דו"ח טכנולוגי: סלמן רושדי מקבל מפייסבוק את שמו בחזרה

זה השם שלי, לעזאזל

הסופר סלמן רושדי התפרסם, מחוץ לחוגים הספרותיים, כשהפך למטרה של מוסלמים קיצוניים ברחבי העולם, אחרי שבסוף שנות ה-80 האייטתלה חומייני פרסם כנגדו פאתווה בשל ספרו "פסוקי השטן". אתמול (ב') הוא הסתבך עם גורם מעיק אחר, וכנראה מסוכן קצת פחות: פייסבוק ומדיניות השמות האמיתייים שלה.

שמו המלא של סלמן רושדי הוא אחמד סלמן רושדי, כפי שמציין הדרכון שלו. אף אחד לא מכיר את ה"אחמד", אבל את פייסבוק זה לא עניין. היא סגרה את החשבון שלו ואישרה לו לפתוח חשבון רק תחת השם "אחמד רושדי". כפי שציין הסופר המתוסכל, זה דומה לכך שהיא תדרוש מהשוטר החשאי הידוע, ג'יי אדגר הובר, לקרוא לעצמו ג'ון הובר.

לצידו של רושדי עמדו המוניטין ארוך השנים שלו וחשבון טוויטר פופולרי, שבאמצעותו הלם שוב ושוב בפייסבוק ללא רחם, עד שזו נזכרה שהתמרון האוטומטי שלה במקרה של בעיות יח"צ הוא נסיגה צרפתית. שעתיים מאז תחילת המשבר דיווח רושדי בשמחה לאיד ש"פייסבוק התכופפה! אני שוב סלמן רושדי. אני מרגיש כל כך טוב יותר. משבר זהות בגילי זה לא כיף".

פייסבוק מחזיקה בעמדה קיצונית בנושא שמות: היא דורשת זיהוי מדויק של המשתמש. אני מניח שאפשר לסגור גם את החשבון של על פי אותו היגיון, משום שאני קורא לעצמי שם "יוסי". אבל רק פקידי בנק, פקידי ממשל וקצינות קישור קראו לי אי פעם "יוסף". זו העמדה שבה החזיקה עד לאחרונה גם גוגל, עד שהתגמשה מעט והתירה גם שמות פרסונה קבועים. בטוויטר כל אחד יכול לקרוא לעצמו איך שהוא רוצה, ואף אחד לא יודע שאתה כלב.

מדיניות השמות האמיתיים, כפי שהוכיח המקרה של המתקוממים במדינות ערב, משחקת ישירות לידיהם של אנשי המשטרות החשאיות ברחבי העולם. למזלו של רושדי, הוא כבר יצא מהמחתרת. לאחרים לא היה מזל רב כל כך.

"מפתחים, מפתחים, מפתחים!"

סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט, התפרסם לפני כמה שנים כשקרא, שלא לומר צווח, "Developers! Developers! Developers!". עכשיו, מסתמן, המפתחים שמעו אותו וחוזרים אל מיקרוסופט.

ווינדוס פון הופך למערכת השלישית שהמפתחים מעדיפים, אחרי אנדרואיד ו-iOS של אפל: השילוב בין מיקרוסופט ובין נוקיה, והטלפון המוצלח למראה שהשתיים הציגו לאחרונה – Lumia 800 – מושך באופן משמעותי את תשומת הלב של המפתחים.

מי שנפגעת מכך היא חברת RIM, יצרנית הבלקברי, ששום דבר לא הולך לה בשנה האחרונה: המפתחים נוטשים אותה בהמוניהם. אם ווינדוס פון זכה להערכתם של 38% מהמפתחים – מספר שיא למיקרוסופט, ועדיין רחוק מאחורי אנדרואיד ו-iOS – רק 21% מהנשאלים הביעו עניין דומה בסמארטפונים של בלקברי, ו-13% הביעו עניין כזה בטאבלט הצולע של החברה, הפלייבוק.

