צפוף בצמרת

זה לא מצעד אלבומים אלא ממש פרק ב"הישרדות": חורף מטורף כזה של הדחות בצמרת לא נראה כבר זמן רב במצעד האלבומים הבריטי. מדובר במצעד שעדיין נותן את הטון מבחינת גילוי אמנים חדשים, והשנה הבולטת בהם היתה אדל, עם 18 שבועות (לסירוגין) במקום הראשון.

באוגוסט החליף אותה האלבום של איימי ווינהאוס, "Back to Black", עם היוודע החדשות על מותה, ושהה שם שלושה שבועות. אלא שברגע שהסתיים הקיץ התקשו אמנים או הרכבים לאחוז בפסגה בדומיננטיות, וכל אחד בילה בראש בדיוק שבוע אחד: Nero עם "Welcome Reality", ואז וויל יאנג עם "Echoes", ואחריו הרד הוט צ'ילי פפרס עם "I'm With You". אחר כך כיכבו אד שיהאן עם "Example", ו־Playing in the Shadows עם "+" וקסביאן עם "Velociraptor". אחריהם נשאר ג'יימס מוריסון בראש למשך שבועיים עם "The Awakening".

שמחה קצרת מועד

בסוף אוקטובר, אחרי שתם שלטונה הממושך של אדל בצמרת המצעד, הגיע סוף סוף אלבום שרבים מהמבקרים סברו שירבוץ בראש לתקופה ממושכת: "Noel Gallagher's High Flying Birds" של האח המבוגר למשפחת גלאגר, אלבום הבכורה הראשון שלו לאחר פירוק אואזיס. האלבום זכה לביקורות מצוינות, נמכר ב־120 אלף עותקים בשבוע הראשון והכרטיסים להופעות נמכרו בתוך דקות.

נואל גלאגר | צילום: איי אף פי

אלא ששמחת שבט מנצ'סטר החזיקה בדיוק שבוע, משום שאז הגיעה קולדפליי עם "Mylo Xyloto", והעיפה את גלאגר מטה, כשהיא משתלטת על המקום הראשון. שוב, שבעה ימים בדיוק זה החזיק, והשבוע עשתה זאת פלורנס וולץ', היא פלורנס אנד דה מאשין, שקטפה את המקום הראשון תוך שהיא משגרת את עמיתיה מטה. וולץ' מכרה 90 אלף עותקים בשבוע הראשון להוצאת האלבום, וזה הספיק. כל אחד מהאלבומים הללו היה אמור להישאר שבועות ארוכים במקום הראשון, אלמלא היה מדובר בחודש יוצא דופן שבו יוצאת כמות כזו של אלבומים "גדולים", שדורסים זה את זה. אל תרחמו על קולדפליי יותר מדי - האלבום שלהם נכנס השבוע למצעד הבילבורד האמריקאי היישר למקום הראשון, זה אמור להספיק לצ'קים שמנים מאוד.

כל התזוזות הללו שייכות למכירות האלבומים הרגילות, שם אדל עדיין מראה נוכחות חזקה, עם מקום שביעי בבריטניה ורביעי(!) בבילבורד האמריקאי (אחרי שנה מטורפת למדי, שהסתיימה השבוע למרבה הצער בניתוח במיתרי הקול וביטולי הופעות). אבל התופעה חוזרת על עצמה גם בגזרת ההורדות ברשת בבריטניה, שם השתלטה פלורנס אנד דה מאשין בקלות השבוע, ודחפה, שוב, את קולדפליי למקום השני.

וגזרת ההורדות חשובה בייחוד לאמנים הבריטים, שכן מספר האלבומים הנמכרים בחנויות הולך וצונח בעשור האחרון, וההורדות החוקיות ברשת משגשגות, וזה עוד בלי לדבר על הלא חוקיות. והנה המספרים: ארגון ה־BPI הבריטי (שנקרא באופן אנכרוניסטי ומענג "שירות הפונוגרף הבריטי") דיווח השבוע כי ב־2011 הורדו באופן דיגיטלי ברשת 21.3 מיליון אלבומים בבריטניה, מספר שיא של כל הזמנים, וזה עוד לפני החודשיים של מכירות חג המולד, שצפויות להקפיץ את הנתון הזה מעלה. האלבום ששבר את שיא ההורדות לשבוע אחד היה כמובן "מיילו זיילוטו" של קולדפליי – 80 אלף הורדות בשבוע הראשון בלבד. אגב, האלבום שזכה לשיא ההורדות ב־2011 עד כה היה "21" של אדל, עם יותר ממיליון הורדות ברשת.

מתכוננים לכריסמס

אז מי האמן הבא שישלוט במצעד ההפכפך הזה? ומי יצליח להפגין סוג של דומיננטיות, ולא יסתפק ב"אנחנו משחקים משבת לשבת", כפי שהיה בחודש האחרון? כאן נראה שהמשחק די מכור. בנוסף לאלבום החדש של קייט בוש, שצפוי לצאת בחודש הבא, רוב ההימורים העתידיים הם על האלבום השלישי של איימי ווינהאוס, "Lioness: Hidden Treasures", שהפיקו לאחר מותה מארק רונסון וסלאם רמי, שעבדו איתה גם בחייה. האלבום הזה, שייצא ב־5 בדצמבר, אמור לשמש לא רק כמסמך מוזיקלי מעניין עם כמה שירים חדשים, אלא בעיקר כמצבה לזמרת עם הקול הענק שתיוותר לנצח בת 27. יש לא מעטים שיאזינו ל־12 השירים, יזילו דמעה, ויהפכו את ווינהאוס למתנת הכריסמס המרכזית ל־2011. ואולי באמת השנה הזאת תיזכר ככזו שבה שלוש נשים עם קול מדהים שלטו בשוק המוזיקה הבריטי: אדל ופלורנס וולץ' בחייהן, ואיימי ווינהאוס, גם לאחר מותה.