כאילו WoW

בדרך כלל אני כותבת על נושאים שיש לי בהם הבנה לא רעה, או לפחות דרך ללמוד אותם. אבל לצורך הכתבה הזאת נכנסתי לעולם אחר. בהתחלה זה לא נשמע מסובך מדי. אחרי הכל אני חיה בסין, מדינה שככל שמכירים אותה יותר כך נדמה שהיא יותר הפוכה ומטורללת. אבל גם הפרויקטים השאפתניים והמוזרים ביותר בסין לא מכינים אותך לעולם האפל של משחק המחשב וורלד אוף וורקראפט, וודאי שהם לא מכינים אותך לגרסה הגשמית שלו: פארק שעשועים חדש, הגדול מסוגו בסין, שמעתיק לממדי המציאות את עולם הפנטזיה של המשחק הפופולרי, ובדרך גם מעלה שאלות אחרות על העתקות וזכויות יוצרים.

וורלד אוף וורקראפט, "WoW" בפי מעריציו, הוא משחק הרשת הפופולרי בעולם. כ־10 מיליון איש, קהילה שגודלה כגודל אוכלוסיית יוון, מקדישים לו שעות מדי יום. עלילת המשחק מתרחשת בעולם פנטזיה שמאוכלס בטרולים, קוסמים, אבירים ואנשי זאב הנלחמים זה בזה לחיים ולמוות, נודדים בארצות דמיוניות ומשתמשים בכישורים ותכונות במגוון נרחב ומשונה כמעט כמו זה שבעולם האחר, זה הידוע כ"מציאות".

פארק ג'וילנד, מבט מלמעלה

המשחק שואב שעות רבות מיומם של שחקניו, ובשום מקום אינו פופולרי כמו בסין, השוק הגדול בעולם למשחקי רשת וביתם של 2 מיליון שחקני WoW נלהבים.

פארק ג'וילנד, או שישיגו ("עמק המשחקים" בסינית), שנפתח באוקטובר ליד שנגחאי, הוא פארק הנושא הראשון בעולם שמוקדש ל־WoW, ומבטיח לבאיו "חוויה של כל החושים" תמורת כרטיס ב־25 דולר, כולל הסעה הלוך ושוב אל צ'אנגג'ואו, העיר המרכזית באזור. הפארק, שהוקם בהשקעה של כ־1.5 מיליארד דולר, כולל כמאה מתקנים המשתרעים על שטח של שישה קמ"ר. הוא סומן, מיד עם פתיחתו, כ"מֶכָּה" של הגיימרים בסין - מקום שכל מעריץ מקומי של המשחק חייב לבקר בו לפחות פעם אחת. "אני מקווה לפגוש בוורלד אוף וורקראפט את בעלי לעתיד", אומרת בראיון טלפוני ג'או יאנג (28), פקידה בחברה ממשלתית בבייג'ינג שמשחקת שעתיים ביום. "יש לי זוגות חברים שהכירו במשחק ובחתונה שלהם התחפשו לדמויות שהם מגלמים שם. אני גם מקווה שהילדים שלנו ישחקו בזה והפארק יהיה בילוי לכל המשפחה".

אני בדרך לפארק עכשיו, באוטובוס שחוצה מישור כעור הזרוע במפעלים ומחורץ בתעלות מים שחורות מזיהום. הנוף אינו מפריע למשלחת הגיקים הנרגשת שממלאת את האוטובוס: בני ובנות נוער בתספורות קצרות או קוקו פשוט, ג'ינסים לא מחמיאים, משקפיים עבי מסגרת וסווטשירטס עם הלוגו "וורלד אוף וורקראפט". ובזמן שהקשישה חסרת המושג (אני) יושבת וכותבת רשמים בפנקסה, הם יושבים עם מחברות פתוחות ומכינים שיעורי בית. בסין, גם בדרך לדיסנילנד של הדרקונים, ההצלחה בלימודים במקום הראשון.

WoW, שופינג!

