בלעדי ל"כלכליסט" - החברה לישראל: "אין מקום להחיל המלצות הריכוזיות על חברות מופרטות כמו בזן וכיל"

"אין זה סביר שהמדינה תאחוז את החבל בשני קצותיו, ספק אם השוק הישראלי הוא שמתאים למהפכות" - כך נכתב במסמך העמדה שהגישה בשבוע שעבר החברה לישראל נגד מסקנות הביניים של ועדת הריכוזיות. החברה, שבשליטת עידן עופר, שכרה לשם כך את עו"ד פנחס רובין שהביע כבר התנגדות פומבית לעיקרי ההמלצות, ואת עו"ד צבי אפרת, שמעורב גם בצוואת המריבה של יולי עופר ז"ל. בנייר העמדה שהגיע לידי "כלכליסט" מצוין כי נציגי החברה מתכוונים להגיע לשימוע שייערך בקרוב.

אחת ההתייחסויות המעניינות נוגעת לחברות־הבנות שהופרטו בעבר, בזן וכיל, ועל פי המלצות הוועדה יוגדרו כחברות פער - חברות שבהן כוח ההצבעה של בעל השליטה גבוה משיעור שליטתו המשורשר בהון. "אין מקום להחיל את ההמלצות על חברות מופרטות", כותבים רובין ואפרתי תוך שהם מנמקים כי הדבר אינו מתיישב עם תכלית ההפרטה, שבמסגרתה דרשה המדינה כי השליטה בחברות המופרטות תישאר בידי "בעל בית" מאושר מראש, שיש בכוחו להבטיח את האינטרסים של המדינה. "העברת היכולת לכוון את פעילות החברה המופרטת לבעלי מניות מיעוט, שזהותם אינה קבועה וידועה, סותרת את כוונת המחוקק".

"פגיעה באינטרס העסקי"

בדומה לטענות קבוצת אי.די.בי, גם בחברה לישראל סבורים כי יש לשנות את ההגדרה מהי חברת פער. הוועדה קבעה כי חברת פער מוגדרת ככזו שבה שיעור האחזקה המשורשר של בעל השליטה נמוך מ־50%. ואילו בחברה לישראל סבורים כי מספיקה שליטה משורשרת של 20%.

לטענתם, חברות שמרבית פעילותן בחו"ל וגם חברות הנשלטות על ידי שני בעלי שליטה (דוגמת בזן שעליה שולטות החברה לישראל ופטרוכימיים) צריכות להיות מחוץ לרשימה, ויש להחיל את המגבלות רק על חברה־נכדה ומטה.

בחברה לישראל הוסיפו כי המגבלות שיחולו על חברת פער יפגמו "באינטרס עסקי טבעי של חברה ציבורית להנפיק לציבור השקעות פרטיות עם הגעתן לבשלות, וכך תיווצר העדפה ברורה למימון פעילות בדרך של גיוס חוב ולא בדרך של גיוס הון - באופן אשר ישפיע על התפתחותו של שוק ההון הישראלי".

סוגיה נוספת שאליה מתייחסים עורכי הדין היא הצעת רכש. אם תגיע הצעה במחיר הגבוה ב־10% משווי השוק ורוב בעלי מניות המיעוט יתנו את הסכמתם ייתכנו שתי אפשרויות: בעל השליטה ייענה להצעה, או לחלופין ייאלץ לרכוש את חלק המיעוט לפי אותו מחיר.

בחברה לישראל מנסים גם לגבש פתרונות לתיקון סעיף הצעת הרכש בוועדה ומציעים לקבוע תנאים מקדימים, שלפיהם על הרוכש הפוטנציאלי תחול חובה להציג את האישורים הנדרשים לטובת קבלת היתר שליטה בטרם יוכל להגיש הצעה. כמו כן מבקשים עורכי הדין שהצעת הרכש תתבצע לפי מחיר ממוצע של המניה על פני תקופה או המחיר הנוכחי - הגבוה מבין השניים.

מלכוד בעל השליטה

עוד מזהירים עורכי הדין מפני מלכוד בעל השליטה, במצב שבו מניות החברה משועבדות כנגד חוב בנקאי, והמחיר שהוצע אינו מכסה את גובה החוב. במקרה שכזה בעל השליטה לא יוכל למכור את אחזקותיו, ומנגד יתקשה להשיג מימון לרכישת חלק המיעוט. יישום המלצות אלו של הוועדה יגרור להערכתם תנודתיות יתר במניות שתנבע בין היתר מאינטרסים מניפולטיביים כגון הגשת הצעות רכש פיקטיביות וסחטניות, לצורך קבלת תשלום מבעל השליטה לשם משיכת ההצעה.

העברת כוח רב לידי המיעוט תביא, לטענתם, לכך שחברות ינוהלו בהתאם לשיקולי טווח קצר של השקעות ובעלי השליטה הנוכחיים ישמרו מזומנים בצד מתוך חשש לבצע השקעות ארוכות ולצורך הגנה מפני השתלטות עוינת.

בנוסף, האפשרות לתיאום עמדות בין הגופים המוסדיים תיצור מצב שבו הם ינווטו את החברה מבלי לשאת באחריות על חוקים, ותוך ניגוד עניינים שייווצר מהיותם בעלי חוב ובעלי מניות דומיננטיים בו־זמנית. לטענת עורכי הדין, התיאום בין המוסדיים ייצור ריכוזיות שתתועל על ידיהם, מהלך שהפוך למהות ועדת ברודט, שקבעה כי תאגיד בנקאי לא יחזיק מעל 20% בתאגיד ריאלי.