סוף השביתה ב-NBA: כולם ניצחו (חוץ מהשחקנים)

עדיין לא ברור מה אפשר את ההכרזה שלשום (ש') על סיום השביתה בליגת ה־NBA. קומישינר הליגה, דיוויד סטרן, ומנהל איגוד השחקנים, בילי האנטר, היו עמומים למדי בכל הנוגע לפרטי העסקה, שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי, תביא לפתיחת הליגה ב־25 בדצמבר במתכונת מקוצרת של 66 משחקים.

ככל הנראה, השחקנים הסכימו להתחלק בעוגת ההכנסות השנתית בהיקף של כ־4 מיליארד דולר באופן שווה עם הבעלים, ולרדת מהחלוקה הנוכחית שהעניקה להם כ־57% מההכנסות. אמנם ההכרזה כבר ניתנה, וסביר להניח שהיא מגובה על ידי שולחיהם, אבל הבעלים חייבים להגיע לרוב של 15 מתוך 29 (הליגה היא הבעלים של הקבוצה מניו אורלינס) כדי לאשר את העסקה. השחקנים, מצדם, צריכים לבטל את פיזור האיגוד, ולהשיג רוב של 211 מתוך 420 השחקנים הפעילים באיגוד, כדי לאשר את העסקה מהצד המפסיד שלה.

ואף שפרטי העסקה עדיין אינם ידועים במלואם, אפשר כבר לומר בבירור מי המנצחים.

הבורים: כתבי הספורט

כל המנחשים, כ־ו־ל־ם, טעו. פעם אחר פעם. איש לא ידע כמה זמן הליגה תושבת, ואיש לא נותר אופטימי ברגע שההשבתה יצאה לדרך. ורק שבועיים לאחר הפיצוץ האחרון במשא ומתן בין הצדדים, זה נגמר, ושוב כתבי הספורט והפרשנים לא יצטרכו להבין עוד באיגודי עובדים ובהיסטוריה משפטית. מעכשיו אפשר לחזור ולכתוב את אותן טעויות נטולות עיגון סטטיסטי בסגנון של "דוויין ווייד יותר טוב מלברון ג'יימס ברבע הרביעי". אבל לפחות אלה טעויות של כדורסל, ולא של עורכי דין.

7

העובדים

בכל פעם שהבעלים רצו להשיג עוד קצת כותרות, שיסיטו את הדיון מחמדנותם שלהם לחמדנותם של השחקנים, הם ארגנו כתבות צבע נוגעות ללב על "העובדים" - מוכרי החולצות והמזון, המנקים, הסדרניות, המאבטחים, וכל מי שנפגע אנושות ועומד בפני פיטורים. לא כי הבעלים מפטרים, זה לא קורה לעולם, אלא כי חמדנות השחקנים מאלצת אותם לפטר. כעת, האופטימיים מאמינים שאותם עובדים אכן יעבדו, ואילו הפסימיים מאמינים שדווקא עכשיו יפוטרו כי הליגה המפסידה הזו חוזרת סוף סוף לשחק, ועל כן חייבת "להתייעל".

6

הקשישים: טים דאנקן וקווין גארנט

שני הפאוור פורוורדים המזדקנים נמצאים בעונה האחרונה של חוזי הסופרסטאר שלהם, שמעניקים להם יותר מ־21 מיליון דולר לשישה חודשי עבודה. שניהם בני 35, ולשניהם יש כבר לפחות טבעת אליפות אחת. אבל שניהם משחקים בקבוצות שחלון ההזדמנויות שלהן הולך ונסגר. כבר בשנה הבאה הם יעברו לתפקיד משלים בשכר מופחת בקבוצה שנלחמת על האליפות. ולכן השנה זו הפעם האחרונה שיש להם להיות הזכר אלפא בקריירת ה־NBA המפוארת שלהם.