מוקף גבעות, שפעם היו מכוסות דשא והיום מכוסות גגות שטוחים של מפעלים, מתפתל המשעול שמוביל לשער הכניסה העצום של פארק שישיגו. השביל מעוטר בצדדיו בקרני איילים ענקיות עשויות פלסטיק וזורחות בחשיכה, ומאחורי השער, שמעוצב ככניסה לטירת אבן עתיקה המוגנת במגדלים, נפרסת כיכר גדולה. הכיכר הזאת משמשת לתכלית האמיתית שלשמה הוקם הפרויקט: שופינג. דוכן למכירת חרבות מעוטרות בסגנון המשחק תמורת 1,600 יואן (כ־940 שקל), קלפי טארוט, תחפושות של לוחמים ומכשפות, מאות מסיכות של אלפים ומפלצות - ואוכל רגיל לגמרי, שמוגש במחיר מופקע במסעדה שמעוצבת כמערת טרולים. היום, סוף השבוע של ליל כל הקדושים, הפארק עמוס במיוחד. בכל פינה אפשר לראות תיכוניסטים, סטודנטים ומשפחות עם ילדים, ועדיין הוא לא צפוף.

ג'אנג לי (12) גרה בעיר סמוכה והגיעה לכאן לראשונה עם הוריה ועם עוד חברה, אחרי תחנונים ממושכים להורים. "זו מתנה שהם נותנים לי כי קיבלתי 100 במבחן במתמטיקה", היא מסבירה. השיחה מתחלפת בצווחות חדווה כשתורה מגיע והיא נכנסת לאחד המתקנים: מבוך שחדריו מרוהטים כחדריו של ארמון מהמאה ה־18 ומכוסים בקורי עכביש וכתמי דם. ג'אנג לי מקבלת לידיה רובה צעצוע שעליו מותקן מסך קטן. במסך מופיע אותו החדר בדיוק, בתוספת הולוגרמות של רוחות רפאים שצצות מבין הרהיטים ומפתחי הדלתות ושג'אנג צריכה לירות בהן לפני שפניהן החיוורות יתקרבו אליה יותר מדי, או לפני שיתקפו הולוגרמה של אשה חסרת ישע שזועקת לעזרה בפינת החדר. ג'אנג יוצאת מאוכזבת, עם ניקוד נמוך, ומתלוננת שהרובה לא עבד כמו שצריך. "במשחקים במחשב אני מוציאה ניקוד הרבה יותר גבוה". אביה, בעל חברה למכירת שטחי פרסום, מושך בכתפיו. הוא לא מבין את המשחק ואת סיפור העלילה שסביבו, והאם אומרת: "אני לא מרשה לה לשחק יותר משעתיים ביום. אני מנסה לשים לב שהיא לא תתמכר". המשפחה מתקדמת הלאה.

פארק השעשועים | צילום: shutterstock

הטיול בשבילי פארק ג'וילנד, בין חומות המבצרים המלאכותיים וסביב האגם המלאכותי הענקי, מכניס אותך מיד לאווירת ימי הביניים — אווירה אגדתית וחלומית. לאורך גדת הנהר המתפתל מתנשאים פסלים בגובה שלושה מטרים של פיות, טרולים, זאבים ולוחמות עוטות שריון וחמושות לקרב. השבילים עצמם אפלוליים, ורוב האורות המנצנצים מגיעים מאזורי המתקנים.

המתקנים עצמם לא תמיד לקוחים ישירות מעולם המשחק של וורלד אוף וורקראפט. כי פארק ג'וילנד, יותר משהוא משחזר את חוויית המשחק עצמה, מנסה לשחזר את אווירת העולם של WoW, את עיצוב המשחק, ולא את הפעילות בו. רכבת ההרים שניתזת מפי הדרקון היא בסופו של דבר רכבת הרים רגילה. ספינת הפיראטים המיטלטלת היא אותו מתקן שדומה לו נמצא גם בלונה פארק בתל אביב. וגם באולם הקולנוע הגדול, שסגור לאורך רוב היום, סרטי המלחמה התלת־ממדיים דומים מאוד לעולם המשחק של WoW, אבל לא לקוחים ישירות ממנו.

