ספרד: הממשלה החדשה תקדם מודל שיוויוני יותר של חלוקת זכויות השידור בלה ליגה

גם אם לא לכלכלה הספרדית, ייתכן ותוצאות הבחירות בספרד נושאות לפחות בשורה עבור חובבי הכדורגל: בכוונתה של "מפלגת העם" לקדם הסדר מוסכם ושוויוני יותר בנוגע להכנסות מזכויות שידור של הליגה בכדורגל, כך צוטטה ב"רויטרס" מרים בלאסקו, מועמדת המפלגה לתפקיד שרת הספורט.

בלאסקו, פעם אלופה אולימפית בג'ודו וכיום בכירה במפלגת השלטון החדשה, ציינה כי יש להגיע למצב, שבמסגרתו הקבוצות הפחות עשירות יזכו לנתח גדול יותר מעוגת ההכנסות. "חייבים לתמוך בקבוצות הקטנות כי הליגה הספרדית לא תתקיים אם העסק לא יעבוד עבור כולם," אמרה בלאסקו בת ה-47. "מצד שני," הסכימה, "זה נכון שריאל מדריד וברצלונה מוכרות הרבה יותר מכל מועדון אחר ועליהן לקבל נתח גדול יותר."

כזכור, בליגה הספרדית מתנהל בשנתיים האחרונות מאבק חריף בנוגע לאופן חלוקת הכסף שמתקבל ממכירת זכויות השידור. כיום, ריאל ובארסה סוגרות את העסקאות שלהן באופן ישיר מול חברות התקשורת ונהנות מכמעט מחצית מכלל ההכנסות של הליגה, שנאמדות בפחות מ-600 מיליון יורו. כך לדוגמה, בעונת 2009/10 הרוויחה בארסה 180 מיליון יורו מחוזי טלוויזיה וריאל הכניסה לקופתה 160 מיליון, בעוד קבוצות קטנות הסתפקו במיליונים בודדים.

גם אם נקבל שיש צדק מסוים בעובדה שהגדולות והפופולאריות מקבלות יותר - שכן הן תורמות יותר מאחרות לאטרקטיביות של הליגה בכללותה - יש לציין שהפער שמאפיין את הליגה הספרדית הוא קיצוני ביחס למקובל באירופה. כך לדוגמה, בעוד שתי הגדולות של ספרד מרוויחות מזכויות שידור פי 19 מאשר הקבוצות הקטנות, באנגליה למשל, היחס בין הקבוצה הראשונה לבין האחרונה מבחינת הכנסות עומד על 1.7. הבעיה יא שהמצב הנוכחי בספרד לא רק משמר את הפער הקיים אלא מגדיל עוד יותר את הפערים בליגה ומסייע להפוך אותה לליגה חסרת תחרותיות, שמתקיימת דה-פקטו בין שני מועדונים בלבד.

לפני כשנה הגיעו בספרד להסכם, לפיו החל מעונת 2015/16 תיקבע חלוקה קבועה של ההכנסות, ובמסגרתה יקבלו ריאל ובארסה "רק" 34% מהכסף. 13 קבוצות חתמו על ההסכם, שמגדיל במעט את ההכנסות של הקטנות. אולם 6 קבוצות אחרות - בהן סביליה, ויאריאל ואתלטיק בילבאו - מתנגדות לו לחלוטין ומאיימות בפירוק הליגה. הלחץ רק הולך וגדל, בין השאר, לנוכח הקריסה הכלכלית של קבוצות רבות בספרד והמשבר הכלכלי שהעלים אפיקי הכנסה אחרים כמו פרסום.

כעת נראה כי דווקא השלטון השמרני עשוי לכפות עמדה "סוציאליסטית" יותר על הכדורגל הספרדי, במה שנראה כמו הפתרון היחיד לבעיית הדואופולו שהשתלטה עליו. "מלבד שני המועדונים, הכדורגל חי מעבר ליכולתו הכלכלית," ציינה בלאסקו, "יותר ויותר מועדונים נמצאים בהליכי פירוק וכינוס נכסים, ואם הם יפלו – גם בארסה וריאל יפסידו. לפיכך, עלינו למצוא קונצנזוס בין הקבוצות ובכוונתנו לפתוח בדיאלוג שבו תשמש הממשלה בתפקיד של גישור," הוסיפה. עם זאת הדגישה בלאסקו שאין בכוונת המפלגה לכפות על בארסה וריאל שינויים לפי חוק, אלא רק באמצעות משא ומתן.

במקביל, ציינה בלאסקו כי הממשל החדש מתכוון לבחון את השינויים הדרושים כדי לסייע לספורט הספרדי להתמודד עם המשבר הכלכלי. לדבריה, בעוד כוכבים כמו הטניסאי רפאל נדאל שחקני נבחרת הכדורגל נהנים מהצלחה עצומה – גם מבחינה כלכלית – אזי בענפי ספורט אחרים, בעיר אולימפיים, סובלים הספורטאים מהיעדר הולך וגובר של מימון. "אנחנו חייבים להבין שפג תוקפו של המודל הספורטיבי הספרדי מלפני 20 שנים," אמרה בלאסקו. "הוא נוצר עבור אולימפיאדת ברצלונה 1992 ואני הייתי התוצר הראשון של מדיניות זו (בלאסקו זכתה באותה אולימפיאדה במדליית זהב – ר.ו), אבל הדברים השתנו וצריך לעדכן את השיטה. על פניו נראה שהספורט הספרדי במצב טוב, אבל באולימפיאדת לונדון אנחנו נראה שזה ההיפך מכך. אנחנו צריכים למצוא שיטת תקצוב חדשה ואפקטיבית יותר, כי אם מסתכלים מברצלונה ועד לונדון רואים שמספר המדליות נפל באופן עקבי. אנחנו רוצים ליצור מדיניות שתקדם יותר הסכמי חסות לספורטאים, בעיקר על אלה מהדרג השני, שהושפעו מאוד מהמשבר."

