אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שכבות הזמן צילום: עמית שעל

שכבות הזמן

חלון ברצפה, מדרגות עץ מאולתרות ורהיטים שנאספו ושופצו באהבה - כך הפך האדריכל רון פליישר מבנה ששימש בעבר כנגרייה לבית חמים ומעוצב בקפידה

16.11.2011, 08:26 | יונת נחמני

1. נתוני פתיחה:

 

בעלי הבית: רון פליישר, ארכיטקט ומרצה לאדריכלות, אשתו עדנה, מעצבת תכשיטים, ושני ילדיהם, אדם (11) וגיל (9).

הנכס: בית בשטח של 120 מ"ר בשני מפלסים ביפו שהחל את דרכו במאה הקודמת כבית כורכר, חלק ממתחם של כנסייה יוונית קתולית. בגלגולו האחרון שימש כנגרייה. בקומת הכניסה חדרי ילדים, חדר עבודה ומקלחת. מדרגות עץ מובילות לקומה השנייה, שבה נמצאים הסלון וחדר השינה של ההורים. המטבח מוגבה מעט מהסלון ודרכו אפשר לטפס למרפסת קטנה, שממנה נשקפים הגגות של יפו עד הים.

קונספט: הבית מחליף צורה ומשתנה בהתאם לצרכים של בעליו במשך השנים, וכך יוצא שהמשפחה משפצת מדי כמה שנים. עדנה היתה הראשונה לגלות את הבית, כשעוד שימש כנגרייה דו־קומתית. כשרון עבר לגור איתה הם העדיפו מראה של לופט עם חללים פתוחים לרווחה. בהמשך, כשנולדו הילדים, הוסיפו חדרים, ומאז הם משנים את מיקומם בהתאם לצורך. "אנחנו משנים ומשפצים באופן עקבי. בזכות החלל המקורי הפתוח אפשר לשנות את החלוקה הפנימית בקלות", מסביר פליישר. "כשהילדים נולדו הבנו שנצטרך להקריב מאווירת הלופט. בעוד כמה שנים, כשהחיים ישתנו והילדים יגדלו או כשנזדקן בטח נמשיך לשנות".

"לא רצינו למרוח את הקווים המקוריים ולהפוך את הבית לסטרילי", צילום: עמית שעל "לא רצינו למרוח את הקווים המקוריים ולהפוך את הבית לסטרילי" | צילום: עמית שעל "לא רצינו למרוח את הקווים המקוריים ולהפוך את הבית לסטרילי", צילום: עמית שעל

מסגרת זמן: השיפוצים לא תמיד מתוכננים ולא נמשכים זמן ארוך. "בפעם האחרונה למשל לא רצינו לשפץ כלל, אבל נוצרה הזדמנות כי בית סמוך התפנה לחודשיים ויכולנו לעבור אליו באופן זמני", מסביר רון, "לקחתי קבלן חבר ואמרתי לו שיש לו שישה שבועות לגמור את זה: להפוך את כל הבית, להזיז את המטבח מלמטה למעלה, להתקין תקרת גבס חדשה, לבנות שתי אמבטיות. הוא קרע את התחת - וזה יכול לקרות רק עם חברים".

תקציב: המשפחה משתדלת לא להקצות סכומים גבוהים לכל שיפוץ, פריבילגיה שמתאפשרת בזכות מקצועו של רון ותפיסת חיים שלא מקדשת את הקבוע. "הארגון של הבית הוא זמני ולכן לא דחוף לנו להוציא סכומים גדולים. מצב כזה היה גורם לנו להשתעבד לשיפוץ וזה היה הורס את הרוח של החלל. גם ללקוחות אני תמיד ממליץ לשמור קצת כסף ולצאת לטיול נאה בחו"ל אחרי השיפוץ".

2. עקרונות מנחים

 

טלאי על טלאי: הבית המשפחתי החמים נבנה לפני יותר ממאה שנה ועבר גלגולים רבים עד שהגיע למצבו הנוכחי. משפחת פליישר בחרה להשאיר שרידים ורמזים להיסטוריה בחללים השונים. כך למשל אפשר למצוא שרידים מעברו כבית כורכר בחדר הילדים, שם יש נישה בעלת קווים מעוגלים וא־סימטריים, ומתחת לרצפה של הקומה הראשונה מסתתר בור מים. "המבנה הזה הוא חצי בית, חצי מחסן. טלאים ושכבות של זמן וסיפורים, את הרוח הזאת רצינו להשאיר", אומר פליישר, "לא רצינו למרוח את הקווים המקוריים ולהפוך את הבית לסטרילי. במאמץ קטן, גם מבחינה כלכלית, היינו יכולים לשוות לו מראה של מלון בוטיק, שכל דבר בו נמצא בקומפוזיציה מדויקת, אבל זה לא היה הכיוון".

