Carrier IQ: התשלובת המודיעינית-תעשייתית

וויקיליקס ומנהיגו, ג'וליאן אסאנג', חשפו בסוף השבוע מאות מסמכים של חברות מעקב ברחבי העולם, ביניהן נייס הישראלית, שמציגים את היכולת של החברות הללו לעקוב אחרי פחות או יותר כל משתמש במכשיר סלולרי, בזמן אמת, ויותר מכך – לפלח את הררי המידע הזה כך שאפשר יהיה לחלץ מכך משמעות.

מדובר בגביע הקדוש של המודיעין: מודיעין האותות המערבי החל כבר בשנות השישים לאסוף כמויות עצומות של מידע. הבעיה היתה לחלץ אות בעל משמעות מתוך הררי הרעש האלה. באמצע שנות השישים הודתה ה-DIA, הסוכנות המודיעינית של הפנטגון, בקיומו של פרדוקס מייאש: ככל שהיא אוספת יותר מידע, היכולת שלה להשתמש בו יורדת.

זה היה בעידן שבו המחשבים היו בחיתוליהם ורק שברירי תקשורת התבצעו באופן דיגיטלי. 50 שנה אחר כך, המצב הפוך. חלק גדול מהתקשורת מתבצע באופן דיגיטלי – והמשמעות היא שמחשבים יכולים לנתח אותה בצורה מדויקת ובמהירות.

בחשיפה של וויקיליקס אין הרבה חדש. כמעט כל החומר, שהוא מצגות של חברות תעשייתיות, זמין באתריהן של החברות. הוול סטריט ג'רנל פרסם לפני כעשרה ימים כתבה המציגה תמונה דומה מאד לזו שזה שמציג עכשיו אסאנג'; הוא גם ציין שמדובר בשוק משגשג, בשווי חמישה מיליארדי דולרים. מי שעקב אחרי הפרשיה ארוכת השנים של המעקב נטול הצווים בארה"ב, במסגרתה קיבל הממשל מידע על השימוש בטלפונים סלולריים וקוויים של מיליוני אמריקאים תוך שיתוף פעולה מלא של חברות הטלקום, לא היה מופתע.

יתר על כן, למידע הזה יש חשיבות לא רק מודיעינית, אלא גם כלכלית. מי שעוקב אחרי המשתמשים איננו בהכרח ארגון עוין, אלא חברה שחושבת שאפשר לעשות כסף מהמידע הזה, בדרך כלל על ידי מכירתו למפרסמים. השערוריה שנחשפה השבוע של חברת Carrier IQ, שתוכנת המעקב שלה מותקנת פחות או יותר על כל סמארטפון בעולם המערבי – אנדרואיד, בלקברי, נוקיה ואפילו האייפון – מעידה שגם השוק הפרטי מבין היטב את החשיבות שיש במעקב אחרי היום-יום של המשתמש.

החשיבות של ההצגה של אסאנג' היא בהיותה הצגה: היא מציפה לתודעה של הרבה מאד משתמשים, שלא היו מודעים למתרחש, את העובדה שכל פעולה דיגיטלית שלהם חשופה למישהו. המסמכים, כמו זה של Utimaco, המסבירים כיצד אפשר לעקוב ולשמור אחר כל מסרון SMS, מעוררים חלחלה. מאגרי המידע שבונות חברות מעקב מאפשרים להן לדלות מידע עליך בכל פעם שמישהו ירצה בכך. המסר, בעידן של אזרחים שמתעוררים ומפגינים נגד המשטר הקפיטליסטי, הוא פשוט: לא כדאי לך להסתבך, ממילא נוכל לדעת עליך הכל, אם נרצה. האנונימיות של ההמון לא קיימת ואתה לא יכול להטמע בתוכה. ב-1961, בנאום הפרישה שלו, הזהיר הנשיא האמריקאי אייזנהאואר מפני "התשלובת הצבאית-תעשייתית"; 50 שנה לאחר מכן, אפשר להתחיל לדבר על תשלובת מודיעינית-תעשייתית.