כך אפשר לזכות בעובדי קבלן

כולם מסכימים שעובדי הקבלן מנוצלים באופן לא הוגן, והם זכאים לתנאי עבודה טובים יותר. הבעיה היא, שהמדינה התמכרה לביצוע עבודות מסוג מסוים במחירים נמוכים מאוד, על ידי הוצאתם ל"מיקור חוץ", אצל חברות עובדי הקבלן. שם גם מתרגם המחיר הנמוך לתנאי עבודה ושכר ירודים לעובדים עצמם. זאת בשעה שהמדינה רוחצת בניקיון כפיה, בכך שלא היא זו המעסיקה את העובדים בתנאים בלתי סבירים אלה.

מצד שני ברורה הרתיעה של המדינה מקבלת עובדים אלה כמעסיקה ישירה. מדובר בעלויות העסקה גבוהות ובאבדן הגמישות הניהולית, שמאפשרת עבודה באמצעות מיקור חוץ. מאחורי המילים המכובסות האלה מסתתרים המושגים קביעות (בעבודה) וקיבעון (בתפקיד), שמאפיין חלק מהעובדים במגזר הציבורי. כך למשל, אם המנהל, כלומר המדינה, רוצה לצמצם את הניקיון בבניין מסוים, קל לה לעשות זאת כשמולה חברה קבלנית, אך בלתי אפשרי לעשות זאת כאשר עובדי הניקיון הם עובדי מדינה. בדומה, לא תוכל הממשלה להעביר עובדי ניקיון לעבודות אבטחה אם תחליט שזה דרוש.

הפתרון הנכון לנושא עובדי הקבלן הוא קבלת העובדים להעסקה ישירה בידי המדינה, תוך ויתור מצד ההסתדרות על הקיבעון הניהולי, שמצוי היום בהסכמים הקיבוציים של העובדים. כדי לאפשר גמישות ניהולית יש לאפשר למדינה לפטר עובדים ולנייד אותם לתפקידים אחרים לפי הצורך. יש צורך בקיום הערכה שנתית של ביצועי העובדים, והמדינה תוכל לתמרץ עובדים מוכשרים.

מובן, שניתן לספק לעובדים הגנה כמקובל בחברות מסחריות גדולות כך שככל שהוותק גדל, כך קשה יותר לפטר את העובדים ונדרשת החלטה בדרג גבוה יותר, עם אפשרות לשימוע. העיקרון ברור: יש לייסד מעמד חדש (“הסכמי דור ג'”) של עובדי מדינה, שמצד אחד המדינה היא המעסיקה הישירה שלהם, ומצד שני גמישותה הניהולית כלפיהם גדולה.

קשה להאמין שההסתדרות והאוצר יצליחו להגיע להבנות בנושא בזמן קצר, ועל כן ברצוני להציע פתרון ביניים. בדומה למכרזי דיור הנערכים בשיטת המחיר למשתכן, כך ניתן לבצע מכרזים לעבודות במיקור חוץ בשיטת עלות לעובד.

במכרז מחיר למשתכן, זוכה במכרז מי שמציע את המחיר הזול ביותר לרוכש הדירה המוגדרת מראש בתכולתה. במכרז עלות לעובד, שאני מציע כאן, תזכה החברה, שתציע את אחוז התשלומים הגבוה ביותר לעובדים בפרויקט.

כך, למשל, חברה שתציע 70% מעלויות הפרויקט כשכר לעובדים (השאר יכול למשל ללכת לחומרים ותקורות), תקבל עדיפות על חברה שתציע רק 65% מעלות הפרויקט לעובדים. מבנה כזה מנטרל את התמריץ הקיים היום לחברה הקבלנית לעשוק את העובדים, שכן כל שקל שנלקח מהעובדים מגדיל את הרווח לחברה הקבלנית. בשיטה המוצעת, כל חיסכון שיוזמת החברה בתפעול הפרויקט, יתחלק ביחס מוגדר מראש בין החברה לעובדים. מובן, שנדרש מנגנון בקרה על הביצוע, ויש מקום לשתף נציגות עובדים במנגנון כזה.

ובעניין שונה אך קשור: קראתי לאחרונה, שעיריית ת"א דוחה את המכרז השני לאזור השוק הסיטונאי, משום שתנאי השוק אינם טובים, והמחיר שתקבל אינו מספק. זו דוגמה בולטת לכך שלמגזר הציבורי יש חלק חשוב ביוקר המחייה במדינה. החמדנות של הרשויות המבקשות להרוויח עוד ועוד מן הקרקע שהעניקו לעצמן, מתגלגלת מהר מאוד לעלות גבוהה של הדיור בישראל. זהו צד ההוצאות של האזרחים. צידו השני של המטבע הוא צד ההכנסות. החסכנות של המדינה בתשלום לעובדים, על ידי הוצאת עבודות רבות למיקור חוץ במחירים נמוכים מדי, היא זו הגורמת לשכבות רחבות בציבור להתפרנס שלא בכבוד.

ד"ר גדעון פרידמן הוא פיסיקאי בוגר אוניברסיטת סטנפורד, העוסק באנרגיה ירוקה ובחינוך