"צריך להפוך את פעילות קבלני כוח האדם לבלתי חוקית"

"צריך לבטל בחקיקה את פעילות קבלני וחברות כוח האדם, ולהפוך את כל פעילות התיווך של העובדים לבלתי חוקית" - כך סבור פרופ' ערן ישיב, מומחה לשוק העבודה ומדיניות מאקרו־כלכלית מאוניברסיטת תל־אביב. לדבריו, לא מדובר בהמצאה ישראלית, "אבל בישראל לקחו את התופעה צעד אחד יותר מדי".

בשבועות האחרונים, במקביל לפרסום המלצות טרכטנברג, כתב ישיב תוכנית אלטרנטיבית לזו שהציגה הוועדה. התוכנית שלו כוללת שורה של צעדי מדיניות ומפרטת גם את המקורות התקציביים הנדרשים ליישומם. בשבוע שעבר הציג ישיב את תוכניתו בפני נציגים מה־OECD וכמה חברי כנסת, בהם יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני (קדימה).

ישיב טוען כי המלצות ועדת טרכטנברג אינן מספקות מענה למרבית הבעיות היסודיות של המשק, או שהן מציעות מענה חלקי בלבד. "הוועדה הכניסה את עצמה לסיטואציה בלתי אפשרית", הוא אומר ל"כלכליסט". "היא ניסתה לספק הרבה מאוד קבוצות, אבל גם התחייבה במקביל לא לפרוץ את מסגרת התקציב. התוצאה היא מסמך שהמהות שלו היא סקירה של מצב המשק - לא הצעה לשינוי כיוון".

"אין אכיפה של חוקי עבודה"

כמומחה לשוק העבודה ישיב מוטרד מאוד מסוגיית עובדי הקבלן. "זו צורת העסקה שקיימת בכל העולם, אבל בישראל היא יצאה מכל פרופורציה והגיעה לשיאים עולמיים. נתונים של ארגון העבודה העולמי מלמדים אותנו שעובדי הקבלן מהווים 2%–3% מכלל המועסקים במדינות המערב, בעוד שבישראל, לפי נתוני הלמ"ס, מדובר בסדרי גודל של 5%–7% - וייתכן שזה לא מלוא היקפה של התופעה.

"העסקת עובדי קבלן נולדה בפירמות שרצו לצמצמם למינימום את עלות העסקת העובדים ולאפשר גמישות תעסוקתית, כלומר העסקה זמנית, אבל יש לתופעה גם הרבה היבטים שליליים - הרבה יותר קל להתחמק כך מתשלום שכר מינימום והטבות סוציאליות. המעברים התכופים גם מונעים מהעובד צבירת ניסיון והון אנושי.

"דרישת ההסתדרות להעסקה ישירה בסקטור הציבורי נכונה", הוא אומר, אבל מטיל ספק באפשרות לפקח על העלאה דרמטית בשכרם. "הפרקטיקה תמצא דרכים לעקוף את זה, בדיוק כפי שיש דרכים לעקוף את שכר המינימום".

ערן ישיב. "חלק מהצעדים שוועדת טרכטנברג מציעה מגוכחים" | צילום: עמית שעל

את ביקורתו על היעדר התייחסות מספקת של ועדת טרכטנברג לכשלים בשוק העבודה הוא ביטא בתוכנית שכתב, הכוללת תקציב של חצי מיליארד שקל בשנה לטיפול בנושא. "צריך לתגבר משמעותית את גורמי האכיפה במשרד התמ"ת ולהכניס לחוק אמצעי ענישה מחמירים נגד מעסיקים, קנסות למשל. כיום כמעט לא מתבצעת אכיפה של חוקי העבודה".

"השינויים מינוריים מדי"

הביקורת על ועדת טרכטנברג חורגת מתחומי שוק העבודה. "מרוב שהוועדה ניסתה לספק את כולם היא כמעט לא סיפקה אף אחד", אומר ישיב. "שרים, חברי כנסת, תעשיינים וכמובן מובילי המחאה - כולם יצאו לא מרוצים. הוועדה פספסה הזדמנות היסטורית לחולל שינוי ממשי.

"הוועדה היתה צריכה לנפק תוכנית ממוקדת, הכוללת מספר לא גדול של צעדים ברורים ומתוקצבים. במקום זה, היא פרסה את מסקנותיה עד דק, והתפרשה על הרבה מאוד תחומים, במאות ואולי אף באלפי סעיפים. במקומות שבהם היא הצביעה על הצורך בשינוי מדיניות היא לא פירטה באופן קונקרטי כיצד יש לעשות זאת, ובמקומות שהיא כן סיפקה פתרונות קונקרטיים, השינויים התקציביים מינוריים ובוודאי לא יכולים לשנות מציאות".

