דו"ח טכנולוגי: החשודים נמצאו אשמים בזיוף הגיל בפייסבוק

כתבת בג'יידייט שאתה גבוה? לך לכלא!

משרד המשפטים האמריקאי הולך למחוזות מלאי כאב: על פי מסמך שהוא צפוי להפיץ היום (ד'), המשרד דורש לעצמו את הסמכות לתבוע גולשים ששיקרו לאתרים ועברו על תנאי השימוש שלהם. המשמעות היא שאם גולש שיקר לפייסבוק בקשר לגילו, או לאתר שידוכים בקשר למשקלו, הוא עלול למצוא את עצמו נגרר לבית משפט כחשוד בעבירה פלילית.

הסיבה: שקר כזה הוא עבירה על החוקים נגד פריצה למחשב, בכך שהוא מעניק לך גישה לשירותי מחשב שלא היית מקבל אחרת. במשרד המשפטים טוענים, כמובן, שאם הם לא יאכפו את הסעיף הזה של החוק, הרי שהוא יהפוך לאות מתה.

אלא שההחלטה הזו תהפוך מיליוני משתמשים – שחלק ניכר מהם, משהו כמו 112%, לא טרחו לקרוא את תנאי השימוש מלכתחילה – לפושעים. היא תיאלץ את משרד המשפטים להפנות משאבים לרדיפתם של אנשים שומרי חוק בדרך כלל, במקום למטרות קצת יותר טובות. היא תתקע את המערכת המשפטית, העמוסה גם כך, עם ערימה של תיקים חדשים. ומעל לכל זה מרחף העקרון הפשוט, שאומר שכל חוק שהופך מספר גדול של אנשים נורמטיביים לפושעים פסול מעיקרו.

כל הרעיון הזה מתחיל ממשפטה של לורי דרו: התולעת הזו דחפה ילדה בת 14, מייגן מאייר, להתאבדות באמצעות פרופיל מזויף במייספייס. דרו הועמדה לדין בשל "חדירה בלתי מורשית למחשב" בעקבות ההתחזות הזו, פשוט משום שלא היה שום סעיף אחר שבעטיו אפשר היה להעמיד אותה לדין. היא הורשעה על ידי חבר מושבעים – ובית המשפט הפך את ההחלטה. שום דבר טוב, כתבנו כבר אז, לא יצא מהמשפט הזה – והנה, התקדים שלו שב לרדוף את מערכת הצדק האמריקאית. ראש, קיר.

לא שחוק SOPA, שמדשדש כעת בקונגרס האמריקאי, הוא מציאה גדולה כל כך.

אל תחסמו אתרים, בבקשה

שורה של חברות טכנולוגיה מובילות – פייסבוק, גוגל, איביי, ופרות בשן אחרות – יצאו נגד חוק SOPA, ששמו הוא ראשי תיבות של Stop Online Piracy Act (החוק לעצירת פיראטיות מקוונת).

מדובר בהוכחה סופית לכך שהמאמץ לשמור על זכויות יוצרים יצאה לגמרי משליטה: חוקים שונים ברחבי העולם מעניקים לממשלות יכולת להעניש אנשים ללא משפט בשל חשד בלתי מוכח שהם גנבו איזה שיר. אבל החוק החדש מיועד להביא לכך שגם אם תרצה, לא תוכל להיות פיראט. מה רע בזה? או. החוק יורה לספקיות הרשת להקים רשימה שחורה של אתרים שפשוט אי אפשר יהיה להגיע אליהם, כי הם ייחסמו ברמת ה-DNS.

הנסיון האוסטרלי מוכיח שכאשר מישהו מכין רשימה אסורה של אתרים, זה אף פעם לא עוצר במטרות המוצהרות – ובהחלט יתכן שגם כאן אתרים שמציקים לרשויות או לאוליגרכיה הכלכלית ייחסמו, גם אם כל קשר בינם ובין גניבת תוכן הוא מקרי בהחלט. לא כדאי לעלות על המדרון החלקלק הזה.

כעת מתנהל קמפיין ציבורי רחב בארה"ב כנגד החוק: אריק שמידט מגוגל כבר הגדיר אותו כצנזורה וכחוק דרקוני, אבל לא רק חברות הטכנולגיה חוששות. סקר שנערך בארה"ב מראה ש-56% מהאוכלוסיה מתנגדת לחוק. כשמזכירים בפני הנסקרים את המילה "צנזורה", שיעור ההתנגדות קופץ ל-64%.

