משיבים אש לטענות הטייקונים: "פירמידות השליטה מייצרות שוק עבדים"

בזמן שבעלי השליטה החזקים במשק, כגון נוחי דנקנר, יצחק תשובה, נתן חץ ומוזי וורטהיים, מציגים עמדה נחרצת כנגד מסקנות הביניים של וועדת הריכוזיות, במשרד עו"ד אופיר־גרשט הוציאו מסמך עמדה שקורא לוועדה להקשיח את המסקנות. "קיים אי מענה לניירות העמדה של אילי ההון, שלהם אמצעים כספיים וסוללות של מומחים", נכתב במסמך.

מסמך העמדה, שהוגש בתחילת השבוע לוועדת הריכוזיות, תומך בעיקר בהמלצה לפירוק פירמידות השליטה "בשל הבעייתיות שנוצרת בגין רכישת חברה באמצעות מבנה פירמידאלי ומינוף פיננסי", וקובע כי מבנה הפירמידות פוגע בחברה, בלקוחותיה ובעובדיה.

אחת הנקודות המעניינות ביותר מתייחסות לסוגיית עובדי הקבלן, אשר לטענת עורכי הדין נגרמת בשל התנהלות קלוקלת ולא הוגנת של איילי ההון. "מייצרים כאן שוק של עבדים ולא שוק עובדים, ואלו משרתים את רצונה של משפחה אחת להתעשר ולצבור הון. זה בוודאי לא תורם דבר לכלכלה ולעובדים בישראל"

עובדי הקבלן מקופחים

לדברי הכותבים, בעיית עובדי הקבלן בישראל מקפחת את זכויותיהם של עובדים רבים, שהופכים מעובדי חברה לעובדי חברות כח־אדם.

במסמך נכתב כי אילי ההון הנם אחד המקורות המרכזיים ליצירת הבעיה, תוך שהם מסבירים את החיסכון עבורם בשל מה שמכונה בשוק, לכאורה, התייעלות או רה־ארגון. "הפעולה של החלפת עובדי חברה בעובדי קבלן נובעת מהצורך של בעל השליטה הממונף למזער את הוצאות החברה בטווח הקצר, אך יותר מכל ליצור רווחים חשבונאיים. עוד טוענים השניים כי הפחתת ההפרשה החשבונאית (ארוכת הטווח) בגין הזכויות הסוציאליות מייצרת רווח מלאכותי שבסופו של יום הופך לרווח ראוי לחלוקה אותו אפשר למשוך כדיביבנד.

"קושי לסמוך על דירקטורים"

התייחסות רחבה ניתנת לעניין "החליבה מוגזמת" (משיכת דיבידנדים מוגזמת שמרוקנת את החברות הבנות) של החברות הבנות בתוך קבוצת שליטה.

להערכת עו"ד אופיר נאור ושגית סולומון, היכולת של בעלי השליטה להציג רווח ראוי לחלוקה או לקבל אישור בית משפט לחלוקת דיבידנד חריג, מושגת רק בשל קשרים אישיים, מעריכי שווי שיוצרים עיוותים אופטימיים, רואי חשבון יצירתיים שמבצעים שערוכי מוניטין ודירקטורים שלא עומדים על המשמר. בהקשר לזאת נכתב כי "ישנו קושי לסמוך על חברי דירקטוריון שיעדיפו את טובת החברה על פני טובתו של בעל השליטה וצרכי המזומן שלו."

בהמשך לזאת מציעים הכותבים להכניס קריטריון נוסף לחלוקת דיבידנד, שמבוסס על תזרים אמיתי ולא על רווחים חשבונאיים. "כיום אין שום גורם שירסן את ריקון החברות הריאליות לטובת האינטרסים של בעל השליטה וחברות האחזקה הממונפות שלהם". בנוסף, "יש להטיל איסור על ביצוע חלוקה שנועדה לשרת השתלטות ממונפת, אלא אם היא נובעת מהתזרים הפנוי של החברה".

עוד טוענים נאור וסולומון כי בעלי השליטה הממונפים נוטלים באמצעות חברות־בנות הלוואות שלא משרתות את פעילותה של החברה, אלא מיועדות רק לצורך משיכת דיבידנד שמשרת את האינטרס של בעל השליטה בחברות הגבוהות יותר בפירמידה. בעקבות כך, לטענתם, החברה־הבת סופגת את הוצאות הריבית ועלויות המימון מבלי להנות מהכסף.

במקביל, מצינים הכותבים כי בעלי השליטה בחברות הפירמידה הם אלו שתוקעים את פתיחת השווקים לתחרות, וזאת בשל האינטרס שלהם לשמור על רמת רווחיות גבוהה. בנוסף, טוענים השניים כי הבנקים שותפים גם הם להעדר התחרות ולמחירים הגבוהים במשק, וזאת משום שהבנקים אינם רוצים להסתכן בשחיקת ערכן של מניות החברות המשועבדות (בשל פתיחת התחרות) כנגד הלוואות.

עיקרי הטענות של משרד אופיר־גרשט

• בעלי השליטה בפירמידות מאיצים את תופעת עובדי הקבלן
• בעלי השליטה והבנקים סוגרים את השוק לתחרות ופוגעים בצרכן
• חברי הדירקטוריון בפירמידות מוטים לטובת בעל השליטה
• יש להטיל איסור על משיכת דיבידנד שלא נבע מתזרים טהור
• בעלי השליטה בפירמידות חולבים את החברות הבנות