המטבח, צילום: עמית שעל המטבח | צילום: עמית שעל המטבח, צילום: עמית שעל

איסוף וליקוט: "הרהיטים כאן הם סיפור חיינו", אומר רון, "אף פעם לא החלפנו אותם בבת אחת. את הספה בסלון ריפדנו כבר פעמיים. זה מין מרבץ כזה שאנחנו לא מוצאים לו תחליף, וכנראה נרפד אותו גם בפעם השלישית. כל מה שתלוי על הקירות הוא יצירה של חברים ובני משפחה, אין שום דבר אנונימי". הפריטים בבית לוקטו במשך השנים. חלקם נאספו ברחובות יפו, אחרים נמצאו בבתים שפליישר שיפץ; יש גם רהיטים שמקורם בבתי חברים לאחר שמאסו בהם או שהוענקו לפליישרים כמתנות, ופריטים נוספים נרכשו במהלך הטיולים הרבים של בני הזוג. "בקיץ אנחנו נוסעים הרבה, ובכל פעם סוחבים איתנו כל מיני דברים לארץ. שטיחים מטורקיה, כלי חרס ממרוקו וגם ענפי עץ שאספנו בחוף הים השחור".

חלון ברצפה: במרכז רצפת העץ הכהה של הקומה השנייה פעור חלון זכוכית גדול שממנו אפשר לראות כל מה שקורה בקומה התחתונה של הבית. החלון הוא שריד לעברו של הבית כנגרייה — דרכו היו מורידים רהיטים לקומה התחתונה. מאז הוא גם הפך לציון דרך בהיסטוריה הפרטית שלהם. "כשעדנה עברה לגור כאן, לחלון היו דלתות עץ והחלל למטה היה מאוד חשוך", נזכר רון. "אני עבדתי לא רחוק מכאן, והיא נכנסה ושאלה אם אוכל לעזור לה למצוא פתרון לפתח הזה. מאז עברו 17 שנה, סידרנו חלון זכוכית שיכניס אור לקומה התחתונה, וגם הספקנו להתחתן", הוא צוחק.

3. האזור

משפחת פליישר מתגוררת כבר יותר מ־15 שנה בסמטה המפותלת שיוצאת מרחוב יפת. ממנה הם משקיפים על השינויים שעוברים על יפו: "יש הרבה בנייה ביפו, ואפשר לראות את זה דרך החלון. פעם עוד היינו רואים מהקומה השנייה את הים, היום כבר לא. מה שמאפיין את העיר הזאת, והבית משקף את הסגנון שלה, הן השכבות. את זה לא רואים בארמונות שבונים פה היום".

מדרגות העץ שמובילות למרפסת העליונה מורכבות משני חלקים נפרדים. "השיפוץ של הבית הזה היה יותר פיסול מתכנון. במשרד שלי נדיר שנוציא משהו לא מדויק, וכאן בבית אין שום זווית ישרה. זה שחרור גדול מבחינתי", צילום: עמית שעל מדרגות העץ שמובילות למרפסת העליונה מורכבות משני חלקים נפרדים. "השיפוץ של הבית הזה היה יותר פיסול מתכנון. במשרד שלי נדיר שנוציא משהו לא מדויק, וכאן בבית אין שום זווית ישרה. זה שחרור גדול מבחינתי" | צילום: עמית שעל מדרגות העץ שמובילות למרפסת העליונה מורכבות משני חלקים נפרדים. "השיפוץ של הבית הזה היה יותר פיסול מתכנון. במשרד שלי נדיר שנוציא משהו לא מדויק, וכאן בבית אין שום זווית ישרה. זה שחרור גדול מבחינתי", צילום: עמית שעל

4. פשרות וויתורים:

 

"הכל נתון אצלנו לפשרות, אבל הפשרה הכי גדולה היא גינה, אפילו קטנה. אבל זאת לא אופציה. אין וזהו", אומר רון. עוד ויתור שעמו נאלצו בני הזוג להשלים הוא היעדר חלון בחדר העבודה של עדנה, הממוקם בקומה התחתונה ובו היא מעצבת את תכשיטיה. "הקומה התחתונה חשוכה ונותנת קצת תחושה של מרתף", אומרת עדנה. "אם הכל היה מוגבה הבעיה היתה נפתרת, אבל זה מצריך לפרק את כל הבית ולחזק אותו מהצדדים, וזאת הפקה רצינית מדי".

חיסכון: "כשהגענו למטבח נגמר לנו הכסף, ומה שרצינו במקור היה יקר", מספר רון. "באותו זמן שיפצתי בית לזוג אמריקאי מבוגר והמשטח אצלם במטבח היה מפורמייקה, אז אמרתי לעצמי: 'למה לא? זה פתרון חלק, נקי ולא יקר'. בינתיים זה עובד".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות