דו"ח טכנולוגי: לקוח יקר, הקניון עוקב אחר הטלפון הסלולרי שלך

הסלולר שלך הוא מכשיר מעקב

ואם היית צריך הוכחה לזה, כמה קניונים בארה"ב ישמחו להדגים את הנקודה הזו מחרתיים (ו'). יום שישי השחור, כפי שנהוג לכנות את יום שישי שאחרי חג ההודיה, הוא הפתיחה הרשמית למה שפעם היתה עונת החגים והיום כבר קוראים לה בגלוי עונת הקניות.

ובכן, כיום כבר ידוע שאדם איננו יוצא מפתח ביתו, או אף מחדרו, ללא מכשיר הסלולר שלו. למעשה, הסיכוי שלו לצאת מהבית ללא ארנק או ראש הוא גבוה יותר. חברות סלולריות כבר החלו לספק מידע על מספר המשתמשים בהפגנות, פשוט על ידי מניית מספר המכשירים ששולחים אותות מאזור ההפגנה. שני קניונים בארה"ב – אחד בדרום קליפורניה ואחד בווירג'יניה – יתחילו לנצל את האותות האלה למעקב אחרי הלקוחות.

המידע, נטען, יישמר חשאי ואנונימי – לפחות עד שאיזה האקר יפרוץ למאגרים. אבל הוא ישמש את בעלי הקניון כדי לברר את מנהגי הקניות של הלקוחות. האם הם הולכים מחנות הבגדים הישר אל המזנון? באילו חלקים של הקניון מסתופפים הלקוחות שעות ארוכות, ומאילו הם נמנעים כאילו היו מוכי מיגפה?

וכמו חברות מעקב אחרות, גוגל ופייסבוק למשל, הקניון כלל לא מאלץ את לקוחותיו להשתתף בניסוי. הוא יחלק להם פתקים שמזהירים אותם שאם הם לא רוצים להשתתף בו, הם תמיד יכולים לכבות את מכשיר המעקב שלהם. או סתם ללכת לקניון אחר. Opt out, הגישה הברוטלית.

ועכשיו, חישוב קטן: כל דבר מגיע לישראל באיחור של 15 שנים. אדוננו מורנו ורבנו, ברוס סטרלינג, כבר כתב שהזמן ברשת עובר פי 10 מהר יותר בחיים הרגילים. מאחר ששני זרמי הזמן האלה מתנגשים ומתערבבים בימינו, מותר להניח שהשטיק הזה יגיע אליו תוך שנה וחצי.

זה סופו של כל גרופון

הונאת-הפונזי-לכאורה החביבה על המדור, גרופון, הצליחה להרוס עוד עסק. אנשי המכירות המתוחכמים של גרופון שכנעו את רייצ'ל בראון, הבעלים של מאפיית Need a Cake מרדינג שבאנגליה שמה שהיא צריכה הוא עוד חור ברא... אה, סליחה, עסקת קופונים. בעקבות זאת קיבלה בראון את ההחלטה העסקית הגרועה בחייה, כהגדרתה.

בראון הסכימה למכור תריסר עוגיות בהנחה של 75%, ולפני שהספיקה להבין מה קרה פה בעצם, נחתו עליה 8,500 לקוחות רעבים. הנחת היסוד של בראון, כמו של קורבנות גרופון רבים אחרים, היתה שהיא תפסיד קצת על העסקה, אבל תקבל פרסום חינם וערמה של לקוחות מרוצים שיחזרו שוב. בפועל, היא עבדה שעות לא סבירות ונאלצה לשכור עובדים נוספים כדי לענות על הדרישה החריגה מצד זרים מוחלטים שלא היתה להם כל כוונה לחזור.

כשהבינה מה קרה וביטלה את העסקה, היא כבר הפסידה 12,500 ליש"ט – פחות או יותר הרווחים המתוכננים שלה לשנת 2011. בעיה נוספת היתה שהעובדים החדשים ששכרה לא היו מיומנים מספיק, ולא עמדו בסטנדרטים הרגילים של המאפיה. כלומר, נזק מכל כיוון אפשרי.