שיאו צ'יאן וחברתו לו שיה־אן, שניהם סטודנטים להנדסה, הגיעו לכאן מהמחוז הסמוך שאנדונג, מרחק שעתיים נסיעה. הוא כאן בפעם הראשונה וקצת מאוכזב מההיצע. לה זו הפעם הרביעית, והיא נהנית מכל רגע. "משחק המחשב הוא כמו להיות בתוך סיפור", היא אומרת, "המתקנים פה הם יותר כמו ספורט או טיול באווירה המסתורית של WoW". הם נפגשו בקפה אינטרנט שאליו הגיעו כדי לשחק. "רציתי להתחיל איתה אז הצצתי במסך שלה, ראיתי איך היא משחקת והתחלתי בזה את השיחה", מספר שיאו. מאז הם נפגשים ומשחקים בבר כמעט בכל יום, "חוץ מאשר לפני בחינות", לו אומרת. הפופולריות של משחקי הרשת בקרב נשים, שפעם היו מיעוט קטן בשוק הגיימרים, נחשבת לאחד ההישגים המרשימים ביותר של בליזארד, מפתחת המשחק, בסין כמו בשאר העולם.

בובה בפארק | צילום: רחל בית אריה

WoW, מעתיקים?

מנהלת הפארק חברת ג'וילנד סירבה לכל הבקשות החוזרות ונשנות לראיון, ואפילו סירבה להשיב בכתב לשאלות. ומסיבה טובה. הפארק, שנפתח להרצה במאי ונחנך רשמית בתחילת אוקטובר, לא הוקם בשיתוף יצרנית המשחק בליזארד ולא קיבל את אישורה.

כדי להתגונן מתביעות של בליזארד על הפרת זכויות יוצרים, עיצוב הפארק הוא מלאכת מחשבת של העתקה־חלקית, עם שינויים של פרטים קטנים, כאילו כדי לטעון שהדמיון הוא מקרי. "כל דבר פה דומה בכ־80% למשחק המקורי", אומר ג'אנג, צעיר שעובד באחת החנויות הרבות שברחבי הפארק וגיימר משולהב בזכות עצמו. המילה וורקראפט לא מופיעה בשום מקום, למעט מזנון אחד שבמשחק מילים נועז כתב על שלטו "מסעדת WoW". אבל גם 80% של זהות מספיקים כדי לשכנע אנשים להצטלם ליד פסלי המפלצות המאיימים ולגרום לילדים לרדוף אחרי עובדי הפארק המחופשים לאנשי זאב. חלק חדש של הפרויקט, שעדיין נמצא בהקמה, נקרא וורלד אוף לג'נד (עולם האגדות), כשמו של אחד החיקויים הסיניים לוורלד אוף וורקראפט שפותח בידי חברת המשחקים הסינית שאנדה. מאחורי החומה שמסתירה אותו אפשר להתרשם ממבנה דמוי מסגד מהודר שבחזיתו מצוירות דמויות שמזכירות מאוד את גיבורי הסרט "אלאדין" של וולט דיסני, ומעליו, בוורוד פסיכדלי, עובר נתיב של רכבת הרים.

סין ידועה כמעצמת העתקות וחיקויים: מדי שנה יוצאים ממנה מאות אלפי זיופים של תיקי גוצ'י וחולצות לקוסט. מערכות הפעלה מקומיות נראות כהעתקים מדויקים של חלונות, כמה דגמי מכוניות סיניות נראים בדיוק כמו הונדה או טויוטה, גאדג'טים רבים נראים כמו אייפון ואייפד, וכמה חנויות שמוכרות אייפונים ואייפדים מקוריים מציגות עצמן, ללא רישיון, כ"אפל סטור". יש גם חיקויים שעולים על המקור. תיירים אמריקאים טוענים שכמה בתי קפה דמויי סטארבקס מציעים קפה טוב מזה שברשת האמריקאית.

התאגידים המועתקים, שרבים מהם פועלים בעצמם בסין, לא תמיד ממהרים לתבוע את הזייפנים. בשיקולי ההגנה על זכויות היוצרים מתערבבים שיקולים של כדאיות כלכלית של התביעה, אופייה של מערכת אכיפת החוק הסינית וגם שיקולי תועלת שנוגעים לאסטרטגיה שלהם בסין. להרבה חברות החיקויים עשויים להועיל. אפל, לדוגמה, יודעת על השימוש הלא מורשה של חנויות אלקטרוניקה סיניות במותג "אפל סטור" אבל כבר זמן רב "בודקת את הנושא", ובזמן הזה מוצריה המקוריים נמכרים היטב בחנויות האלה. מיצרנית וורלד אוף וורקראפט בליזארד נמסר: "בליזארד לא אישרה שימוש בשמות מותגיה לאף פארק שעשועים בסין או במקום אחר בעולם. כפי שהראינו בעבר, בליזארד לוקחת את נושא זכויות היוצרים שלה ברצינות רבה".

