אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אמי תמיד אמרה: "בן תרבות לעולם לא יישב לשולחן ללא מפה ופרחים" צילום: אלעד גרשגורן

אמי תמיד אמרה: "בן תרבות לעולם לא יישב לשולחן ללא מפה ופרחים"

פרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל בכימיה לשנת 2011 שאותו יקבל בשבת: "כשאמרתי לאבי שלעולם לא אוכל להחזיר לו את מה שנתן לי לבניית בית, הוא אמר: 'תחזיר לילדים שלך'"

08.12.2011, 10:36 | דיאנה בחור ניר

נולדתי בתל אביב להוריי נתניה ויצחק. אמי ילידת הארץ, ואבי עלה מרוסיה בגפו ב־1930. כשהגיע לארץ אבי עבד כרצף. כשבא לסידורים בוועד הפועל של ההסתדרות אמי היתה פקידה שם, וכך הכירו. הוריי היו אנשים עדינים ותמיד דאגו לשלומי. היה להם חשוב שאהיה ילד טוב, שלא אהיה פרא אדם, ואכן הייתי כזה. מרדתי כשעברנו לפתח תקווה והגעתי לתיכון, שם עברתי מטמורפוזה. הצטרפתי לשומר הצעיר, היו מסעות ומחנות, קרענו את המכנסיים על גדרות התיל של המגרש כשהתגנבנו למשחקי כדורגל.

"אמי הרגישה שהיא באה ממשפחה של נסיכים, בוני הארץ. היא תמיד אמרה לי: 'תלמד איך בן תרבות מתנהג ואוכל, לעולם לא יישב לשולחן ללא מפה, צלחות נקיות ופרחים על השולחן'. אביה, זאב אשור, היה אדם חשוב ביישוב. הוא היה אידאליסט שהגיע כחלוץ בעלייה השנייה, וחבריו היו האצולה של המדינה: דוד בן־גוריון, יצחק בן צבי.

1942. דן שכטמן, בן שנה, עם אביו יצחק בביתם בתל אביב 1942. דן שכטמן, בן שנה, עם אביו יצחק בביתם בתל אביב 1942. דן שכטמן, בן שנה, עם אביו יצחק בביתם בתל אביב

"במשך השנים השתכנתי במלונות פאר, אבל גם ישנתי בתנאים קשים, על קרקע סלעית בזמן מסעות במדבר יהודה - וחייתי טוב בכולם. במדבר אתה שותה מים משקערורית בסלע לאחר שעזים הטילו בה גללים. מן הצד השני, הייתי בחברת אצולת העולם בארוחות מלכותיות, כמו אלה שליוו את הזכייה בפרס נובל, ובמצבים כאלה אני מרגיש שההנחיות של אמא נטבעו בי.

"הדמות שהכי אהבתי במשפחה היתה סבתא שושנה, אמה של אמי. היא היתה דמות חמה, אוהבת ומחבקת, יותר מאמי. אבל מי שהכי השפיע עליי היה סבי מצד אמי, שהיה סמכותי וקשה. השפעתו היתה עזה גם על אמי, שסיפרה לי: 'כשהייתי תלמידה בגימנסיה הרצליה, פרצה שביתת מנקים בבית הספר. כשסבא מצא אותי אוספת ניירות במקומם הוא כעס ואמר לי שלא אעז לנקות במקומם, כי הם נלחמים על פרנסתם'. הדעות שלי היום יותר קפיטליסטיות משל סבי, אני בעד כלכלת שוק חופשי, אבל מהסיפור הזה למדתי לתת כבוד לעובדים.

"לא אשכח משפט שאבי אמר לי בבגרותי, כשסייע לי כספית לבנות בית למשפחתי בחיפה. אמרתי לו שלעולם לא אוכל להחזיר לו את מה שהוא נתן לי, והוא אמר: 'מה פתאום להחזיר לי, תחזיר לילדים שלך'. את קבלת פרס נובל הוריי לא יוכלו לחוות, אבל הם חוו איתי כמה פרסים אחרים, דוגמת הפרס הראשון החשוב שקיבלתי, פרס רוטשילד, ואת הענקת פרס וולף אמי עוד הספיקה לראות. הוריי התרגלו לכך שאני לא דברן גדול. כששאלו אותי איך היה בטקס תמיד אמרתי רק 'נחמד'. הם התרגלו במעמדים כאלה לזרוק אותי הצדה מראש ולדבר מיד עם אשתי, שממנה אפשר היה לקבל פרטים יותר עסיסיים".

תגיות

17 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

17.
גדוד" סער " חולון
לבן שיכבתי גדוד "סער" פתח -תקווה: "לנדוד, לנדוד תשוקת שומר, מן המים למדנו זאת". האהבה לטבע הוטבעה בנו שם, והטבע באמת אוביקטיבי ומלא רזים. אולי תתרום את הפרס לילדים עניים ורעבים? גם הם ייטיבו לטפס בעולם המדע אם יטופחו. מה תעשה עם כל כך הרבה כסף? לא אמנה את שאר הפרסים והכספים שבצידם.
חדווה פונדק-לופן , נתניה  |  12.12.11
14.
הפעם הוא פחות משתלח בבני עמו
בזתי לפרופ המלומד על הראיון עמו שהיה בידיעות אחרונות מיד אחרי הזכיה, בו הוא טרח להדגיש כמה אנו הישראלים חסרי תרבות ואלימים אל מול תושבי שאר העולם.( הוא כמובן לא כזה). הגדיל ועשה כשציין כהוכחה ניצחת לאלימות שלנו את ההתקהלות בקבלות הפנים בשדה התעופה בבן גוריון...זה גםההסבר שנתן מדוע ילדיו אינם חיים בארץ.( אלימה מידי בשבילהם) את תקציבי המחקר שקיבל מהמדינה, מתשלום המיסים של כולנו הוא מינף היטב לתגלית שאינה מוסיפה עוצמה למדינה ולפרס נובל שמגיע לכיסו הפרטי. שיבושם לו וטוב שהפעם אינו משתלח בי ובבני עמי על אלימותנו וחוסר תרבותינו
דוד  |  09.12.11
לכל התגובות