איור: שחר קובר
לגלוש עם האויב: האם הרשת האלחוטית תעזור לספקיות הסלולר?
אחרי שנים של יחסים מתוחים עם האינטרנט האלחוטי, ספקיות הסלולר משתמשות בו כדי להפחית את העומס ברשת שלהן. אך במקום לפרוס תשתית חדשה, הן שוקלות להשתמש ברשתות האלחוטיות הקיימות - כולל זו שאצלכם בבית
הפופולריות העצומה של הסמארטפונים והטאבלטים בשנים האחרונות יצרה בעיה לא פשוטה עבור חברות הסלולר, שצריכות לספק מענה לדרישות התקשורת ההולכות וגוברות של המכשירים האלה. ככל שיותר ויותר מכשירים מתוחכמים מתחברים לרשתות הסלולר, רוחב הפס שהם דורשים גדל ומכביד על תעבורת התקשורת ברשת. בניסיון להתמודד עם העלייה בביקוש לרוחב פס מוכנות ספקיות הסלולר לחבור לאויב היסטורי: רשתות האינטרנט האלחוטי, ה־WiFi.
הרשתות האלחוטיות פרצו במקביל לשירותי הדור השלישי הסלולרי באמצע העשור האחרון, והותקנו בבתי הלקוחות, במשרדים ובמרכזי בילוי כבתי קפה וקניונים. האינטרנט האלחוטי התחרה בספקיות הסלולר בכך שהעניק ללקוחותיהן גישה חינמית לשירותי תקשורת שעד כה היו בתשלום: מסרים מיידיים כתחליף ל־SMS, ושירותי שיחה על תשתית אינטרנט (VoIP) כסקייפ כתחליף לשיחות הטלפון המסורתיות.
אך למרות התחרות, הספקיות לא ראו באינטרנט האלחוטי איום על חבילות הגלישה הסלולרית, שכן רשת הסלולר החזיקה בכמה יתרונות משמעותיים: ניידות וחיבור מיידי ללא רישום, והיעדר היצע של מכשירים סלולריים עם חיבור אינטרנט אלחוטי.
אלא שהחדירה הגדולה של הסמארטפונים הגבירה את העומס על רשתות הסלולר, והביאה את הספקיות לשנות את נקודת המבט שלהן בנוגע לאינטרנט האלחוטי ויצירת מודל המכונה WiFi Offloading - העברה לרשתות אלחוטיות. ב־2008 ספקית התקשורת האמריקאית AT&T רכשה ב־275 מיליון דולר את מפעילת הרשתות האלחוטיות Wayport, שהחזיקה ב־8,000 נקודות חמות של חיבור אינטרנט אלחוטי בארה"ב. נקודות אלה ו־19 אלף הנקודות הנוספות שהקימה מאז AT&T, אמורות להעניק ללקוחות החברה תחליף לגלישה ברשת הסלולר כשהם נמצאים באזור עם כיסוי של אינטרנט אלחוטי.
ואכן, ברבעון השלישי של 2011 נרשמו יותר מ־300 מיליון חיבורים ברשת האינטרנט האלחוטי של AT&T - פי שלושה ממספר החיבורים בכל 2010 - כשהיקף התעבורה ברשת הוכפל. AT&T לא מחייבת את לקוחותיה על הגלישה ברשת האלחוטית במסגרת חבילות הגלישה הסלולריות שהיא מוכרת להם, והאנליסטים מעריכים שהיא גם לא תעשה זאת בעתיד. גם מתחרותיה של AT&T, ובהן Verizon ,Sprint ו־MetroPCS, נוקטות צעדים דומים בניסיון לדחוף את לקוחותיהן לכיוון רשתות האינטרנט האלחוטי ולהקל על העומס ברשת הסלולר שלהן.
פתרון קורץ למפעילות החדשות
בחודשים האחרונים החלו גם ספקיות הסלולר הישראליות לבחון את השימוש ברשתות אינטרנט אלחוטי כדרך להפחתת העומס על הרשת הסלולרית. אחת הספקיות אף ביצעה ניסוי מוגבל למשך כמה שעות ופרסה רשת אלחוטית פתוחה וחינמית בלי להודיע על כך, כדי לבדוק האם משתמשי הסלולר שלה ושל מתחרותיה ינצלו את חיבור ה־WiFi במקום את רשת הסלולר.