על מי אתם מנסים לעבוד, גוגל?

גוגל נכוותה קשות לפני כשנה וחצי, כאשר הרשויות בגרמניה עלו על העובדה שפרויקט סטריט ויו שלה – שרכביו שלו נראו לאחרונה גם בכבישי ארצנו – משמש לא רק לצילום שנוי במחלוקת של הרחובות. השערוריה פרצה כשהסתבר שהפרויקט כולל את מיפוי רשתות ה-WiFi הלא-מאובטחות, וגרוע מכך - את גניבת המידע שעובר בהן. גוגל התנצלה וניסתה מאז לטעון שכל הריגול הזה היה בעצם החלטה של מהנדס בודד, שהיא משום מה לא טרחה לזהות ולהסגיר לרשויות, ושאין שום קשר לעובדה שהיא ניסתה להוציא פטנט על השיטה הזו.

קשה שלא להיזכר בזה כשנזכרים בהודעה שמסרה גוגל לאחרונה. לפי ההודעה, מי שלא רוצה שהיא תמפה את רשת ה-WiFi שלו ותכליל אותה במאגר המידע של החברה, שבו נעזרים שירותי המיקום שלה - לא חייב. אבל כמקובל אצל גוגל, הנחת היסוד שלה היא Opt-Out: אנחנו נגזול את המידע שלך אלא אם תגיד אחרת. אם אתה לא רוצה שהרכבים המשוטטים של גוגל ימפו את הרשת שלך, כל מה שאתה צריך לעשות הוא להוסיף לשם הרשת את הצירוף _nomap, וזהו. גוגל לא תטריד את הרשת שלך יותר.

וזה נלעג, כי רוב מוחלט של האנשים שמשתמשים ב-WiFi – להוציא אולי ילדים בני 11, ראו בקצרצרים – לא יודעים שום דבר על הרשת שלהם או על הנתב שלהם. טכנאי כלשהו התקין את זה, ואם משהו משתבש כל מה שהם יכולים לעשות הוא להקריב חיה קטנה כלשהי ולנפנף את גווייתה מעל הנתב. לפעמים זה עוזר.

הטענה שלאדם הממוצע יש את הידע לשנות את שם הרשת שלו היא אווילית, וככל הנראה ההתחכמות הנלוזה ביותר של גוגל בעשור ויותר של קיומה. בואו נעשה את זה אחרת, גוגל: אתם לא תעקבו אחרי הרשתות שלנו, אלא אם השם שלהן יכיל את הצירוף _mapmeplease. הולך? לא?

סקוור הוא האנטי-גרופון

 

למדור, כפי שקוראיו ודאי כבר שמו לב, יש רגשות חמים במיוחד כלפי הונאת-הפונזי-לכאורה-גרופון. כל כך חמים, שרק להביור יביע אותם כראוי. משמח, על כן, לדווח על תופעת נגד.

אנחנו מדברים על שירות סליקת האשראי Square, שפועל באמצעות סמארטפון. אתה מגיש את כרטיס האשראי שלך לסוחר, הוא מעביר אותו דרך תוסף סקוור פיזי שמחובר למכשיר שלו, וזהו – בוצעה סליקה. כעת מציע סקוור שירותים מתקדמים יותר.

עם השדרוג החדש, כאשר לקוח המצויד באפליקציה של סקוור נכנס לחנות שמפעילה את השירות, המחשב המקומי מזהה אותו מיד, מברך אותו לשלום – ומספק לבעל העסק מידע על הקניות הקודמות של הלקוח. בעל העסק יוכל להעניק לו כעת שירות אישי: הוא יודע מה הוא כנראה רוצה, והוא יודע כמה כסף הוא כבר הוציא אצלו. השירות מאפשר לעסק לזהות לקוחות קבועים ולתגמל אותם.

עכשיו השוו את זה עם גרופון. אתר הקופונים ודומיו יוצרים ניכור בין הלקוח ובין העסק: הלקוח מגיע למקום רק כי יש שם דיל – ועל פי כל המידע שיש לנו, לקוחות גרופון לא נוטים לחזור. לגמרי לא במקרה, סקוור מנוהל על ידי אחד מיוצרי טוויטר, ג'ק דורסי, שיש לו ניסיון נרחב ביצירת קשר בין אנשים. כך יאה.

