להפריח את השממה
תעשיית הספורט היא היחידה שבה תוצאות נמדדות לא פעם ברבעון אלא פעמיים בשבוע, היחידה שאם יש לך יום רע בעבודה, אתה צפוי לכמה עשרות פרצופים עצבניים שילוו אותך למכונית, היחידה שמושכת כל כך הרבה רגשות, יצרים ותשוקות. כן, צריך ללמד את זה. במיוחד בישראל
בשנה שעברה עשו באוניברסיטת בן־גוריון "ניסוי" במסגרת תואר ראשון בניהול. הניסוי כלל קורס על תעשיית הספורט בישראל. היחיד שמתקיים באוניברסיטה כלשהי בישראל. כמרצה בקורס, אני חייב להודות שהיה משמח מאוד לפתוח את הקורס הזה, ומשמח עוד יותר שהשנה נפתח המחזור השני שלו. זה אומר שלאט לאט הקורס הופך יותר ויותר לחלק מובנה במערכת השעות. עשרות סטודנטים מציפים את הכיתה, לעתים יש כאלה שנשארים בחוץ עקב מגבלות בירוקרטיות, אך כמו בשנה שעברה, כנראה שגם השנה יבקרו אותנו חבר'ה מרחבי הקמפוס שפשוט רוצים להבין איך הדבר הזה, ספורט, משהו שאנחנו כל כך אוהבים - עובד.
תעשייה. אבל אחרת
ללמד "יסודות בניהול ספורט מקצועני" בסמסטר אחד זה בלתי אפשרי. יש כל כך הרבה סוגיות, כל כך הרבה נושאים וכל כך מעט זמן (באנגליה, לדוגמה, מלמדים את הנושא שנה שלמה. בקורסים שונים כגון פיפ"א מאסטרס מלמדים את הנושא לאורך זמן ממושך יותר). על כן הקורס הזה הוא בעצם קורס רוחבי. בניגוד לקורסי עומק, שבהם בוחנים סוגיה אחת או אולי שתיים לעומק במשך כל הקורס, הרי שכאן, כדי להספיק לתת לסטודנטים טעימה ממספר רב של נושאים, בוחנים את הסוגיות לרוחב. זה אמנם לא מעמיק כמו האפשרות השנייה, אך כשהבנייה של הקורס הגיונית וקושרת בין סוגיה אחת לזו שאחריה, נוצרת תמונה קוהרנטית שמאפשרת לסטודנט להבין את מפת האינטרסים, ההתנגשויות והלחצים שמאפיינים את התעשייה יוצאת הדופן הזו.
הטיעון שנמצא ברקע של הקורס כולו הוא שהספורט הוא תעשייה, ועוד איזו תעשייה. הוא תעשייה שאינה דומה לאף תעשייה אחרת. התעשייה היחידה שבה השכירים מרוויחים יותר מהמנהלים שלהם; התעשייה היחידה שבה התוצאות נמדדות לא פעם ברבעון אלא פעמיים בשבוע; התעשייה היחידה שאם יש לך יום רע בעבודה, אתה צפוי לכמה עשרות פרצופים עצבניים שילוו אותך למכונית; ומעל הכל, התעשייה היחידה בעולם שמושכת כל כך הרבה רגשות, יצרים ותשוקות.
מי? כיצד? למי?
כדי לראות את זה, הקורס מתחיל בסקירה היסטורית, שהביאה את הספורט ממשחק ותחביב לתעשייה מפוצצת בכסף - כיצד, למשל, הפך הרוגבי מספורט של ילדים מפונקים בבתי ספר באנגליה לזירה המנקזת אליה רגשות לאומיים ולאומניים של כל מדינות האימפריה הבריטית לשעבר, והכדורגל שפעם שימש את עובדי הנמל לתחביב לשעות הפנאי, עכשיו גורם לילדים בסין להתעורר באמצע הלילה כדי לראות את הגיבורים שלהם בשידור חי.
