרתה רכשה קבוצת אי.די.בי הציבורית את המניות בגנדן תיירות הפרטית. את התוצאות של העסקה הזו אפשר היה לראות כבר ביום ביצועה: נוחי דנקנר ובעלי מניות נוספים באי.די.בי נפטרו מאחזקה בעייתית ומערבויות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, ומנגד אי.די.בי הציבורית "הרוויחה" חברה מדממת, שעד כה לא סיפקה את חלומות הסינרגיה שהוצגו ביום העסקה.

הדמיון הוא בשיטה

שלשום השלימה קבוצת אי.די.בי עסקת בעלי עניין נוספת בין נכסים ובנין לבין כור. למען ההגינות יש לומר, שעל פניה, העסקה הזו נראית פחות בעייתית מעסקת גנדן תיירות אבל הדמיון בין שתיהן הוא בשיטה: המזומנים עוברים מיד, הפוטנציאל נדחק לעתיד, ומעל לכל יש חותמת יושר של גוף בלתי תלוי. אז היתה זו פועלים סהר, היום זו חברת אנטרופי.

כאן בדיוק טמונה הבעיה המרכזית. כפי שחשף אתמול "כלכליסט", מי שמימנו את הערכת השווי של הבניין שעמד במרכז עסקת בעלי העניין בין כור לנכסים ובנין, בסופו של דבר, הן כור ונכסים ובנין בעצמן. ואם לא די בזאת, הרי שמעריכת השווי שנשכרה לצורך העניין ייעצה בעבר לנכסים ובנין.

כדי להבטיח שלא יהיו חלילה עוד ניגודי עניינים מציינת מעריכת השווי, כי היא מתחייבת שלא להתקשר בשום עבודה מול קבוצת אי.די.בי במשך שלושה חודשים שלמים. כן כן, שלושה חודשים שלמים. המגבלות המגוחכות הללו, כמו גם העובדה שמכל השמאים שבעולם נמצא דווקא שמאי שעבד בעבר עם החברה שיש לה עניין אישי בהחלטה, מציפות את הפרקטיקה החובבנית הרווחת בשוק ההון, באישור עסקאות של בעלי עניין:

גוף אחד, ללא כל תחרות, ללא כל פיקוח, מחליט לבחור במעריך שווי, שאת שכרו משלם מי שיש לו עניין אישי, ונותן לעסקאות בעלי עניין תעודת הכשר בשמם של מי שמעדיפים לברוח מעימותים. לגופים המוסדיים זה נוח. במקרה של נכסים ובנין הנזק לחוסכים אולי אינו כה גדול, אך בעסקאות אחרות זה עלול לעלות להם ביוקר.

מצביעים בעד עסקאות שלעולם לא היו מאשרים

מצב שבו מאות אלפי חוסכים מצביעים בעד עסקאות שהם כנראה לעולם לא היו מאשרים, אם רק היו מבינים אותן, הוא מצב מעוות. העובדה שמי שנותן את חותמת היושר ובדרך כלל מהווה את לשון המאזנים הוא גוף קטן וחלש שלא יכול להרשות לעצמו לממן בדיקת הוגנות בשווי של 25 אלף שקל (לא כולל מע"מ) היא בדיחה.

לכן, כדי להפסיק את מופע הקרקס הזה, נדרש פיקוח הדוק ביותר על גוף שמשקלו בקבלת ההחלטות, שנוגעות לכספם של מאות אלפי חוסכים, כבד מאוד. במיוחד, אם מדובר במונופול של חוות דעת ותעודות הכשר. אנטרופי צריכה אטרופין, לפני שאדי גז העצבים של המחאה החברתית יגיעו אליה ואל מנהלי ההשקעות שנסמכים על חוות הדעת שלה.