קצרצרים

הפנטגון הגיש את תוכנית המדיניות שלו למלחמת סייבר, ובמסגרתה הוא דורש את הזכות למתקפת-נגד מול תוקפי-סייבר. את הפעולות העוינות לארה"ב, שעליהן הוא מתכוון להגיב, הוא מגדיר כ"התקפות סייבר ניכרות כנגד הכלכלה, הממשלה או הצבא האמריקאי". המילה החשובה כאן היא "ניכרות": מי יחליט מהי "התקפה ניכרת"? האם התקפה של אנונימוס על סיטיבנק, למשל, היא כזו? ואם כן, כיצד מתכוון הצבא להגיב – בהתחשב בכך שחלק ניכר מאנשי אנונימוס הם אזרחים אמריקאים בעצמם? לשאלות האלה אין, בינתיים, תשובות. ובמצב כזה, רצוי שלא לתת לאנשים עם אצבע להוטה על הדק סמכויות לפעול עצמאית.

ואם כבר אנונימוס: פורום פורצ'אן, אתר הבית של התנועה, קיבל קצת מהתרופה שלו-עצמו ונראה שהיא לא מוצאת חן בעיניו. מישהו הפעיל התקפת DdoS ניכרת נגד האתר, במידה של הצלחה. הוא לא היה זמין במשך יום ראשון, ואחר כך הוא היה איטי מאוד. זהותם של התוקפים לא ידועה. פעולת תג מחיר נגד מטרה אקראית צפויה בעוד 3...2...1...

חברת האבטחה AVG ידועה בעיקר בשל תוכנות האנטי-וירוס החינמיות שלה, שמדי פעם מודיעות באופן מביך ששירות פופולרי כלשהו הוא בעצם תוכנה זדונית. לאחרונה חרגה החברה מתחומה, ופרסמה מחקר על יכולותיהם הטכנולוגיות של ילדים. המסקנה שלה היא שלילד ממוצע בן 11 מסוגל לבצע כל מטלה טכנולוגית שהמבוגר הממוצע יכול לבצע. במקביל, מסתבר שהיכולת שלהם לבצע מטלות אחרות יורדת: 58% מהילדים בגילאי שנתיים עד חמש יכולים לשחק משחק מחשב בסיסי, אבל רק 52% מהם יכולים לרכב על אופניים. 63% מהילדים יכולים להפעיל מחשב, אבל רק חמישית יכולים לשחות ללא סיוע ורק 11% יכולים לשרוך את נעליהם.

גוגל ממשיכה במסעה הנואש לדחוף את גוגל+ לגרונותיהם של המשתמשים, בין אם הם רוצים בכך ובין אם לא: בקרוב תערוך החברה שני שינויים בתוצאות החיפוש. הראשון, שהוא הגיוני וסביר, הוא שמעתה התוצאות יציגו גם פוסטים רלבנטיים מגוגל+. השני מעיק: כפתור "הוסף למעגלים שלי", שיופיע לצד התוצאות. גוגל, אנשים לא מחפשים דרככם כדי להוסיף את חבריהם למעגלים של גוגל+. תפסיקו להיות קרציות.

קל לשכוח את זה, אבל החוש הרגיש ביותר שלכם הוא חוש הריח: בני אדם מזהים ריחות הרבה לפני קולות, וגם לפני שהם מזהים את מה שהם רואים. רובוט חדש, Olly שמו, ינצל את העובדה הזו כדי לעדכן אתכם ריחנית בכל פעם שמישהו יעשה לייק לסטטוס שלכם או יקדם את הציוץ שלכם. עדכונים ריחניים יופצו גם לוח השנה שלכם יתעדכן, ואפשר להתאים את הריחות כנדרש לכל אחד מהמאורעות הללו. הגרוטאה עוד לא הגיעה לשלב הייצור, והיא סובלת מבעיה מעיקה – היא מסוגלת להפיץ רק ריח אחד בכל רגע נתון, כך שהיא מספקת שירות מוגבל בלבד לאדם המודרני, שעוקב בשקיקה אחרי אימפריית התוכן הקטנה והפרטית שלו. ובכל זאת: צעד קטן ליצרן, צעד גדול לנרקיסיסט.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"