לקראת קפיטליזם סיני?

אחד ממאפייני טרגדיה אמיתית הוא הבחירה בין שתי אופציות רעות - בין הגרוע לנורא. בין הלא ייתכן לבלתי אפשרי. גורלו של הדגם הכלכלי-חברתי של המדינה המערבית בת זמננו עלול להיות דומה. שילוב של תוצאות הגלובליזציה, שיטת החובות החיצוניים וחוסר יציבות כרונית בזירה הכלכלית הבינלאומית החולה עלול לגרום לקונפליקט בין מדינת הרווחה מחד לבין עמידה כלכלית וריבונות המדינה כפי שאנו מכירים. ניצנים ראשונים נראים כבר ביוון, והעתיד אינו מבשר טובות. ימים אלה של סכנת חדלות הפרעון של ספרד ואיטליה, כמו גם ההפגנות בארצות הברית, מחדדות את הקונפליקט והופכות אותו רלבנטי יותר מתמיד.

בארבעת העשורים שלאחר מלחמת העולם השניה הושתתה הדמוקרטיה המערבית על הסדר כלכלי-חברתי בין ההון לבין תושבי המדינה הלאומית. ההון התמקם במדינת הלאום, נרתם לתעשיות הכבדות ואפשר עלייה ברמת החיים של תושבי המדינה. לתושבים הובטחה רמת ביטחון אישי טובה יחסית ושירותים ציבוריים בסיסיים, מהלידה ועד המוות. זהו המודל של מדינת הרווחה המערבית. מדינת הרווחה הגדירה את אופי האזרחות המודרנית ואת מערכת היחסים בין האזרחים לשלטון, כמו גם את היציבות הפנימית והחיצונית.

ההסדר הזה הלך ונפרם בשלושים השנים האחרונות. התעצמות הסחר העולמי, הפיכת ההון לכח שאינו מקובע למקום, פתיחת הגבולות לתנועה של כח העבודה, אלה לצד שינויים טכנולוגיים שהנביטו את מהפכת התקשורת האלקטרונית שינו את תנאי היסוד הכלכליים באופן מהותי ובלתי הפיך.

נדידת ההון מחייבת את המדינה להפוך אטרקטיבית למשקיעים הבינלאומיים על ידי מתן תנאים מפליגים והקלות ניכרות המתבטאים בהפחתת מסוי. הנדידה של התעשיות עתירות העבודה למדינות שבהן עלות השכר נמוכה יותר מגמישה את שוק העבודה ומשנה את מפת הייצור הלאומי. כל אלה משתלבים במגמה של צריכת יתר, המאפיינת רבות ממדינות המערב ובראשן ארצות הברית. הקורבן הראשון של הלחצים הסותרים האלה עלול להיות הסדר השלטוני של דמוקרטיית הרווחה.

משבר החוב האמריקאי–אירופאי עלול להצית את התבערה. משבר כזה מסכן את יכולת רבות ממדינות המערב לפרוע את חובותיהן. מכאן קצרה הדרך לקריסה בינלאומית של שווקים ולנסיונות הצלה באמצעות קיצוצי ענק בתקציבי מדינת הרווחה, ובמקרה של משבר חמור במיוחד, אף לביטול גורף של שירותים שהורגלנו לראות אותם כמובנים מאליהם. מערכת חינוך החובה החינמית, מערכת הסעד - שהולכת ומצומצמת גם כך - ומערכת הבריאות הציבורית עלולות לקרוס באופן מוחלט.

ממשלות מערביות, וישראל בתוכן, עלולות להקלע למלכודת בלתי אפשרית; לבחירה בין הרע לנורא: מחד החשש להגיע למצב של התמוטטות כלכלית וקריסת המדינה, ומאידך הסכנה של מתח פנימי בלתי אפשרי מול אזרחי המדינה כתוצאה מצמצום השירותים הניתנים להם. אלה שנולדו לתוך מדינת הרווחה ומקבלים כמובן מאליו את חובת המדינה לתמוך בהם ללא קשר למציאות כלכלית פוליטית לא יסכימו עם קריסת שירותים כללית. המתח הבלתי אפשרי עלול להביא ל"הקפאה" של המערכת הדמוקרטית המערבית לטובת סדר חברתי קפיטליסטי לא דמוקרטי, כזה המאפיין את סינגפור ואת סין.

ישראל מתקרבת למשבר החובות כשהיא יחסית עמידה, אך היא לא חסינה מן הסכנות הבינלאומיות. אחריות כלכלית היא שם המשחק גם עבור מתנגדי הסדר הקפיטליסטי. שינוי סדרי עדיפויות ואפילו שינוי השיטה הכלכלית הקפיטליסטית כולה מחייבים זהירות. לא ניתן לצאת מהמשחק הגלובלי בקפיצה אחת הצידה. על כן מתחייבת פעילות כלכלית מתונה, הכוללת שמירה על גדרות התקציב. על העוסקים בחשיבה חברתית חדישה להקדיש את זמנם לחשיבה על מודלים חדשים שיוכלו לעלות מן המשבר ולא לנסות להחזיר בכוח מודלים שאינם אפשריים עוד כמו המודל הסוציאל דמוקרטי הישן.

ד"ר אושי שהם קראוס מלמד פילוסופיה של הכלכלה במכללת ספיר ובמכללה למנהל