אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המחיר של קבלני הצדק צילום: shutterstock

המחיר של קבלני הצדק

במקום להגדיל את מספר השופטים, שר המשפטים מעדיף לקדם פתרון חיצוני של מערך בוררות פרטי. "כלכליסט" בדק ממה נובעת תמיכתו הנלהבת של האוצר בתוכנית להפרטת מערכת הצדק בישראל

05.12.2011, 08:27 | מארק שון

דו"ח של ועדה משותפת ללשכת עורכי הדין והנהלת בתי המשפט שהוגש לנשיאת העליון דורית ביניש בשבוע שעבר הצביע על מחסור חמור בשופטים בישראל בהשוואה למקובל בעולם. על פי הדו"ח, נכון לשנת 2008, היו בישראל שמונה שופטים על כל 100 אלף תושבים בהשוואה ל־19 שופטים בממוצע לכל 100 אלף שופטים ב־47 מדינות אירופיות, בארה"ב ובחמש מדינות במזרח התיכון.

המלצת הוועדה להגדיל באופן משמעותי את מספר השופטים המכהנים בישראל ולהקצות את המשאבים הכספיים הדרושים לצורך כך מלבה את האש בוויכוח שהתגלע בין ביניש לשר המשפטים יעקב נאמן, על הדרך הראויה לפתור את העומס החמור במערכת המשפט.

מבין שלל החוקים השנויים במחלוקת שמקדמת הכנסת בנוגע למערכת המשפט היה זה דווקא חוק בוררות חובה שיזם נאמן שגרם לעימות פומבי בינו לבין ביניש. לפי ההצעה יוכלו נשיאי בתי משפט השלום וסגניהם להפנות צדדים לסכסוך לבוררות בלי לקבל את הסכמתם. ערב הדיון בהצעה בוועדת החוקה של הכנסת בספטמבר האחרון הזהירה ביניש מפני הפרטת שירותי המשפט בישראל. לכך השיב נאמן בדיון עצמו כי "כל מילה על הפרטה שווה פרוטה", והוסיף כי משרד האוצר תומך בתוכנית והתחייב לממן אותה.

אך מבדיקת "כלכליסט" עולה כי לאוצר, האמון על שמירת הקופה הציבורית, יש מוטיבציה גדולה לקדם את בוררות החובה, היות שזו צפויה לחסוך למדינה כ־135 מיליון שקל על הוצאות שכר לשופטים, לרשמים ולעובדי מינהלה רבים במערכת, ובכלל זה עוזרים משפטיים, מזכירות וקלדניות. אגב, המדינה לא תידרש לשאת בעלויות מערך הבוררות, שכן זה ימומן מאגרות המשפט שישלמו הצדדים לבוררים, שלא יועסקו על ידי המדינה וישמשו כעובדים במיקור חוץ. במצב זה קל להבין את תמיכתו של האוצר בתוכנית, תוך התעלמות מהצד האתי והערכי של הוצאת מאות אלפי תיקים מחוץ למערכת המשפט הציבורית.

בניגוד לעמדה העולה מהדו"ח של לשכת עורכי הדין, דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת מנובמבר 2010 מציג באור חדש את הטענה שלפיה הגדלת מספר השופטים תקל את העומס על מערכת המשפט. לפי הדו"ח של הכלכלנית אילנית בר, אף שבשנים 2002–2009 הוספו כמעט 100 שופטים למערכת, בתקופה זו דווקא חלה ירידה במספר התיקים שסגר בממוצע כל שופט. כך, בעוד שב־2004 סגר שופט 1,506 תיקים בממוצע, ב־2009 ירד מספר זה ל־1,078.

במקביל, תקציב הנהלת בתי המשפט זינק מ־697 מיליון שקל ל־2,600 עובדים בשנת 2000, לכ־1.3 מיליארד שקל ל־4,421 עובדים שצפויים להיות מועסקים במערכת ב־2012.

 

בוררות בכפייה ולא בהסכמת הצדדים

ייתכן שהסתירה בין צמיחת התקציב והעלייה במספר השופטים לבין הירידה ביעילות היא בין המניעים שדחפו את נאמן לחפש דווקא פתרון חיצוני שנמצא מחוץ למערכת המשפט הציבורית. הפתרון של נאמן נמצא בהצעת חוק בוררות חובה, הקובעת בראש ובראשונה כי במקרים מסוימים יועבר סכסוך בין צדדים לבוררות בכפייה, בניגוד לסכסוך רגיל שמועבר לבוררות בהסכמת הצדדים. עם זאת, בניגוד לבורר רגיל, לפי הצעת החוק ניתן יהיה לערער על פסק בוררות של מערך בוררות החובה, מה שעשוי להחזיר את הדיון בתיק למערכת המשפט הרגילה.

המחקר של בר מספק אמירה שתומכת בהצעה: "במדינות רבות משולבים עורכי דין ומשפטנים במשרות שיפוט חלקיות, הנקראות Lay Judges", נכתב במחקר. "ניתן להניח כי לאותם משפטנים תרומה מסוימת לצמצום העומס השיפוטי".

נקודת המבחן של הפיילוט של משרד המשפטים והאוצר, שכרגע מתוכנן לחמש שנים, תלויה ביכולת לצמצם את מספר שעות עבודת הבוררים והשכר שיגבו. הצלחת התוכנית עשויה לפגוע ביכולת מערכת בתי המשפט לבקש תקנים נוספים או להילחם על תנאי ההעסקה בעתיד.