אוהדי ריאל מדריד מבסוטים

ובכל זאת, יש מי ששמח על המהפך הפוליטי שמחזיר את השמרנים לשלטון במקום המפלגה הסוציאליסטית – אוהדי ריאל מדריד.

"ריאל מדריד כבשה מחדש את ה'מונקלואה", נכתב הבוקר ב"מארקה", העיתון שמזוהה עם הלבנים ('פלסיו דה-מונקלואה' הוא משכנו הרשמי של ראש הממשלה של ספרד). הסיבה לשמחה: ראש הממשלה הבא, מאריאנו ראחוי, הוא אוהד מוצהר של המרנגס ממדריד. מנגד, ראש הממשלה בשבע השנים האחרונות, הסוציאליסט חוסה-לואיס ספאטרו, ידוע כאוהד של ברצלונה. אכן - מהפך.

החלוקה הזו כמובן אינה מקרית והיא מייצגת את הנטייה המסורתית בספרד, במסגרתה ריאל מדריד נחשבת לקבוצה של הימין השמרני, המלוכני, הקפיטליסטי; בעוד אתלטיקו (במדריד) וכן ברצלונה וקבוצות נוספות מייצגות את הצד השמאלי, הסוציאליסטי של המפה הפוליטית. זאת ועוד, לאורך שנות שלטונו של פרנקו, היה ידוע שריאל (שפירוש שמה הוא "המלכותי") היא הקבוצה של החנרליסימו, הדיקטטור ששלט במדינה כמעט ארבעה עשורים, ולכן זכתה לאהדת השלטון ולהטבות שנגזרו מכך. מנגד, קבוצות אחרות – בעיקר אלה מחבל הבאסקים ומקטלוניה וכאמור גם אתלטיקו מדריד – ייצגו את האופוזיציה לשלטונו.

אגב, הזכייה העכשווית ממשיכה את מטוטלת האהדה במשכן ראשי הממשלה, שכן ראש הממשלה שקדם לספאטרו – חוסה-מאריה אסנאר – היה גם הוא אוהד של ריאל. לפניו כיהן בתפקיד ראש הממשלה הנצחי הסוציאליסט פליפה גונסאלס, שאהד דווקא את ריאל בטיס מסביליה.

כיוון שהכדורגל כה פופולארי בספרד, ויותר מכך – הוא מעיד גם על זיקה גיאוגרפית של האוהד ואפילו על עמדה פוליטית - מקובל שהפוליטיקאים מצהירים ברבים את מי הם אוהדים. עם זאת, ב"מארקה" מציינים שפוליטיקאים לא מעטים דווקא מעדיפים להסתיר את מושא אהדתם, כדי לא לפגוע בעצמם. כך לדוגמה, חיבה לריאל תזכה את הפוליטיקאי בקולות הלבנים, אבל עלולה להחליש אותו בשכונות של מדריד שאוהדות את הרוחיבלאנקוס.

בין הפוליטיקאים ש"מחוץ לארון" הכדורגל ניתן למצוא את פרנסיסקו "פאצ'י" לופס, נשיא חבל הבאסקים, שהוא אוהד שרוף של אתלטיקו; המקבילה שלו בחבל מדריד (ספרד מחולקת ל-17 מחוזות, או "קהילות אוטונומיות"), השמרנית אספראנסה אגירה, לא מצהירה באופן פומבי ושומרת על ניטרליות כלל-מדרידיסטית, אבל לפי ה"מארקה", המחמאות שהיא מפזרת בכיוונו של ז'וזה מוריניו לא משאירות מקום לספק בדבר מושא אהדתה; דרומה משם, נשיא אזור אנדלוסיה, חוסה-אנטוניו גריניין, נולד במדריד וידוע כאוהד אתלטיקו, אבל כיוון שהוא חי כאמור בדרום המדינה הוא מצהיר על עצמו כאוהד ריאל בטיס; ואילו ארתור מאס, נשיא הפרלמנט הקטאלוני, אוהד כצפוי את ברצלונה. למעשה, כמעט כל הפוליטיקאים בני החבל אוהדים את הבלאוגראנה, למעט אחד – מנהיג "מפלגת העם" בקטאלוניה, אלברטו דיאס – שאוהד את אספניול.

ועוד בשורה ספורטיבית שקשורה לבחירות: מרתה דומינגס-אספלטה, פעם אלופת עולם בריצות בינוניות, נבחרה כסנאטורית של מחוז פאלנטה שבצפון ספרד מטעם "מפלגת העם". דומינגס בת ה-36 עלתה לכותרות לפני כשנה לאחר שנעצרה בחשד לשימוש בסמים ממריצים. אולם מאוחר יותר נוקתה מכל חשד.

עכשיו נצטרך לראות האם חזרתו של הימין לשלטון יחזיר גם את ריאל לשלוט בליגה.