הניסוי העלה ש־30% מהמבקרים באזור שבו נפרסה הרשת האלחוטית איתרו אותה והשתמשו בה, כש־98% מהמכשירים שהתחברו לרשת היו סמארטפונים, מהם 80% אייפונים. התחזיות המקובלות בענף הן שניתן יהיה להעביר עד 20% מתעבורת הרשת הסלולרית לרשת WiFi, כך שהשגת תוצאה טובה יותר של 30%, כשהלקוחות לא היו מודעים מראש לאפשרות להשתמש ברשת אלחוטית, נתפסת כמבטיחה.
השימוש ברשתות אינטרנט אלחוטי עשוי לקרוץ במיוחד למפעילות הסלולר החדשות מירס וגולן טלקום, שצפויות להתחיל לספק שירות במהלך 2012. חברות אלה יידרשו להיעזר ברשתות הסלולר של המפעילות הוותיקות במקומות שבהם טרם הציבו אנטנות משלהן, ולחלוק איתן את ההכנסות עבור כל דקת שיחה או צריכת אינטרנט סלולרי של לקוחותיהן באזורים אלה. עבור מירס וגולן, מעבר של לקוחות מרשתות הסלולר לרשתות האלחוטיות יפחית את התשלום שהן נדרשות להעביר לספקיות הוותיקות.
"אני מאמין שחברות הסלולר יאמצו את השימוש ברשתות אלחוטיות שמשלימות את הרשתות הסלולריות, ושהמודל בישראל יהיה מבוסס על רשת בבעלות מלאה של המפעיל, או בבעלות משותפת שלו ושל ספק תקשורת אחר", מעריך חנוך פורת, מנהל פעילות התקשורת של גטר טק שמייצגת בישראל את ספקית ציוד התקשורת Ruckus.
עד מרץ 2012 צפויה ספקית הסלולר היפנית KDDI לפרוס רשת בת 100 אלף נתבי אינטרנט אלחוטי של Ruckus, שישמשו את 32 מיליון לקוחותיה. "הרשת מזהה את מכשיר האנדרואיד של הלקוח, ומחברת אותו אוטומטית לרשת האלחוטית מבלי שהוא צריך להתערב", אומר פורת. לדבריו, זהו הדור החכם יותר של הרשתות האלחוטיות, בניגוד לדור הקודם שבו המשתמש נדרש ליזום בעצמו את החיבור.
לרכוב על חיבור האינטרנט של הלקוח
החבירה לרשתות האינטרנט האלחוטי לא היתה צעד טבעי עבור ספקיות הסלולר שחיפשו פתרונות לעומסים על הרשתות שלהן. בתחילה ניסו מפעילות הסלולר להגדיל את רוחב הפס בצוואר הבקבוק שנוצר בין השרתים לאנטנות שלהן. פתרון זה אמנם היה כרוך בהוצאה כספית, אך הוא בוצע במגרש הביתי של החברות ולא הצריך שיתופי פעולה חיצוניים. אולם כשהתברר שמהלך זה לא פתר את הצורך להתמודד עם צריכת מידע מרובה מצד הלקוחות, ספקיות הסלולר החלו לחפש דרכים להסיט חלק מהתעבורה מהרשת הסלולרית לכיוון רשתות אחרות.
אחד הפתרונות הראשונים שנבחנו החל מ־2006 היה שימוש בפמטוסל (Femtocell), נתב המתחבר לחיבור האינטרנט הביתי וכולל אנטנה סלולרית קטנה. לקוחות ספקית הסלולר אמורים להתחבר לאנטנה בנתב במקום לאנטנה השכונתית, כך שהשיחות ופעולות הגלישה שהם מבצעים ינותבו דרך חיבור האינטרנט הקווי ולא דרך רשת הסלולר, ויפחיתו את העומס על אנטנות הסלולר האזוריות. אלא שהפמטוסל נתפס בעיקר כפתרון נוח בערים ובמקומות צפופים בארה"ב ובאירופה שקשה להציב בהם אנטנות, ופחות כפתרון להתמודדות עם העומס ברשת. לכן מתוכנן להפחית את העומס רק בקרב מפעילות סלולר שמתכננות מעבר לדור רביעי סלולרי.
