הון אנושי: החיבוק של הקאסטה

אירוע פתיחת העונה של האופרה הישראלית ביום חמישי בערב הביא למרכז תל אביב תחושה של חברת קאסטות, ועורר בכמה מבכירי המשק איזה צורך להעביר אותי סדרת חינוך.

ברחבה שמחוץ למשכן לאמנויות הבמה הוצב אוהל ענק. בשעה שהנכבדים צפו באופרה בפנים, כל השאר יכלו לצפות בשידור האופרה על מסך בחוץ, בחינם. גם באולם נרשמו מעמדות. בהפסקה בין שתי האופרות, "קוולריה רוסטיקנה" ("אבירות כפרית") ו"פליאצ'י" ("ליצנים"), התקיים קוקטייל חגיגי, שהיה פתוח רק לחברי אגודת הידידים של האופרה. אבל ככה זה בבתי אופרה בעולם. אולי שם, לפחות, עובדי האופרה נהנים מקביעות ותנאים הולמים.

אורלי דנקנר דוד פורר ומיכל פורר

בפואייה פגשתי את השר לשעבר עו"ד משה שחל, ותהיתי בקול איך המשרד שלו לא נבחר לייצג אף טייקון במאבק בוועדת הריכוזיות. "אני לא רציתי לעשות את זה", טען שחל. "תן לי לומר לך עוד משהו: מי שאחראי להפרטת המדינה זה אנחנו, מפלגת העבודה. אני הייתי אחד היחידים בזמנו שניסו לעצור את זה. מי שדחף בכל הכוח היו בייגה שוחט ושמעון פרס. אני אמרתי שיקומו פה כמה משפחות שישלטו בכל הכסף של המדינה, והנה, תראה מה קרה היום". אחר כך הוא פתח בהרצאה וסיפר כיצד הצליח למנוע את התוכנית למכור את בזק לחברה אמריקאית בזיל הזול. היה מרתק, אבל נאלצתי לפרוש מהשיחה באמצע לטובת אלפרד אקירוב.

שאלתי את אקירוב על ההפסדים של אלרוב ברבעון האחרון. "זה זמני ולא בדיוק מדויק", הוא אמר לי. שאלתי מה יש לו להגיד על מצבה הלא מזהיר של דלק נדל"ן, ואקירוב שש לתת הסבר מפורט יותר: "איליק רוז'נסקי לא מבין מהחיים שלו. הוא לא ידע מה הוא קונה. הוא הקשיב ליגאל אהובי שסובב אותו ועשה על כולם קופה ובסופו של דבר יצא הכי מורווח מכל העניין הזה. כולם ידעו מה קורה שם, כולל תשובה. נוסף על כך אחת הסיבות לירידת ערך החברה היא ללא ספק ירידת ערך הליש"ט".

איתן רף

איתן רף בדיוק הצטרף לשיחה על דלק נדל"ן והוסיף: "הכתובת היתה על הקיר וידועה לכולם". שאלתי את רף אם צריך לדאוג לאי.די.בי, והוא אמר: "עכשיו יש סיבות להיות קצת מודאג, אבל אני עדיין מחזיק מנוחי שישתלט על המצב".

אחר כך פגשתי ביצחק סוארי, שכהרגלו בקודש צבט אותי ולא אמר מילה. רגע לפני שכולם נכנסו לאולם, תפסתי את

גיורא אקרשטיין. אמרתי לו שאני נהנה לדרוך עליו כל יום, והוא השיב: "לא רק הרחובות הם שלי, אלא גם צינורות הביוב מתחת הם שלי, וכל הבלוקים בבניינים הם שלי". אבל המלט, אמרתי, של משפחת לבנת ואי.די.בי. "תראה, מחזיקים אותי קצר", הוא אמר. "אם אני מייבא מלט מחו"ל ויחול עיכוב ביבוא אז זה אומר שלא אצליח לספק את הסחורה שלי בזמן, אני לא יכול להרשות לעצמי להיות תקוע כך. אבל קרטל המלט לא יישאר לעוד הרבה זמן. אני ממליץ לאחרים לחשוב על יבוא מלט בזול יותר, אני פשוט לא יכול לעשות את זה".

בהפסקה, בקוקטייל של אגודת הידידים, פגשתי את נוחי דנקנר. שאלתי אותו איך עוברים עליו הימים הסוערים של אי.די.בי, ודנקנר השיב: "אצלי הכל בסדר, אני מאה אחוז, הכל בשליטה. אבל עכשיו אנחנו באופרה, אז בוא נדבר על תרבות". מיד הוא פתח בהרצאה על תולדות האמנות הקלאסית, המשיך לספר על אופרות והמליץ לי בחום לנסוע לרומא ולבקר בכיכר שבה כתב פייטרו מסקאני את "אבירות כפרית" שהיא, מתברר, האופרה האהובה על דנקנר. זה נשמע מפתה, לטוס לרומא ולספוג קצת השראה. רק עוד רגע, רק שנייה, קודם כל העניין הזה של יוקר המחיה.