כמה כסף שווה טעות טובה?

תרסיס הפלא WD40 משמש להסרת חלודה, שחרור מנעולים וברגים תקועים, הסרת דבקים, ניקוי שרשראות וצירים, שימון והגנה מפני בלאי. אתר הבית של יצרנית התרסיס בעלת אותו השם מונה יותר מ־2,000 שימושים שונים נוספים, כולל גירוש נחשים, הברקת צדפות ים ועוד. בסקר עדכני נמצא שהתרסיס נמצא בשמונה מעשרה משקי בית באמריקה וכמעט בכל ארגז כלים מקצועי.

אבל מקור שמו המוזר של התרסיס מוכר פחות. מעטים יודעים שהאותיות WD מייצגות את המילים Water Displacement (הסרת מים) ושהמספר 40 הוא מספר הניסויים בתרכובות כושלות, שאותן החברה פיתחה וניסתה במעבדותיה ועם לקוחותיה בטרם התקבלה ההסכמה על המוצר הנוכחי, המשווק ללא שינוי ובהצלחה מרובה מאז יצא לראשונה ב־1953.

האנקדוטה הזאת היא סיפור חשיבותה של הגישה הניסויית במדע ובתעשייה. בצלן של האגדות על הממציאים בעלי ההשראה והמגלים האמיצים חוסה, כמעט תמיד, עבודה שיטתית, אפרורית וצנועה, מלאה בכישלונות והצלחות חלקיות. ספרי העסקים והניהול אמנם מאדירים את החזון והתעוזה, אבל הסיפור האמיתי, שלאו דווקא מוכר ספרים, דומה לרוב לזה של התרסיס הישן: נכונות לטעות, והרבה, כדי להתקדם בצעדים קטנים לקראת תוצאה משביעת רצון או לחלופין לקראת טעות מופלאה אחת שמניבה תוצאה שלא חשבו עליה. בנכונות לטעות חבויה עוצמה רבה, וצריך לתגמל בפרסים דווקא את מי שנכשל ולומד מטעויותיו, ואת מי שמוכן להשקיע מכספו, להפסיד ואז לנסות שוב. הזהירים לרוב אינם לומדים הרבה, לא מתקדמים ולא מקדמים. המנהלים המוצלחים, שנחשבים לגאונים ובני מזל, הם פעמים רבות אלה שידעו להגדיר מראש מה הם מוכנים להפסיד בדרך להצלחה, ולא אלה שהתאמצו לא להפסיד דבר.

הסיפור של WD40 נעדר מספרו החדש של העיתונאי האמריקאי ומחבר ספרי הניהול פיטר סימס, "הימורים קטנים", שהתפרסם בארצות הברית. אבל המסר של הספר זהה לזה שבסיפור התרסיס, וגם הדוגמאות הרבות שממלאות אותו ממחישות את אותו העיקרון. כריס רוק, מהקומיקאים המצליחים בעולם, חורש במות קטנטנות ברחבי אמריקה ומשפר את הבדיחות שלו בתהליך אבולוציוני מפרך והרחק מעיני המצלמות, רק כדי לתת לבסוף מופע טלוויוני אחד שנהפך מיד לקלאסיקה אמריקאית. גם שירותי מחשוב הענן של אמזון ומערכת הפרסום של גוגל פותחו עקב בצד אגודל. כך גם בטהובן שכלל את המוזיקה שלו, כשחלק ניכר מתהליך ההלחנה שלו כלל ניסיונות מתמשכים להבדיל עצמו ממוצרט. גם נורת החשמל הראשונה שאדיסון הצליח להדליק הגיעה אחרי אלפי נורות שכשלו, וגם אולפני האנימציה של פיקסאר עובדים בגישה של ניסוי וטעייה: כל דמות, פיסת נוף ותפנית בעלילה עוברת מבחנים, בדיקות וביקורות.

גם נורת החשמל הראשונה שאדיסון הצליח להדליק הגיעה אחרי אלפי נורות שכשלו | צילום: shutterstock

תחום עשיר עוד יותר בניסוי וטעייה הוא המנהיגות הצבאית. סימס מספר את סיפור קרב תל־עפר בצפון מערב עיראק, שבו מפקד הכוחות האמריקאיים באזור חרג מההנחיות להיכנס לעיר בכוח, ובמקום זאת הטמיע אנשי מודיעין באוכלוסיית העיר והשקיע חודש תמים באיסוף מידע שהוביל, לבסוף, לאחת ההצלחות המעטות של צבא ארצות הברית בעיראק בשנת 2006 העקובה מדם.

הבלוג של סימס (petersims.com) ממשיך ומתאר גם אחרי יציאת הספר הצלחות שנבעו מהרבה הימורים קטנים ועבודה אפורה. הוא סוקר מוצרים מצליחים ופעולות של ארגונים כגון הקרן הפילנתרופית של ביל גייטס שמשקיעה מיליארדים במאבק במחלות, למשל על ידי חלוקת כילות נגד יתושים בעולם השלישי. הדבר היחיד שנותר לעשות לנוכח הנתונים הוא, אולי, להגדיר את ההבדל בין הימורים והשקעות כושלות שנובעים מחוסר אחריות לבין אלה שמקדמים את האנושות, ואז לקחת את הכישלונות מהסוג השני ולתת להם, סוף סוף, את הכבוד המגיע להם.