משם, נוגעים בסוגיות מרכזיות כמו מקומה של המדיה בתעשייה, שמצד אחד מביאה את הספורט לכל סלון ומשלמת בשביל זה הרבה מאוד כסף, ומצד שני קצת מסרסת אותו ומכניסה אינטרסים זרים שיש מי שטוען שפוגעים באותנטיות שלו. בנוסף למדיה הקורס מביט גם על המקורות השונים של הכנסות עבור מועדוני ספורט והכלכלה שהם יוצרים, וכיצד ארגוני ספורט מובילים הפנימו את השינויים הללו ומה הם עשו או לא עשו נכון.
וכמובן, איך אפשר בלי שוק החסויות הגדול, שמתייחס גם למותגי ספורט קבוצתיים אך גם לספורטאים יחידים. סוגיית השיווק תקבל התייחסות נרחבת, מתוך הבנה שהמפרסמים ונותני החסויות בעולם הכדורגל הם תאגידים וחברות מכל גוני הזירה העסקית, והם בעלי סיכוי גבוה להיות המעסיקים של הסטודנטים בשנים הקרובות. הבנה של תעשיית הספורט והשיווק בספורט תסייע לסטודנטים שיפנו לקריירה בתחומי פרסום, מימון, שיווק ושירותים נוספים שנהנים מעוצמתה של תעשייה זו. כמו כן, שוק המוצרים האינסופי של הספורט רק הולך וגדל: כיצד, למשל, הפכה חולצת כדורגל למוצר כזה נחשק שאפשר לראות בפאבים באוסטרליה, בפארקים בארצות הברית וברכבות בהודו? מי עומד מאחורי זה? כיצד זה קורה? ולמי בדיוק זה קורה?
אולי ישפר במשהו?
במקביל, קשה להתעלם מכמה סוגיות אקטואליות בספורט הישראלי שנוגעות לתעשיית הספורט. למשל, עונש הרדיוס לקבוצות שאוהדיהן מתפרעים במהלך משחקים - האם העונש הזה, שבעצם נוגד את כל הכללים של עסקי הספורט, היה מתקבל במדינה עם חינוך לניהול תעשיית ספורט? כנראה שלא.
בישראל גם קיים חוסר ידע משווע בכל הקשור למבנה התחרויות השונות (הליגות). בגלל זה, אולי, אנחנו רואים כל מיני המצאות כמו "קיזוז" וליגה ללא יורדות או עולות. אין שום הסתמכות על מודלים עסקיים של קבוצות ספורט שעובדים בחו"ל.
האם דיון בעיתונות הספורט הישראלי על השוואה בין המודל האמריקאי למודל האירופי אפשרי במדינה ללא חינוך לעסקי ספורט? לא.
כדי להוסיף נדבך מעשי, הקורס מנסה לגייס יותר מרצים אורחים, בעיקר כאלה שממלאים תפקידים משמעותיים בספורט הישראלי. עד עתה מי שאישר את השתתפותו הוא אורי שילה, מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל, שיציג את עיקרי עבודת ההתאחדות, המוסדות שעמם היא נמצאת בקשרי עבודה, ואיך לא, יתייחס לסוגיות אקטואליות מהזמן האחרון.
המטרה המרכזית של הקורס היא לאפשר לסטודנטים לרכוש כלים להבנה מעמיקה של תעשיית הספורט על היבטיה השונים, מה שאולי יגרום להם לראות באופן יותר ביקורתי דברים שלרוב לא מקבלים ביטוי רחב מספיק, הן בתקשורת והן בציבור.
הלימוד של התעשייה הזאת בישראל הוא חדש אבל הכרחי, כי כפי שאנחנו רואים מסביבנו, היא תעשייה שבעיקר סובלת. מתקשורת רעה, מאובדן הכנסה, מאדישות הולכת וגוברת כלפיה. אם מתוך המחזור הזה יצמחו מנהל או שניים שיהיו בעלי תפקידים יותר מקצועיים ומבינים בספורט הישראלי, הרווח יהיה של כולם - הסטודנטים והתעשייה. זה יהיה כמו לקלוע לשלוש עם הבאזר.
הכותב הוא מוסמך MBA במינהל עסקים וניהול כדורגל מאוניברסיטת ליברפול ומרצה מן החוץ בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן־גוריון
2 תגובות לכתיבת תגובה