בראון תוכל, אולי, להתנחם בכך שבועת גרופון פוקעת לנגד עינינו. אחרי ההתקף הראשון של "או! מניית ווב 2.0! היא חייבת להיות שלי!", המשקיעים נעצו מבט חד בגרופון, והם לא אוהבים את מה שהם רואים. המניה איבדה 15%(!) מערכה ביום שני, והיא חזרה כמעט למחירה המקורי – 20.07 דולר כשהמקור היה 20. המשקיעים המוסדיים, במיוחד, הגיעו למסקנה שאת הפנסיות של הלקוחות שלהם הם יתלו על קרן צבי נאה יותר.

אנליסטים אמרו ל"ניו יורק טיימס" שיש ספק ניכר האם החברה תשרוד את 2012. ההנפקה, כזכור, סיפקה לגרופון מספיק מזומנים כדי לשרוד את 2011. הבה נקווה שהתועבה הזו תפסיק בקרוב לטרוד את מנוחתנו.

השוטר האלים שהפך למם

 

קלגס במדי קצין משטרה, לוטננט ג'ון פייק, התייצב בניחותא בסוף השבוע מול קבוצה של מפגינים באוניברסיטת קליפורניה בדיוויס שישבו במחאה על כביש. הוא שלף בעצלתיים תרסיס גז פלפל, והתחיל לרסס אותו לתוך פניהם של המפגינים, אף על פי שאלה לא גילו כל התנגדות. הסרטון המזעזע והתמונות מהמקרה הפכו לנושא השיחה המיידי בארה"ב. 

"פוקס ניוז", כמה מפתיע, כבר מיהר להודיע שלא קרה שום דבר ושתרסיס פלפל הוא "תוצר מזון". אמנם, הקונגרס האמריקאי קיבל החלטה מופרכת במידה דומה השבוע – הוא הכריז על פיצה כעל ירק – אבל רוב האוכלוסיה לא קיבלה את הרעיון המשונה הזה, והתחיל דיון ציבורי שצריך היה להתנהל מזמן על האופן שבו כוחות משטרה הפכו בעצם לכוחות צבאיים-למחצה. המפגינים בדייוויס הפגינו שליטה עצמית מרשימה, אולי מרשימה מדי. שאר הגולשים, מצד שני, כבר התחילו להבהיר לפייק שהאח הקטן יודע לנשוך בחזרה.

התגובות הראשוניות היו, כמקובל, פרודיה. גולשים התחילו לדחוף את דמותו של פייק לשורה של ציורים קלאסיים. אחרים החלו להעלות ביקורות סאטיריות על תרסיס הפלפל של פייק, שכמסתבר ניתן לרכישה באמצעות אמזון. אחת הכותרות, למשל, היא "אל תקנה תחליפים למוצר הזה בבואך לדכא סטודנטים בעצלתיים", והביקורת עצמה מסבירה שאפילו התיקון הראשון לחוקה לא עומד מול התרסיס. ביקורת אחרת התלוננה שהתרסיס לא עושה את עבודתו: הוא פיזר את המפגינים, כן, אבל למחרת הופיעו אפילו יותר מהם.

ואנונימוס, כהרגלם, פשוט פרסמו כל פרט אפשרי על החבר פייק – כמו, למשל, מספרי הסלולר שלו והכתובת שלו. הם גם הזהירו שאם פייק לא יוענש, ואם המשטרה תמשיך להשתולל, הם ינקטו בצעדים תקיפים יותר. לשם שינוי, על הבריונות הזאת מצד אנונימוס קשה להתלונן.

