הון אנושי: קיצורי דרך

יום שישי, שמונה בבוקר, אירוע ההזנקה של מירוץ עלם, העמותה המסייעת לילדים ולבני נוער בסיכון. הגן העירוני על שם מנחם בגין בבת ים, פארק יפה מוקף רבי־קומות, נכבש על ידי עמדת די.ג'יי עם רמקולים עצומים, שמשמיעים מוזיקת האוס של חדרי כושר בליווי קריין מעצבן שמדבר ללא הפסקה. הכבישים מסביב נחסמו, וכל האזור נמלא פקקים. אל הגינה התחילו לרדת כמה תושבים זועמים, בפיג'מות. לא היה להם כל כך בפני מי לשטוח את הטענות המוצדקות שלהם על הרעש הנורא, אבל אני הצלחתי לחמוק פנימה ולפגוש את ראש העירייה שלומי לחיאני. תהיתי אם הוא מתכוון לרוץ את המסלול הארוך, שאורכו נקבע ל־11 ק"מ כיאה לתאריך (11.11.11). "אני לא ארוץ כי צפויה לי ארוחת ערב חגיגית, ויש סיכוי סביר שאם ארוץ לא אגיע אליה", הוא אמר. שאלתי איך אדם מצליח לחיות ולעבוד כשברקע המשטרה ממליצה להעמידו לדין על עבירות שוחד, מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון, ולחיאני אמר: "אתה רואה? אני חי, בינתיים עוד לא הגישו נגדי כתב אישום. וחוץ מזה, אתה מכיר ראש עירייה אחד בארץ שאין נגדו חשדות כאלה? זו הנורמה. אם לא חושדים בך אתה כנראה לא עושה את העבודה". אחר כך הוא גם הוסיף שהוא מתכוון להיות ראש ממשלה. רציתי לשאול אם ישנה נורמה שכדי להיות ראש ממשלה אתה צריך להיות חשוד במשהו, אבל הוא הלך ללחוץ ידיים של ילדים.

שלומי לחיאני. כך עושים כולם

אחר כך פגשתי את נדב גרינשפון, סגן יו"ר אפריקה ישראל, שבעצמו הודה במסירת מידע פנים ונשלח, בהסדר טיעון, ל־200 שעות עבודות שירות. אולי באמת לחיאני צודק. אולי היום כל אחד חשוד או מעורב או לפחות סופג ביקורת. אפילו נאוה ברק, שהותקפה על כך שהיא מקבלת 30 אלף שקל בחודש על תפקידה כנשיאת עלם. ביום שישי היא התייצבה, חגיגית, להזניק את המירוץ. "אני אספור ואת תזניקי בזמבורה", הורה לה לחיאני.

רגע לפני, על קו הזינוק, פגשתי את אבי מוטולה, מנכ"ל קבוצת נגב, שסיפר לי שהיוזמה למירוץ היא שלו ושל גרינשפון. שאלתי אותו אם ההאטה בענף הנדל"ן לא מזיקה למכירות הקרמיקה שלהם, והוא אמר: "מה פתאום. אצלנו זה בדיוק כמו בבנקים - על חברות ועסקאות גדולות אנחנו מרוויחים פחות, אבל במכירה ליחידים ולקבלני שיפוצים קטנים אנחנו מרוויחים הרבה יותר. לכן המצב פועל לטובתנו, כי כולם היום בשיפוצים, אין להם ברירה".

עם רו"ח אילן בירנפלד מדלויט בריטמן אלמגור זהר דיברתי על מצב השוק. "הכל הולך למיתון, מיתון קשה יותר מזה שהיה ב־2008", הוא אמר בביטחון. "אבל אני לא מודאג. כל עוד יש לי את הריצה, אני לא מודאג". גרינשפון, שעשה תרגילי חימום לצדו, אמר: "אנחנו באפריקה ישראל כבר נפלנו במפולת הקודמת. יותר מזה לא נוכל ליפול. אבל מה שקורה עם יוון מאוד מדאיג אותנו, יוון יכולה להפיל את כל אירופה, וזה צריך להדאיג את כל המשק".

אילן בירנפלד. המירוץ בפתח, אבל אני רץ

כמה דקות אחרי ההזנקה של מירוץ ה־11 ק"מ יצא לדרך מירוץ נוסף, באורך 2 ק"מ, לכל מיני סלבז כמו עוז זהבי. בהמתנה להזנקה הזאת מצאתי את עצמי מוקף מאות בני נוער וילדים צורחים ועסוקים בלצלם את זהבי בנייד שלהם. לצדי עמדה ברק־זינגר בנעלי ריצה, ולצדה עמד בן זוגה, שלום זינגר, שהחזיק את תיק היד היוקרתי שלה.

פתאום הופיעו היוזמים גרינשפון ומוטולה, שהתברר שחתכו מהמסלול הארוך וחזרו לנקודת ההזנקה. שאלתי מה פתאום הם לא רצים את הכל, והם אמרו: "אתה יודע, יותר חשוב לנו הארגון, הריצה היא סימבולית". כנראה גם זאת הנורמה. בסוף הופיעו השוטרים, וחילצו את זהבי בחיים.