מכאן נדחפו הספקיות לכיוון רשתות האינטרנט האלחוטי וניצבו בפני שתי ברירות מרכזיות: הקמת רשת פרטית או חבירה למפעילה קיימת. אך היו מי שבחרו דווקא באפשרות שלישית שתואמת יותר את מציאות הרשתות החברתיות של שנות האלפיים - שימוש ברשתות האלחוטיות הפרטיות שבבעלות לקוחות חברות הסלולר תוך הסתפקות בניהול המידע. אפשרות זו אמנם חוסכת זמן הקמה והשקעה כספית, אך מצריכה את ספקיות הסלולר להסתמך על איכות רשתות שאינן בשליטתן, ולמצוא דרך להפוך את שיתוף הרשת לכדאית עבור הלקוחות.
אחת החברות המוכרות בתחום זה היא FON הספרדית שהוקמה ב־2005. החברה מוכרת נתב אלחוטי ייחודי שמפצל את חיבור האינטרנט הביתי של הלקוח: חלק מהחיבור מיועד לשימושו האישי של הלקוח, וחלק אחר מאפשר למשתמשים אחרים של FON שנמצאים בטווח הקליטה של הנתב להשתמש בחיבור לקבלת שירותי תקשורת. כך למשל, לקוח של FON בלונדון יכול לרכוב על חיבור של בעל נתב של החברה במנצ'סטר כשהוא נמצא באזור. לטענת החברה, בין שני חלקי החיבור קיימת הפרדה מלאה ומאובטחת שמונעת אפשרות לפרוץ לחלק הפרטי של החיבור.
השותפה העיקרית של FON היא ספקית התקשורת הבריטית BT, שמפעילה שירות גלישה באינטרנט אלחוטי שאותו היא מציעה בחינם ללקוחותיה ובתשלום למתחברים מזדמנים. כדי להרחיב את פריסת השירות האלחוטי בלי להתקין רשתות נוספות, BT מאפשרת ללקוחות להתחבר לרשתות אלחוטיות שמתחזקים לקוחות של FON, ומשלמת לחברה הספרדית על הזכות לעשות זאת. הכנסותיה של FON מגיעים מהסדרים מסוג זה וכן ממכירת הנתבים עצמם, וב־2010 היא הכניסה כ־2.8 מיליון יורו כשהרשת שלה הורכבה מ־3.4 מיליון רשתות אינטרנט אלחוטי.
להשתמש ברשתות הפתוחות של בתי הקפה
אך הפתרון של FON מתאים רק לשימוש מול נתב אחד בלי יציאה מטווח הכיסוי של הנתב, כך שקיום שיחת VoIP בתנועה אינו אפשרי. הרשתות שמקימה Ruckus, לעומת זאת, מנהלות את כל מערך הנתבים כך שיציע שירות "כמו סלולרי", תוך אפשור מעבר חלק בין שטחי הכיסוי של הנתבים האלחוטיים. חברת הסטארט־אפ הישראלית WeFi מציעה לספקיות הסלולר אפשרות אחרת לרתום את הלקוחות לטובתן. במקום להתקין נתב ייעודי בבית הלקוח, החברה מציעה להשתמש בכמות העצומה של רשתות אלחוטיות שכבר פרוסות בשטח.
בחמש השנים האחרונות מתחזקת WeFi מאגר מידע הכולל מיקומים של יותר מ־106 מיליון רשתות WiFi ברחבי העולם, ומספקת ללקוחותיה נתונים על היכולת להתחבר אליהן בחינם אם הן פתוחות, או בתשלום באמצעות שותפיה העסקיים. מאגר המידע של החברה נאסף על ידי המשתמשים במודל ה־CrowdSourcing: כל משתמש מוריד את התוכנה של WeFi למחשבים ניידים או טלפונים סלולריים, תורם מידע, ונהנה מהמידע שנצבר באמצעות המשתמשים האחרים אך לא מתגמול כספי.