דוגמה לכך מביא ישיב מהפרקים העוסקים ביוקר המחיה, בדיור ובמסים. "בשני הראשונים הוועדה מדברת על תוכנית שמנסה להקיף מאות נושאים, אבל עם פתרונות שרובם לא אומרים כלום. פרק המסים ממוקד יותר, אבל ההמלצות עצמן לא מביאות בשורה, ומסתכמות בהגדלת מסים של 6.73 מיליארד שקל ב־2012 והקטנה של 5.8 מיליארד שקל באותה שנה, כלומר גידול נטו של 933 מליון שקל. מדובר בגידול של פרומיל (0.11%) בתוצר במונחי 2010, כשכלל המיסוי בארץ הוא מעל 30% תוצר".

"הוועדה יכולה היתה לעשות שינוי משמעותי יותר בתמהיל המסים מבלי לפרוץ את הגירעון. היא יכלה להעלות את נטל המס שמשלמות חברות ולא רק להקפיא את הורדתו. נוסף על כך, יכולה היתה הוועדה להמליץ לבטל הטבות מס גדולות שרק חלק מהאוכלוסייה נהנה מהן, כמו ההטבות הניתנות לקרנות השתלמות".

"באירופה מתפטרים על זה"

בהתייחס לפרסומים האחרונים על כך שמשרד האוצר שוקל להגדיל את הגירעון בשנה הבאה אומר ישיב: "זו תהיה טעות טקטית להגדיל את הגירעון, יש היפר־רגישות לנושא הזה בעולם, וישראל לא צריכה להכניס את עצמה למקום שראשי ממשלה באירופה מתפטרים בגללו. אפשר להגדיל את מסגרת התקציב באמצעות רפורמה מקיפה יותר בנושא המס.

"מה שישראל צריכה באמת זה טיפול בבעיות היסוד של המשק. מה האירופים רוצים מאיטליה ויוון? לא רק קיצוץ תקציב, אלא גם רפורמות מבניות, אבל ועדת טרכטנברג פספסה את ההזדמנות ההיסטורית לייצר רפורמות כאלה. חברי הוועדה אמרו 'לא' לשני עניינים מרכזיים: דרישת ראשי המחאה להפוך את ישראל למדינת רווחה ודרישתם לטפל בבעיית היסוד של המשק, שהיא היעדר תשתית אנושית ופיזית. אילו רצתה הוועדה להפוך את ישראל למדינת רווחה, היא היתה צריכה להגדיל את ההוצאה ב־5% תוצר לפחות וייתכן שאפילו ב־8%.

"הייתי משקיע במהפכה גדולה בתחום הבנייה, באמצעות מעבר לטכנולוגיה עתירת מו"פ ושילוב טכנולוגיה ירוקה. הייתי גם מפרק את מינהל מקרקעי ישראל ומקים שתי רשויות במקומו - אחת שתנסה להגדיל את היצע הקרקעות ואחרת שתאפשר לשחרר קרקעות הנמצאות אצל קבלנים ולא מקודמות. מהפכה בתחום הבנייה תקרין על יוקר הדיור, אבל גם על תחומים אחרים במשק".

"לסבסד העסקת ערבים"

ביקורת נוספת היא על התייחסות ועדת טרכטנברג לתעסוקת חרדים וערבים. "הצעדים שהוועדה ממליצה עליהם מגוחכים ביחס להיקף הבעיה. כדי לשלב ערבים וחרדים במעגל העבודה צריך להשקיע מיליארדים, אבל אפשר לקבל בתמורה עשרות מיליארדים. הוועדה השתמשה באותם צעדים בהתייחס לשתי האוכלוסיות, אבל זה לא רציני מכיוון שמדובר בבעיות שונות".

טרכטנברג, הוא סבור, "מטפל באוכלוסייה החרדית בכפפות של משי", למרות המגבלות המובנות. "500 שוברים בשנה להכשרה מקצועית זה לא מספיק".

כדי לקדם את שילוב הערבים בשוק העבודה הוא מציע לסבסד חברות הייטק שיקלטו אקדמאים ערבים, להקים עבורם מרכזי תעסוקה ולשפר את התשתיות. "לפעמים צריך לרוץ קדימה כדי להישאר במקום", הוא מסכם, "אבל ועדת טרכטנברג לא עשתה את זה, ולכן תהיה נסיגה ביחס לשתי האוכלוסיות הללו".