אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

"משהו לא טוב קורה במשפחות, ההורים לא משפיעים על הילדים"

פרופ' עמוס רולידר בוועידה לחיסכון פנסיוני: "ההורים מוציאים 600 אלף שקל על ילד, ולא מקבלים בדיוק תמורה מלאה"

17.11.2011, 12:27 | ליאור בן דוד

"יש משפט אחד שמאחד את כל ההורים – בשביל הילדים שלנו נעשה הכל. זה בא מהלב. אנחנו מתכוונים לכל מילה. אנחנו מוציאים בממוצע על ילד מלידה ועד גיל 18 מעל 600 אלף שקלים. אפילו אם אין לנו - בשבילם אנחנו נמצא את הכסף. אבל למרות האהבה, משהו לא טוב קורה במשפחה הישראלית – אנחנו לא בדיוק מקבלים תמורה על כל ההשקעה". כך אמר פרופ' עמוס רולידר בוועידה המרכזית לחיסכון פנסיוני של כלכליסט.

ואלו הנתונים, על פי רולידר: כבר יותר מ-10 שנים, גילאי 6-14 בישראל מחזיקים בשיא העולמי לחוסרי שינה. הילדים סוחבים איתם חסרים משמעותיים ביותר והדבר גורר נזקים. מחסור של 40 דקות בשינה בלילה למשך מספר חודשים מעלה את סף התסכול, ובעיית ההשמנה גוברת. ההורה הישראלי, לדברי רולידר, לא יודע לחנך את ילדיו ללכת לישון.

4:20 שעות ביום מבלה הילד מול מסך המחשב והטלוויזיה. הילד לא לומד להשתעמם, הוא לא לומד להעסיק את עצמו.

ל-76% הילדים בכיתה ג' יש פלאפון חכם.

אנחנו מקום שני בעולם בצריכת אלוכוהול בגילאי 11-13 אחרי אוקראינה.

"ההורה הישראלי הפסיד את היכולת להשפיע על הילדים שלו" מסביר רולידר. "הוא איבד את סמכותו. הזמנים השתנו. לפני עשרים שנה לכל ילד היה תפקיד חיוני במשפחה. בלול, בכרם, בבית המלאכה. הילדים נאלצו ללמוד לדחות סיפוקים ולעבוד. דחיית סיפוק היא היכולת להפסיק משהו שאתה אוהב לטובת משהו שאתה צריך".

הבעיה, לדברי רולידר, מתחילה אצל ההורים: "היום הורים מדברים עם הילדים פחות מחצי שעה ביום. עשינו אאוט סורסינג לחינוך. אנחנו לא שם. מצד אחד אנחנו כל כך אוהבים אותם, ומצד שני אנחנו מרגישים שאנחנו לא בסדר. ובגלל זה אנחנו מרגישים צורך לפצות. עברנו מחינוך לשירות. ההורה הישראלי עסוק בלשרת את הילד שלו. אנחנו לא מחנכים את הילדים להבלגה ולשליטה עצמית. אין להם יכולת לקיים דילוג תקשורתי מתחשב ולא אימפולסיבי".

רולידר הציג מספר שאלות שכל הורה צריך לשאול את עצמו על מנת לבחון את חינוך ילדיו:

"האם הילד הזה מסוגל לעשות את המעברים בין מה שהוא אוהב – נניח צפייה בטלוויזיה, משהו שהוא צריך – נגיד שינה?

האם הילד יודע לדחות סיפוקים?

האם הילד יודע להכיל ולקבל את המילה 'לא'? הילד הישראלי לא יודע מה זה לא.

האם הילד יודע להפסיד בכבוד? להפסיד זה קשה, אבל מי שיודע לנהל הפסד יודע להתרומם מהקרשים.

אלו שאלות שכל הורה חשוב שיתן עליהם את הדעת" מסכם רולידר. "יש הרבה מה לעשות במקום החשוב ביותר – בתא הקטן של הבית".

תגיות

46 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

46.
חיים בשביל נעבודה ולא השפחה-זה כבר צילה גסה
ככה זה כשחיים בחברה שהורים עושים לילדים שלהם הפקת יומהולדת בגיל שש.מסיבת ספא לבנות,בת מצווש ושאר הפעלות מטורפות.מוחקים מהם את הילדות ומעלים את הסף גירוי שלהם למיליארד.הילדים האחרים רוצים גם וההורים כרגיל נכנאים לילדים כי הם חיים במדינה קפטליסטית שבא הם חיים בשביל לעבוד.בקיצור מעגל קסמים שחייב להעצר
רונית  |  08.10.12
45.
תגובה להרצאה
פרופ רולידר שלום, הקשבתי והאזנתי להרצאתך בשתי האוזניים. אני אם חד הורית לילדה מתבגרת אשר מצליחה להפוך לי את הקרביים מדי יום . מסכימה עם תוכן הדברים. אני עדיין חושבת כי היום אנו מכים על חטא כי אנחנו א ש מ י ם. אסור להפריע לילד כי א. לילד יש פרטיות ("זה החדר שלי...) ב. מגיע לי דמי כיס ("תבי כסף....") ג. אני עושה מה שאני רוצה .."מה אכפת לכם" ד. יש לילד יותר זכויות מאשר חובות אתוודה ואומר כי לפני 40 שנה היכו בטוסיק ילד שסרח - ועובדה: אחוז העבריינים בגילים אלה הוא מצומצם יחסית לימינו. עם זאת - ל א נתת להורים טיפים איך לצאת מהסבך או פתרונות , לפחות אקמול. לזאת חיכיתי אך חזרתי אל אותה נקודה. תודה רבה
עמליה , גוש דן  |  29.12.11
44.
אני תומכת ב- 21. ככה אני ניהלתי את הבית. קודם עיסוק בילדים
בישול, כביסה ונקיון אחרי 8:30 - 9 (תלוי בגיל הילדים) ובסדר הזה. קודם להכין אוכל, סיר או שניים על הגז. כשזה מתבשל לשים כביסה במכונה, ואחרכך הכל עובד מעצמו ואני פנויה לנקיונות (בלי הסטריה, לא כל יום ) , ולטלויזיה ולסריגה, ולקריאה, וללימודים . את הכביסה תליתי ב 11-12. 7, תשני את הסדר לטובת ילדיך ותראי שגם את תהני מזה ותרגישי סיפוק. וגם בעלך יכול לעזור לפחות בעיסוק עם הילדים ואפילו ! :) בנקיון .
20.12.11
42.
שינוי חברתי
אני מאוד מסכימה עם פרופ רולידר על גישת הסמכות ההורית שלו. מה שעוד יותר מעורר הזדהות אצלי, הם תגובות הורים כאן, שמג'נגלים כל יום בין כל המטלות שלהם (שלנו) הנגזרות מהחברה שאנו חיים בה. אנחנו, ולא המנהיגות, צריכים להתעורר, ולהתחיל ליצור שינוי חברתי מן היסוד. בכך נשפיע על אורח החיים שלנו, ואולי נוכל לחזור להשפיע על הילדים שלנו דרך דוגמא אישית.
שלי , כפר סבא  |  28.11.11
לכל התגובות