צילום: אילן בשור
לאן נעלם החינוך המקצועי
ישראל מאבדת עתודה מקצועית חשובה מאין כמותה, כזו שתיתפס בסופו של דבר על ידי עובדים זרים
כקצין צעיר, בין היתר בחיל חימוש, אמרתי לפקודיי שוב ושוב: "מה שחשוב לחיל חימוש זה לקלוט אנשים עם ראש טוב וידיים חכמות". באותה תקופה עוד ידעו להעריך את חשיבותן של ידיים מנוסות, מוכשרות ומקצועיות. רבים מבין חבריי עד עצם היום הזה הם בוגרי בתי ספר מקצועיים, אנשים שעשו חיל בתחומים שונים אבל בסיס הכשרתם מתחיל בשיעורי מסגרות, מכונאות, חשמלאות ועוד.
איתרתי את הבעיה כאשר הייתי קצין חימוש ראשי בתחילת שנות ה-90. בדומה למדינה, גם בצבא לקחו את האנשים הטובים למקצועות לחימה על חשבון משרות האחזקה למיניהן ולכן היה צורך שחיל החימוש יאסוף בעצמו את האנשים. הקמנו את המכללה הטכנולוגית שמאתרת את האנשים טרם גיוסם לצה"ל, הצענו להם ללמוד הנדסאות וטכנאות. כך הצבא מרוויח פעמיים - הן בהכשרה המקצועית שלא במסגרת השירות הצבאי והן בסיום כאשר הוא מקבל כח אדם מקצועי.
הבעיה העיקרית של הרפורמה היא הניסיון להבליע את חשיבות החינוך המקצועי בחינוך העיוני, דבר שגרם לנזק גדול. קרנו של החינוך המקצועי ירדה עם השנים וגם הניסיון לערוך רפורמה מקיפה לא עלה יפה. היום פחות מ-30% מהתלמידים מגיעים לחינוך המקצועי ומדינת ישראל מאבדת עתודה מקצועית חשובה מאין כמותה, כזו שתיתפס בסופו של דבר על ידי עובדים זרים.
ועדות קמו והגישו מסקנות, דיונים נערכו, ישיבות התכנסו והתפזרו ובין לבין הלך ודעך מעמדו של החינוך המקצועי. תדמיתו הפכה שלילית, תקצובו פחת ואת המחיר שילמו תחילה התלמידים ובסופו של דבר החברה הישראלית כולה.
מדובר בבעיה קשה עם פיתרון פשוט, המדינה צריכה לקחת אחריות על הכשרה מקצועית כפי שהיה בעבר ולא להטיל זאת על משרד התמ"ת. כמו כן, צריך למצוא פיתרון לשיפור התדמית של אותם עובדים ולתת כבוד לאנשים עם יכולת עבודה בידיים.
העלייה מברית המועצות בראשית שנות התשעים הביאה עמה בעלי מלאכה רבים - עד היום נמצאים נציגיה בכל מפעל ברחבי המדינה, אבל זה דור שהולך ומתבגר. עד מתי נסתמך על אותם עולים-ותיקים שכבר מתקרבים לשנות החמישים והשישים לחייהם?על מנת להציל את התעשייה הישראלית יש לחזור ולהכשיר אלפי בני נוער ברחבי המדינה בחינוך מקצועי המשלב תעודת בגרות ותעודת מקצוע. עלינו לשפר את תדמית התעשייה ולזכור שאותן מלאכות כפיים הן אלה שבזכותן קמה והתעצבה מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה. אופי ההתייחסות לאותם עובדים מייצר אנשים מתוסכלים מסיבות לא ענייניות, במקום להשתמש ביכולת עבודת הידיים הם פונים למקומות עבודה אחרים בגלל לחץ חברתי.
בעולם של עורכי דין ומנהלי עסקים לרוב, דווקא הרתך הוא מי שאוחז בעבודה מבוקשת ומתגמלת כלכלית.
הכותב הוא יו"ר עמית תעשיות ומועמד לנשיאות התאחדות התעשיינים
6 תגובות לכתיבת תגובה