מי שמשך במיוחד את תשומת הלב הוא הקינדל פייר, שאמור לצאת לשוק היום: 49% מהמפתחים מאוד מעוניינים ליצור לו אפליקציות - ארבעה אחוזים פחות משיעור המפתחים שהביעו עניין באייפד לפני השקת הטאבלט הנ"ל.

מאחוריו, בפער קטן, נמצא שיעור המפתחים שמעוניינים ליצור אפליקציות לגלקסי טאב של סמסונג - 48%. למרבה השמחה ובמה שנראה כמו שיבה לשפיות, ירד בשישה אחוזים מספרם של המפתחים שהביעו עניין ליצור אפליציות לטאבלטים בכלל.

אז מה עושים עם הטוויטר הזה שלכם? 

 

טוויטר נוצר ככלי לאספקת חדשות מהירה: אחד ממייסדי השירות רצה שהוא בכלל יסייע לפרמדיקים, כבאים ואנשי כוחות הצלה אחרים. מאז, הוא שימש כאמצעי לדיווח על רעידות אדמה, הפגנות, מעשי טבח, ובאופן כללי כאמצעי לשידור חי במיוחד. אם העיתונות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה, טוויטר הוא הטיוטה הראשונה של הטיוטה הראשונה.

העתונות הממוסדת, מסתבר, מתקשה להתרגל לכך. מכון Pew בחן את השימוש שעושה העיתונות ה"רגילה" בטוויטר, והתוצאות מדכאות משהו. 93% מהציוצים של ארגוני חדשות ממוסדים, כללו הפניה לתוכן שלהם, עם קישורים. ורק לתוכן שלהם: רק אחוז אחד מהציוצים שלהם כלל הפניה לאתרי חדשות אחרים, כשאחוז נוסף מפנה לאתרים שאינם אתרי חדשות. רק שישה אחוזים מהציוצים לא הכילו קישורים.

בקיצור, גם כלי תקשורת שאמורים לספק חדשות מתפרצות, נעזרים בטוויטר יותר ככלי לקידום עצמי, וזה בזבוז ענק. טוויטר הוא כלי נהדר לדיווח מהשטח במאמץ לא גבוה ובהוצאות נמוכות יחסית. אפשר לשדר מהשטח באמצעותו גם תמונות באיכות גבוהה – כלי מועיל מאוד, מבחינה זו, הוא כרטיס Eye-Fi, שמאפשר לקשר בין מצלמה ובין סמארטפון. עד שהארגונים הממוסדים יותר יבינו את זה, הם ימשיכו להשאיר את השטח לעיתונאים-האזרחים, או סתם לפוליטיקאים בשנקל.

משטרת פייסבוק

 

משטרת סקוטלנד ערכה פשיטה רחבת היקף בימים האחרונים, כשהיא מפעילה כ-280 שוטרים, מגישה כתבי אישום כנגד 44 אנשים, ומחרימה כמות גדולה של רכוש שהיא חושדת שהושג שלא כדין, בשווי 6.5 מיליון ליש"ט. בין היתר נמצאו סמים בשווי של כ-20 אלף ליש"ט.

בבריטניה עדיין מתייחסים ברצינות לרעיון של צווי חיפוש, וחלק ניכר מהמידע שאיפשר את הפשיטה הגיע מקמפיין שדירבן את הציבור לדווח על מה שנראה כרכוש שלא הושג כדין באמצעות אתר של עמותה עצמאית. כדי לקדם את הקמפיין, השתמשה המשטרה בפרסום מפולח בפייסבוק, שהפנה את הצופים אל אתר העמותה.

הקמפיין הוכיח את עצמו: אתר העמותה – Crimestoppers שמה – דיווח על עליה של כ-17% בפניות מאז שהחלה המשטרה לפרסם אותו בפייסבוק. ראינו כבר שלשליש מהאוכלוסיה אין בעיה להשליך לאנחות את אהוביהם באמצעות פייסבוק. אולי הטרשת החברתית גם מסירה חסמים בכל מה שקשור למסירת מידע על חשודים. להרים טלפון, אחרי הכל, דורש יותר מאמץ.

קצרצרים

אם אתם חברה או מותג ואתם רוצים שהמעריצים שלכם – כך, ככה פייסבוק קוראת לאנשים שעוקבים אחרי העמוד שלכם – אשכרה יקליקו על הקישורים שאתם מפרסמים, כדאי שיהיה לכם לגיון של קישורים כאלה. שיעור ההקלקה עומד על פחות מאחד לאלף בדפים שיש להם יותר מ-100 אלף עוקבים. הממ, זה לא נשמע אטרקטיבי במיוחד.

וינט סרף, אחד מאבות הרשת – הוא היה בין הממציאים של פרוטוקול TCP/IP – המליץ לאחרונה בחצי-צחוק "לירות בעורכי הדין העוסקים בפטנטים". את הרעיון הזה, של סיכול ממוקד בקרב הפרקליטים, סרף לא המציא: אחת הדמויות ב"הנרי הרביעי" של שייקספיר ממליצה, כצעד ראשוני עם תפיסת השלטון, ליישם אותו. הערה נוספת של סרף, שדיבר בכנס Atmosphere של גוגל, היתה שהממשלה מתערבת יותר מדי באכיפת זכויות יוצרים. שתי ההצהרות לא צריכות להפתיע יותר מדי: סרף משמש כאוונגליסט של גוגל, שמתנגדת לפטנטים משום שאין לה כאלה ולאכיפת זכויות יוצרים משום שזה גורם לה לכאב ראש.

אחד המשטרים המדכאים ביותר בעולם, זה של המפלגה הקומוניסטית הסינית, מצא שיטה נהדרת לסתום את הפה לעיתונאים: מעתה, אם הם מפרסמים ידיעות ביקורתיות על המשטר, הם חייבים למצוא ולצטט שני מקורות, אחרת הם צפויים לאבד את רשיון העיתונות שלהם לנצח. זה, יש להודות, מבריק: לקחת כלל בסיס של עיתונאות ולהפוך אותו לאמצעי ענישה. המטרה, כרגיל, היא מניעה של הפצה של שמועות ברשת – כלי שמשמש את האוכלוסיה המדכאת כדי לדווח על מעשי עוול חריגים של המשטר.

פאניקת גוגל+, סיכום ביניים: אז קודם גוגל העלתה, לראשונה, מודעות לדף הבית הנקי שלה כדי לקדם את הרשת החברתית. אחר כך היא הסירה את הסימן "+", ששימש במשך שנים את המחפשים בגוגל כדי לשלב בין נושאים, והמירה אותו במרכאות כפולות בלבד – הכל כדי לשמור את הפלוס לגוגל+. עכשיו היא מעצבת מחדש את יוטיוב כדי לקדם את הרשת החברתית הדועכת שלה. כמו שהדברים נראים כרגע, גוגל תעקם את עצמה לצורת גוגל+ - ולא יצא לה מזה שום דבר (תזכורת לעצמי: למדוד כובעים, על כל צרה שלא תבוא).

ביפן יש תרבות מפותחת מאוד של מכונות מזון ומשקה, אם אפשר לקרוא לזה "תרבות". במסגרת התופעה המגונה של Gamification – או בעברית "בואו נגרום לכל דבר, משטיפת כלים ועד ביתור גופות, להיראות כמו משחק" – המשתמשים יכולים כעת ליצור לעצמם אוואטרים ולעמוד בקשר ישיר עם המכונה, שתברך אותך גם לכבוד יום הולדתך. 400 אלף מכונות של קוקה קולה כבר הצטיידו בתועבה, ויש סיבה להאמין שהמספר יוכפל בחצי השנה הקרובה. כשאמרו שהמכונות ישתלטו על העולם, כנראה לא חשבו שהן יעשו את זה ככה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן(ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"