בקרב הסינים הזיופים המקומיים הפכו להווי תרבותי. הסינים מכנים אותם "שאנ־ג'אי", שם שפשרו המילולי הוא "כפר בהרים", והכוונה מאחוריו היא למשהו שיוצר בסדנת יזע מאולתרת שהוקמה במקום נידח, במקום בסדנת יזע מורשית ומסודרת. זה אינו בהכרח כינוי גנאי. צעירים סינים רבים מתגאים בכך שהם משתמשים בזיופים מוצלחים. במדינה שחופש הביטוי בה מוגבל כל כך, גם האקט הצרכני הזה נתפס לעתים כמחאה אנטי־מותגית, וכדרך לדפוק את השיטה. אולי גם זה סוג של חיפוש אחר חיים אלטרנטיביים, בדיוק כמו התמכרות למשחקי מחשב שמתרחשים בעולם אחר. חברת Netease, המשווקת הבלעדית של משחקי בליזארד בסין, דיווחה שברבעון השלישי של 2011 רווחיה עלו ב־33%, ל־279 מיליון דולר.

WoW, מורדים!

"אני חושבת ש־WoW פופולרי כל כך בסין כי החיים שלנו, הצעירים פה, מאוד לחוצים, ואנחנו מרגישים שאין לנו הרבה אופציות או הרבה חופש", מפרשת ג'או, הגיימרית מבייג'ינג, את התופעה. "יש עלינו לחץ כבד מהמשפחה ללכת בתלם, להצליח בלימודים ובעבודה, להרוויח הרבה, למצוא בן זוג ולהקים משפחה. אין לנו הרבה הזדמנויות למרוד ולבטא את הייחוד שלנו, ובמשחק אני יכולה להיות הרבה יותר הרפתקנית מאשר בחיים. אני חושבת שזה כך בהרבה תרבויות אסייתיות, כמו טייוואן וקוריאה. וגם לנטייה הטכנית החזקה שלנו יש השפעה".

הפופולריות הזאת גם הובילה כמה פעמים להתמכרות קשה, והתמכרות למשחקי רשת הוכרה בסין כמחלה פסיכיאטרית. הטיפול בה, עם זאת, שנוי במחלוקת קשה: ב־2009 נפתחה חקירה נגד אחד מ"מחנות הגמילה ממשחקים" שפועלים בסין, לאחר שנער בן 15 מת בו כתוצאה מהתעללות הצוות. עוד עדויות צפו וגילו ש"מחנות הגמילה" אינם שונים ממתקני כליאה לבני נוער.

עבור רוב באי הפארק, נקודת השיא של הביקור היא אולם משחקי התלת־ממד: בכניסה מקבלים משקפי תלת־ממד צהבהבים מתוך סלסילת קש ותופסים עמדה מול אחד מעשרות המסכים הענקיים, אם מצליחים למצוא עמדה פנויה כזאת, ומתחילים לשחק במשחקי מלחמה פשוטים, שפשוט מוצגים בתלת־ממד וסוחטים מהמבקרים, ובעיקר מהילדים הצעירים יותר, צווחות של שמחה. המשחק וורלד אוף וורקראפט נעדר מהחדר.

בחזרה על האוטובוס לצ'אנגג'ואו, צ'יאן ולו מחליפים חוויות עם כמה תיכוניסטים משנגחאי שקיבלו פס מיוחד מההורים כדי לבקר בפארק, ומסכמים שאולם משחקי התלת־ממד הוא נקודת השיא של הביקור. הפנסים הגדולים על האוטוסטרדה מאירים שרידי כפרים שהיו פה פעם ומתחמים ענקיים של מפעלי ייצור, וכשהאוטובוס עוצר כולנו ממשיכים לעבר תחנת הרכבת של העיר, בדרך ליעדים השונים שלנו ובחזרה אל המציאות, או לפחות אל החיקוי הסיני שלה.