לשמוח, בפקודה

אחד הצדדים המעיקים ביותר של תרבות ההייטק, ובמיוחד של תרבות הסטארט-אפים, היא שכמו החב"דניקים והנח-נחים - גם העובדים בתעשיית הטכנולוגיה נדרשים לגלות עליצות בלתי פוסקת. התוצאה, מאשים BetaBeat, היא סטיגמה המוטלת על אנשים שלא עונים לדרישת השמחה הכפויה הזו. מי שסובל מדכאון – בכלל, כדאי שלא ייצא מהבונקר ושלא יגיע לעבודה, כדי שלא יפיץ את זה הלאה.

המצב הזה מתרחש חרף העובדה שהלחצים המופעלים על עובדי סטארט אפים, ובמיוחד על מייסדיהם, הם חריגים אפילו בקנה המידה של העבודה בתאגיד מערבי. אנחנו מדברים על אנשים צעירים שמתעסקים בסכומי כסף ענקיים – כשלעתים קרובות אין להם מושג ברור איך לעמוד בציפיות של המשקיעים שלהם, או האם למוצר שלהם יש אכן סיכוי. אבל את זה אסור להגיד. אתה חייב להיות קופצני ושמח.

כל זה צף ועלה לאחר מותו בטרם עת של אחד ממייסדי דיאספורה, איליה ז'יטומירסקי, שכעת נראה כי שם קץ לחייו. צורת העבודה בחברות הייטק מפעילה לחץ עצום, שלא לדבר על פחדים ועל דכאונות. וכשאסור לדבר על משהו, הוא מתפרץ בדרכים אחרות.

קצרצרים

קבוצה גדולה של סופרים סינים זועמים הגישו תביעות נגד אפל ונגד חברת באידו, מנוע החיפוש הסיני שידו בכל ויד כל בו, בטענה ששתי החברות מעודדות בקריצה תרבות של פיראטיות. הספרים הדיגיטליים זינקו בסין ומספר האנשים שקוראים אותם שם הגיע ב-2010 ל-121.19 מיליון. שתי החברות נדרשות להסיר ספרים פיראטיים שהן העלו, ולשלם קנס. אפל חשודה בין השאר שהיא מכרה גרסאות פיראטיות של הספר שכתב המגה-בלוגר הסיני, חאן חאן.

אפל מנסה מודל חדש באייפד: מינויים חודשיים לחברות משחקים. כמו המודל של המגזינים, רק שהוא מאפשר לגיימרים לבחור לעצמם אפליקציות משחק תמורת, ובכן, דמי מנוי חודשיים. השירות דורש חיבור WiFi, והחברה שארגנה אותו כבר עובדת על השירות המקביל למכשירי אנדרואיד.

בפינגווין, אחת ההוצאות לאור המובילות בעולם דובר האנגלית, לקחו קשה את ההחלטה של אמזון לאפשר ללקוחותיה המשתמשים בשירות Prime לשאול ספר מדי חודש. התשובה שלהם היתה דרסטית: אי אפשר יהיה עוד לשאול את הספרים הדיגיטליים של החברה, לפחות לא בארה"ב. בהתאם, פינגווין גם לא תרשה יותר לספריות להשתמש בספרים הדיגיטליים שלה. התירוץ, כמובן, הוא החשש שהאקרים יפרצו לספרים. מישהו כאן הקשיב קצת יותר מדי לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי?.

עד כמה עמוקה ההתמכרות האנושית לסלולרי? תמונות קשות, יונית. אחד מכל שישה נשאלים הודה לאחרונה שהוא יפסיק לקיים יחסי מין כדי לענות לשיחת סלולר. שליש מהנשאלים יעדיפו שבוע בלי סקס על פני שבוע בלי הגרוטאה הניידת שלהם, 70% יוותרו על אלכוהול לשבוע במקום על הסלולר, מחצית מעדיפים תקשורת דיגיטלית על פגישה פנים אל מול פנים, 60% מהנשאלים הודו שהם משתמשים בסלולר גם כשהם באמצע פגישה עם אנשים אחרים, ו-83% לא הולכים לישון בלי הגרוטאה בהישג יד.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"