"המודל של FON מסתמך על התנהגות לא טבעית של המשתמש", טוען סמנכ"ל הפיתוח העסקי של WeFi אורי נאמן. "אתה לא תלך ברחוב עד שתמצא רשת אלחוטית של משתמש FON אחר, ולכן פתרון למפעיל תקשורת לא יכול להתבסס על כך שהמשתמש יצטרך להסתמך על חיבורים של בתים פרטיים. אצלנו, מאידך, המשתמשים מיפו מסד נתונים של מקומות שבהם אתה נמצא באופן טבעי: בתי קפה, קניונים ומקומות ציבוריים עם רשתות אלחוטיות פתוחות. אלו לא נקודות שאתה בוחר להגיע אליהן כדי להשתמש באינטרנט האלחוטי, אלא נקודות שאתה מגיע אליהן ורק אז בודק אם יש שם אינטרנט אלחוטי".
לפי הנתונים שאספה WeFi, האזרח הישראלי נהנה מהשיעור הגבוה ביותר של רשתות אלחוטיות פתוחות: 20%–25% מרשתות ה־WiFi בישראל פתוחות לחיבור אורחים מזדמנים, הרבה הודות לכמות הגדולה של בתי הקפה והקניונים שפרסו רשתות אלחוטיות, אבל גם מאחר שאנשים פרטיים רבים לא הגבילו את הרשת הביתית שלהם באמצעות סיסמה.
לטענת סמנכ"ל השיווק של WeFi עמית שקד, מפעיל תקשורת שמבקש להקים בכוחות עצמו רשת אינטרנט אלחוטי צפוי להיתקל בקשיים. "גוגל טענה שהיא הולכת לרשת את כל קליפורניה ברשתות אלחוטיות", הוא מדגים. "לאחר מכן היא סיפרה שזה יהיה רק בסן פרנסיסקו, ולאחר שהיא רישתה למעשה רק את הקמפוס שלה בעיר היא הבינה שמדובר במשימה קשה משחשבה ולכן ירדה מהרעיון.
"עלות תחזוקת הנתבים היתה גבוהה, והתברר ש־90% מהתעבורה משתמשת ב־5% מהנתבים, כך שגם היה בזבוז אדיר בתחזוקת כל הרשת. כשהרשת מנהלת בעצמה את התעבורה, כמו בפתרון שמבוסס על המון נתבים ששייכים לגורמים שונים שמופעלים לפי דרישה, אין בזבוז כזה, כי התשלום מתבצע לפי חיבור של לקוח בפועל ולא בתשלום קבוע".
למה שהמשתמש יעזור לספקית הסלולר?
WeFi לא מתיימרת לנהל את רשת האינטרנט האלחוטי, אלא רק לספק לחברות הסלולר את מסד הנתונים ואת המידע שנגזר ממנו. בחברה טוענים כי ביצעו כמה ניסויים מוצלחים עם מפעילות סלולריות בארה"ב, כאשר המודל העסקי המסתמך הוא תשלום לחברה עבור כל לקוח של חברת התקשורת העושה שימוש בחיבור "אלטרנטיבי" שכזה.
אך למה שבעל הרשת האלחוטית הביתית יעזור לספקית הסלולר להוריד את העומס ברשת שלה ללא תמורה? "המשתמש לא צריך 'לעזור' לחברת הסלולר, התהליך צריך להתבצע בלי מעורבות שלו", משיב נאמן. "המשתמש רוצה לראות וידיאו בטלפון הסלולרי או בטאבלט מבלי שהחיבור יקרטע, ופתרון משולב מביא אותו למצב שכזה".
"צריך להסתכל על זה הפוך: אם המשתמש היה מנצל את כל חבילת הגלישה שלו, הוא היה צריך לשלם יותר עבור הרחבת החבילה. אם יש לו חבילה בלתי מוגבלת, הוא עדיין סובל מאטיות שנגזרת מהעומס על האנטנה של חברת הסלולר. כשהוא מאפשר לרשת האלחוטית שלו להפוך לעוד צינור שדרכו המכשיר שלו ניגש לרשת — הוא משפר את מצבו מבלי לשלם לחברת הסלולר סכום נוסף".
4 תגובות לכתיבת תגובה