לפי הצעת החוק בניסוחה הנוכחי, הבוררים לא ידונו בתביעות בגין נזקי גוף, בתביעות המעלות שאלה עקרונית תקדימית, בתביעות בעלות רגישות או בכאלה שעשויה להיות להן השפעה על ציבור רחב. מבדיקת "כלכליסט" את נתוני הנהלת בתי המשפט משישה בתי משפט השלום - תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע, הרצליה ופתח תקווה - עולה כי 61% מהתביעות שמוגשות לבתי משפט השלום אינן עוסקות בנזקי גוף ועל כן עשויות להיות מועברות למערך הבוררות. מדו"חות הנהלת בתי המשפט עולה כי בשמונה השנים האחרונות נפתחו בבתי משפט השלום כ־326 אלף תיקים אזרחיים בממוצע. מכאן שמערכת המשפט הציבורית תוכל להפנות כ־200 אלף תיקים בשנה למערך הבוררות של נאמן.

הצעת החוק לא מפרטת את השכר שישולם לבוררים, אך לפי המצב המקובל כיום התשלום לבורר הוא 500–2,000 שקל לשעה, לפי ותק ומוניטין הבורר. גורמים המעורבים בתחום הבוררות מעריכים כי התעריפים שייגבו יהיו 1,000–1,500 שקל לשעה, בעוד שתיק בוררות נדרש לחמש שעות דיון בממוצע.

המשמעות היא שניהול תיק במערך הבוררות צפוי לעלות כ־5,000 שקל בממוצע. בחישוב של 200 אלף תיקים בשנה שיועברו למערך הבוררות מדובר בעלות שנתית של כמיליארד שקל. העובדים במערך הבוררות ישמשו למעשה כעובדים במיקור חוץ ולא יקבלו תשלום למעט עבור שעת עבודה ללא תנאים משלימים או פנסיה וללא התחייבות של המדינה כלפיהם.

לפי הצעת החוק, כיסוי הוצאות הבוררות צפוי להגיע מהאגרות שישלמו התובעים, כאשר אם יהיה צורך בהשלמת התשלום, המדינה תממן רק את התוספת לאגרה. האגרות שמשלמים כיום תובעים בבתי משפט השלום מחולקות לשני סוגים לפי סכום התביעה: במקרה של תביעה לסכום קצוב משלם התובע אגרה של 2.5% מגובה התביעה אך לא פחות מ־711 שקל; במקרים אחרים עומדת האגרה על 616 שקל.

 

האוצר יכניס יד לכיס רק במקרה הצורך

מנתוני הנהלת בתי המשפט עולה כי מתוך 200 אלף התיקים שניתן להעביר למערך הבוררות, 47% הם תביעות קטנות או תיקים המוגשים בסדר דין מהיר, בסכומים של עד 75 אלף שקל. בתיקים אלה סכומי האגרות יוכלו לכסות בחישוב שמרני ישיבת בוררות אחת בלבד ולא את העלות המלאה של הליך הבוררות. אך עדיין, גם בחישוב שמרני, האגרות שישולמו עבור 53% התיקים הנותרים (בהיקף כספי של עד 2.5 מיליון שקל) צפויות להגיע לכ־1.5 מיליארד שקל בשנה ולכסות את המחסור שייצרו התביעות הקטנות והמהירות.

כך יוצא שאף שהאוצר התחייב לממן את הפער שייווצר אם ההכנסות מאגרות בית משפט לא יכסו את התשלומים למערך הבוררות, בפועל צפוי האוצר להידרש להעביר למערך זה סכומים נמוכים ביותר אם בכלל.

החיסכון הפוטנציאלי לאוצר נובע מעלויות השכר של השופטים, ששכרם הועלה ב־2010 ב־3.3%; הקלדניות, שבעקבות מאבק ההסתדרות הפכו ברובן לעובדות מדינה; וכן העוזרים המשפטיים והמזכירות. בדיקת "כלכליסט" מצאה כי 331 שופטים, שחלק משכרם עשוי להיחסך, מכהנים בבתי משפט השלום. שכר השופטים משתנה לפי ותק ודרגה, אך לפי דו"ח השכר של האוצר מ־2010 שכרו המקסימלי של שופט שלום הוא כ־37 אלף שקל לחודש.

בישראל מכהנים שישה נשיאי בתי משפט שלום שעלות שכרם השנתית הכוללת עומדת על כ־2.4 מיליון שקל. לצדם מכהנים 32 סגני נשיא בעלות שכר שנתית של כ־12.5 מיליון שקל ו־293 שופטים בכירים, שופטים ורשמים בעלות שכר שנתית של כ־103 מיליון שקל. לכך יש להוסיף 331 עוזרים משפטיים בעלות שכר שנתית של כ־168 אלף שקל, כ־110 מזכירות שמשתכרות כ־5,500 שקל בחודש וכ־165 קלדניות המשתכרות כ־5,000 שקל בחודש בממוצע. עלות השכר הכוללת, שמערך הבוררות עשוי לחסוך חלק גדול ממנו, היא כ־135 מיליון שקל בשנה.

האוצר מסר בתגובה: "נושא הבוררות נידון בין המשרדים, ומובאות בחשבון כל ההשלכות הצפויות ובהן העלויות התקציביות".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות