דו"ח גוטליב: המלצות טרכטנברג לא יצמצמו את הפערים בישראל

בעוד שמסקנות ועדת טרכטנברג מתמוססות לאטן, מחקר של הביטוח הלאומי מספטמבר האחרון נראה עתה רלבנטי מתמיד. המחקר, שנכתב על ידי סמנכ"ל המחקר של המוסד ד"ר דניאל גוטליב, בעזרת נגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' דוד קליין, המומחה למדיניות רווחה פרופ' ג'וני גל והכלכלן פרופ' אריאל רובינשטיין, מראה לראשונה עד כמה ההמלצות של ועדת טרכטנברג הן אולי חשובות, אבל בכל הקשור לצמצום אי־השוויון, השפעתן תהיה לכל היותר שולית ביחס להוצאה. המחקר אגב עמד לרשותם של חברי ועדת טרכטנברג, אך מנכ"לית הביטוח הלאומי אסתר דומיניסיני, שהיתה בין החברים בוועדה, הציגה רק חלק מהצעות בו.

במחקרו מציע גוטליב להתמקד בהחזרת הפרוגרסיביות למס ההכנסה, באכיפה אגרסיבית יותר של חוקי העבודה ובהגדלת ההוצאה למימוש חוק חינוך חובה חינם ועזרה בדיור. צעדים אלו, לטענת גוטליב, הם היעילים ביותר ביחס להוצאה התקציבית שנדרשת מהמדינה.

"ועדת טרכטנברג אומרת, בגדול, שהפחתות המסים עד עכשיו הביאו צמיחה ולכן חשוב מאוד לא לחזור אחורה", אומר גוטליב ל"כלכליסט", "אבל אז הם אומרים שמעכשיו והלאה נפסיק עם הפחתות המסים כי זה לא צודק וגורם להגדלת אי־השוויון. אז אני שואל אותם, אם זה היה כל כך טוב, למה לא להמשיך?". כך, בעוד שטרכטנברג הציע להקפיא את הורדת מס ההכנסה ולהעלות ב-2%–3% את המס השולי על העשירונים העליונים, קובע גוטליב כי רפורמה אמיתית במס הכנסה היא למעשה חזרה לשיעורי המס שהיו ב־2004 - העלאת המס השולי מ־45% ל־49%, אך גם של שאר המדרגות באופן יחסית משמעותי, תחילת המתווה שהעביר שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.

חזרה כזו לא רק תפחית את אי־השוויון בהכנסות ב־3%, אלא גם תאפשר תוספת של מיליארדי שקלים לתקציב המדינה, שאותם ניתן יהיה להוציא על שורת צעדים לצמצום אי־השוויון. כיום, צריך להזכיר, נמצאת ישראל בתחתית מדד ג'יני בין מדינות ה־OECD, המודד את אי־השוויון בהכנסות. רק במקסיקו, בטורקיה, ברוסיה ובארה"ב הפערים בין העשירונים גדולים יותר מאשר אצלנו.

מדיניות המיסוי הנוכחית רמסה את מעמד הביניים

גוטליב מתריע כבר כמה שנים על האפשרות של התפרצות חברתית עקב ההרגשה בציבור כי מדיניות הממשלה מצמצמת את ההוצאה האזרחית, בכללן שירותי הדיור, הרווחה, החינוך, הבריאות ועוד. ב־2008 כתב בדו"ח העוני של הביטוח הלאומי כי ההצעה של המועצה הלאומית לכלכלה, אז בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג, לצמצום העוני לא באמת תועיל, כי ההתייחסות להגדרה של "עני" מביאה בחשבון רק את העשירונים התחתונים ביותר מבחינת הכנסות. המציאות מורכבת יותר.

עד כמה מורכבת? את זה מצא גוטליב במחקר אחר שלו, שפורסם ב"כלכליסט" השנה, ולפיו מעמד הביניים של ישראל פשוט התנדף לו. למעשה, מאז 2008 כל שנותר מהשכבה הסוציו־אקונומית בישראל הם שני מעמדות עיקריים - עשירים ועניים. ליתר דיוק, יש גם מעמד בינוני־גבוה שמזדהה עם העשירים ומעמד בינוני־נמוך שמזדהה, לא קשה לנחש, עם העניים.

אחת הסיבות המרכזיות לתופעה המדאיגה הזו, אומר גוטליב, היא מדיניות המיסוי של הממשלות מאז תחילת העשור. מאז 2002 העדיפו הממשלות לתת גזרים בדמות הורדה של המיסוי הישיר, בעיקר מס הכנסה. האזרחים נהנו מלראות את הנטו שלהם גדל, אך במקביל ראו את המיסוי העקיף עולה, בעיקר המע"מ. מהורדת המיסוי הישיר נהנו בעיקר השכבות המבוססות, אך מהעלאת המ"מ ומסי הקנייה האחרים סבלו בעיקר המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים הצעיר, שגם כך מוציא את רוב הכנסתו הצנועה על צריכה.

במקביל, מערכת הקצבאות של הביטוח הלאומי קוצצה, וכל אלו ביחד תרמו משנת 2002 ועד היום לגידול של 14% באי־השוויון בהכנסות בין משקי הבית השונים במשק. לכן, השינוי הראשון, והמשפיע ביותר על צמצום אי־השוויון צריך להיות רפורמה הפוכה במס. "אם אתה רוצה להוציא כסף ולא לעשות גירעון, וזה נכון לא ליצור גירעון, וגם לא רוצה לשנות משמעותית את מגבלת ההוצאות, אז סגרת את עצמך בסד", אומר גוטליב, "בעיניי, זו קצת אחיזת עיניים. בלי הגדלת המיסוי אין הגדלת הוצאות".

זה השלב הראשון, שלאחריו יגיעו צעדים נוספים בתוכנית של גוטליב על פי יחס העלות־תועלת שלהם, כך שבסופו של דבר ניתן יהיה להוריד את מדד ג'יני בישראל ל־0.35 ולהתרחק מטורקיה ולהתקרב לבריטניה. על להגיע לממוצע במדינות המפותחות, 0.32, אין מה לדבר כרגע.

לאכוף חוקים על־ידי הגדלת מספר הפקחים

בחודשים האחרונים, בעקבות המחאה החברתית בקיץ, נסב הדיון הציבורי סביב מסקנות דו"ח ועדת טרכטנברג. אולם, בכל הקשור להשפעה של הצעדים שהציעה הוועדה על אי־השוויון המחריף במשק, לא היו לוועדה הכלים למדוד אותו כמו שצריך, או שהעדיפו להתעלם מהמחקרים של גוטליב.

ככל שהמדינה נסוגה מיותר ויותר תחומי אחריות, עולה מהדו"ח, כך העמיקו הפערים. לכן, המדינה צריכה להחזיר לעצמה את הפיקוח והרגולציה לא רק ביצירת תחרות במשק שתוריד את יוקר המחיה, אלא גם באכיפת חוקים שנראים בסיסיים. כך, לדוגמה, מחקר של בנק ישראל מלפני שנה הראה כי 14% מהשכירים במשק משתכרים מתחת לשכר המינימום, כלומר שמעסיקיהם מפרים חוק שהעבירה עליו היא פלילית. הם יכולים לעשות זאת עקב העובדה המצערת שכיום מעסיק משרד התמ"ת 68 פקחים שאחראים על שמירת חוקי העבודה אצל כ־2.2 מיליון שכירים. כדי שהפיקוח יהיה סביר, על ישראל להגיע ליחס שה־OECD קבע כראוי - 220 פקחים. זהו החלק השני בתוכנית של גוטליב, מיד לאחר הרפורמה במס. במחקר שלו הוא מצא כי הוצאה זניחה של כ־33 מיליון שקל בשנה לטובת שכר של עוד 152 פקחים יכולה להוריד את אי־השוויון, כלומר מדד ג'יני, בכמעט אחוז.

ד"ר דניאל גוטליב | צילום: מיקי אלון

כך מסדר גוטליב שורה של המלצות מדיניות לצמצום אי־השוויון. הצעד השלישי הוא החזר הוצאות הורים על חינוך. החזר כולל על אגרות לבתי הספר והגנים, כולל התשלומים למעונות, יכול להוריד את אי־השוויון ב־4.1%, אולם עלותו תגיע ל־7.5 מיליארד שקל בשנה. אפשרות אחרת היא לפרק את ההשקעה בחינוך לגנים בלבד או לבתי הספר היסודיים בלבד, בעלות נמוכה יותר וכמובן תוך השפעה קטנה יותר על אי־השוויון.

גוטליב מציע עוד "מענק העצמה" שיינתן למשפחות מהעשירונים הנמוכים, כך שילדי המשפחה יוכלו לפדות את הכסף בבגרותם לטובת מימון השכלה אקדמית, פתיחת עסק או רכישת דירה, כאשר המשפחה משלימה כספים משלה.

באופן שיפתיע רבים, דווקא ההצעה להוריד את המע"מ או לעשות מע"מ דיפרנציאלי לא זוכה לתמיכת הסימולטור שפיתח גוטליב. הפחתת מע"מ כללית של חצי אחוז אולי תעלה למדינה מיליארד שקל ותיטיב עם הציבור, אבל אפילו לא תפחית ב־0.15% את אי־השוויון. חשוב לציין כי הסימולטור שפיתח גוטליב כולל גם חישוב של הכנסות בעין - הכוללות שירותים ומוצרים, ולא רק הכנסות כספיות.

מדינה מתוקנת היתה רצה ללמוד את המחקר של גוטליב לעומק, אך זה נבלע בהמולת טרכטנברג. אולי עם התמוססותן של המלצות הוועדה, ניתן יהיה לחשוב איך באמת אפשר לעזור לצמצום אי־השוויון בישראל.