קווין גארנט | צילום: אי.פי.אי

5

הפרימדונה: קובי בריאנט

כל האמור לגבי דאנקן וגארנט תקף לגבי קובי בריאנט, זולת הכסף; קובי ימשיך להיות השחקן בעל השכר גבוה ביותר בשנים הבאות, ואולי יישאר אפילו שחקן שמשתייך לעשירייה הראשונה בליגה. וגם לו אין עוד המון הזדמנויות לזכות באליפות השישית, ולהשוות את ג'ורדן. וגם הוא, אם הוא חולם על שיא הנקודות של קארים עבדול ג'אבר, לא יכול לאבד עונה. אבל קובי זכה לעוד כמה נקודות בשביתה: פלירטט עם קבוצות אירופיות, כדי לקבל עוד קצת חשיפה למותג שלו באירופה. ואפילו, לפי השמועות, הלווה כסף לשחקנים שנקלעו למצוקת מזומנים. וגם מי ששונא את בריאנט מהמשחק הראשון שלו בליגה, חייב לומר מילה טובה אחת. אחרי הכל, אולי גם לנו לא תהיה עוד הזדמנות לומר לו תודה.

קובי בריאנט | צילום: אי פי איי

4

העשירים: הניקס

בליגה שבה 22 מ־30 הקבוצות הפסידו כסף - אם אתם מאמינים לנתוני הבעלים - לניו יורק ניקס היה הכי הרבה מה להפסיד מביטול העונה. היא הובילה את הליגה עם רווח תפעולי של 64 מיליון דולר ב־2010, לפי "פורבס". ולכן, יש לה הכי הרבה מה להרוויח, לפחות מבחינה פיננסית, כשהעונה יוצאת עכשיו לדרכה. זאת ועוד: נראה כי ההסכם ייחתם ללא תקרת שכר קשיחה, מה שיאפשר לקבוצות להחתים שחקנים יקרים אם הן מוכנות לשלם עליהם "מס יוקרה" - מה שעוזר, בתיאוריה, בעיקר לקבוצות העשירות.

ניו יורק ניקס נגד לוס אנג'לס לייקרס | צילום: אי פי אי

3

הילדים: נבחרי דראפט 2011

הנה התוכנית שתוכננה למי שיהיו רוקיז ב־2012, עד לשבת האחרונה: להסתובב בקניון ממורמרים על כך שההזדמנות שלהם להגשים את חלום ה־NBA נגדעה עוד לפני שהחלה; ללכת להדריך שחקנים צעירים בבתי הספר שמהם באו, ולענות על שאלות מרגיזות לגבי השביתה שאין להם תשובות; לגזום את הגינה של אבא; לספור את הדולרים הבודדים בארנק, ושוב להתקשר לסוכן לשאול אם יש חדש. אבל מיום שבת, הכל השתנה: הם יקבלו מיליוני דולרים, ויוכלו להתחיל לבזבז אותם כבר מעכשיו בדרך לפשיטת הרגל שאחרי הפרישה.

2

יהודה איש קריות: דרק פישר

פישר, נשיא איגוד השחקנים, הואשם בידי ג'ייסון וויטלוק, הפובליציסט חובב הסנסציות של פוקס, כמי שנמצא בכיסם של הבעלים. בכך, רומזות השמועות, הוא סידר לעצמו את הג'וב הבא שלו, אחרי שהקריירה שלו תסתיים. המסלול הזה מזכיר את מה שעשה לפני שש שנים הנשיא הקודם, השחקן לשעבר מייקל קארי, שהתפטר לאחר חתימת ההסכם ב־2005, ומיד קיבל תפקיד בליגה כסגן נשיא לענייני פיתוח שחקנים. אם ההסכם הזה הוא רע לשחקנים מכל בחינה, כפי שנראה, ואם פישר אמנם פעל לשכנע את השחקנים לקבל את הקו הנוקשה של הבעלים, לפחות הוא עשה את הדבר הקפיטליסטי, וסידר את עצמו בזמן שהוא דופק את החברים שלו.

דרק פישר | צילום: איי פי

1

דרדסאבא: דיוויד סטרן

לפחות הפעם, בניגוד לשביתה של סוף שנות התשעים, הוא לא גידל את הזקן שלו, כדי שנוכל בכל זאת להבחין בינו לבין הדרדס המפורסם. אבל אחרי שאכל לא מעט חצץ מהשחקנים ואפילו מהתקשורת, עשה את מה שעושה עמיתו בכפר הדרדסים וכופף את האחרים לרצונו. השחקנים ויתרו על הרבה יותר דרישות מהבעלים, ובכך הביא סטרן לאנשים שמשלמים לו 23 מיליון דולר בעונה (לפי חלק מהדיווחים) את העסקה שהם רצו בה. במקום ביטול עונה, במורשת שלו מותיר סטרן לליגה שתי עונות מקוצרות (אחת ב־1999). וזה עדיין מכוער, אבל הרבה יותר טוב.