משימה בלתי אפשרית לכל מנכ"ל

טל רז הגיע לכלל פיננסים לפני שנתיים כג'וקר של נוחי דנקנר, בעל השליטה, וכמי שאמור לחלץ את בית ההשקעות מההפסדים שנבעו ממחיקות ערך אדירות על נכסי קרנות הנאמנות ועל פעילות ניהול ההשקעות בחו"ל שנרכשו ביוקר, לצד חובות אדירים שגבו עלויות מימון גבוהות.

תזמון עזיבתו של רז גרוע במיוחד על רקע מחיקות העתק הנוכחיות על קרנות הנאמנות. במהלך כהונתו הקצרה רז הצליח אמנם לחתוך בשורת ההוצאות, ולרשום רווחי הון על מכירות של פעילויות קיימות, אך כשל, ייתכן שלא באשמתו, בניסיונו להחזיר ליושנה את תפארתו של בית ההשקעות.

קשה לשפוט את רז בתקופה כזו, שבה שוקי ההון מאבדים גובה, וכל ענף קרנות הנאמנות סובל מפדיונות ומירידה חדה בהכנסות. אך נדמה, שרז שהגיע מעולם הכספים לא ידע לקרוא את המציאות בתחום בתי ההשקעות. למעשה, האסטרטגיה היחידה שבה נקט רז בכל הנוגע לפעילות הליבה הייתה העדפת הרווחיות על נתח שוק, אסטרטגיה שבעקבותיה הפך כלל פיננסים לאחד מבתי ההשקעות היקרים בתעשייה בתחום הקרנות. ייתכן בהחלט כי דנקנר הביא את רז לפרק זמן קצוב כדי לעשות סדר ואולי אף להכין את כלל פיננסים למכירה, אבל בכל הנוגע למפת בתי ההשקעות כלל פיננסים כבר מזמן לא נספר כגוף בעל שיעור קומה.

אחת הטעויות המרכזיות בניהול בית השקעות היא הסתמכות על פעילות יחידה כמנוע לצמיחה ורווחיות. רוב פעילותו של כלל פיננסים נסמכת על הקרנות וניהול התיקים. מלכתחילה, כלל פיננסים לא החזיק בפעילות גמל בדומה לבתי ההשקעות האחרים, אך במהלך כהונתו, רז לא קיבל מנדט לייצר ערך חדש לכלל פיננסים באמצעות רכישת פעילויות חדשות.

אגב, רז בהחלט רצה תחילה לרכוש חברת תעודות סל בעצמו, אך במידה רבה ידיו היו כבולות, עם היעדר קופת מזומנים, נטל חוב כבד ובעל בית (דנקנר) שעסק בחלק לא מבוטל מתקופת כהונתו במגעים למכירת קבוצת כלל ולא בהשבחת בית ההשקעות. באופן פרדוקסלי כמעט, רז עוזב את כלל פיננסים במקום די דומה למקום שבו נכנס אליו, רק רזה יותר, כאשר בפני זה שייכנס בנעליו עומדת משימה כמעט בלתי אפשרית להחזירו לימים עברו. יורם נווה, המשנה למנכ"ל שצפוי להיכנס לנעליו, חייב לדרוש כעת מבעל הבית דנקנר מנדט לבצע רכישות ולהתרחב, שכן אחרת הברירה היחידה העומדת בפניו היא להוביל את בית ההשקעות למכירה לכל המרבה במחיר.