ביניש הפתיעה פעמיים

ביום אחד, חמישי, הפתיעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, פעמיים. בבוקר, כשנודע שהציעה את היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז כמועמד לבית המשפט העליון. בערב, בנאום התקיף נגד הפוליטיקאים.

מדוע הפתיעה? את מזוז היא רחוקה מלחבב. הוכחות לא חסרות. כשפרשה מניהול מחלקת הבג"צים בפרקליטות העדיפה ביניש את עוזי פוגלמן על פני מזוז כיורשה. מזוז הפגוע עזב אז את הפרקליטות לייעוץ המשפטי. כשנבחר ליועץ משפטי לממשלה וסגר את תיק האי היווני נגד ראש הממשלה אריאל שרון, טען מזוז שפרקליטת המדינה עדנה ארבל "סימנה מטרות". וארבל היתה חברתה הטובה וממשיכת דרכה של ביניש בפרקליטות. מזוז, אגב, הרחיק מסביבתו כל מי שסומן אז כמשתייך למחנה ביניש-ארבל ובכלל זה פרקליטות מוכשרות כנאווה בן אור ואפרת ברזילי.

הלאה: בבג"ץ על הסדר הטיעון המקל לקצב, שפכה ביניש קיתונות של ביקורת על התנהלות מזוז אותה הגדירה כלוליינות. גם בשני פסקי הדין שהרשיעו את קצב, במחוזי ו בעליון, ספג מזוז ביקורת קשה. "תקלה קשה ומצערת", הגדיר ביהמ"ש העליון את התנהלותו התקשורתית של מזוז בפרשה.

ואחרי כל אלה, מותר להמר שמזוז הוא לא בדיוק המועמד המועדף על ביניש. הוא גם לא ייבחר. ברשימת המועמדים, אסור לשכוח, נכללים כמעט כל המשפטנים המזרחיים שאותרו בישראל. ואל תשכחו שיש רק ארבעה מקומות. סולברג כנראה יהיה ביניהם, וצריך גם אשה. ויש כמה שופטים מחוזיים מזרחיים ראויים ביותר. אברהם אברהם מנצרת למשל. אין לו יחסי ציבור, אבל מי שמכיר יודע שמדובר בשופט יעיל, יסודי, חכם ובעל מזג שיפוטי מתאים.

את מזוז, וזה לא סוד, גם הפוליטיקאים לא מחבבים. בתקופתו הועמדו רבים לדין וחקירות פליליות נפתחו נגדם בהיקף חסר תקדים. לאחר שלא מצא די ראיות בתיק האי היווני, הפך מזוז את עורו והחל להצעיד שרים, ח"כים, ראשי ערים ועובדי ציבור לחדרי חקירות וספסלי הנאשמים. מזוז ששופד ונצלב לאחר סגירת תיק האי היווני, הפך לחביב התקשורת ועמותות איכות השלטון, אבל עדיין, פוליטיקאים הם אלה שבוחרים שופטים.

ומדוע הפתיעה ביניש גם בנאומה? מי שעקב אחרי דרשותיה הפומביות של הנשיאה בתקופת כהונתה התקשה לזהות את הטון התוקפני, הנחרץ, הזועם כל כך. לטוב ולרע, ביניש נודעה כנואמת מתונה, קלישאית ואפילו משעממת. חסידת הצפוי והברור מאליו. והנה, סמוך לסיום כהונתה, התפוצצה. גם קודמה, אהרן ברק, אימץ סגנון לוחמני כשהרגיש ש"הבית בוער". למשל, כשנאבק ביוזמת בית המשפט לחוקה.

האם התחושה של ביניש מוצדקת? בהחלט. אשכול היוזמות נגד בית המשפט, התקשורת ועמותות זכויות האדם, מהווה הצבר מדאיג ובלתי נסבל. גם אם פה ושם יש יוזמות לגיטימיות, מה שמטריד הוא המכלול, המגמה ולעתים הזהות הפוליטית והאידיאולוגית של המציעים ומניעיהם. אלה שמבקשים לחסל ביקורת כדי לרסק את הדמוקרטיה לטובת לאומנות והלכה. בית המשפט העליון מזמין לא מעט ביקורת מוצדקת, אבל גם הזעקה שהשמיעה ביניש יש לה על מה לסמוך.