עבודה כבר אינה פרנסה
הציבור הישראלי פחות מודאג יחסית לשנים עברו מהאפשרות שיאבד את עבודתו, אך הוא מודאג הרבה יותר מהאפשרות שבאמצעות עבודתו לא יוכל לקיים את משפחתו
ברמה התודעתית נבדקו במדד החוסן החברתי סוגיות רלבנטיות ל"זכות לעבוד" ונמצאו הממצאים הבאים:
1. 74% מהמשיבים גילאי 25-54 (כוח העבודה העיקרי במשק) חוששים כי לא יוכלו לחסוך כסף לעתיד (עלייה משמעותית של 14% יחסית לאותו נתון בשנת 2010).
2. 61% מהמשיבים גילאי 25-54 חוששים כי לא יוכלו לפרנס את משפחתם בעתיד (עלייה משמעותית של 10% יחסית לאותו נתון בשנת 2010).
3. רק 25% מהשכירים סבורים כי רמת הביטחון התעסוקתי במקום עבודתם הנוכחי היא בינונית ולמטה מזה. נתון זה, שלא במפתיע, למול נתוני האבטלה האובייקטיביים, ירד בארבעה אחוזים בהשוואה לרמתו בשנת 2010. למען ההשוואה, נתון זה עמד על 51% בשנת 2005.
מסתבר כי הציבור הישראלי הפנים את העובדה המצערת כי עבודה כשלעצמה אינה מבטיחה בישראל של 2011 יכולת קיום הוגנת, פרנסה סבירה למשפחה, ובוודאי שלא יכולת לחסוך כסף לעתיד. הוא אמנם פחות מודאג יחסית לשנים עברו מהאפשרות שיאבד את עבודתו, אך הוא מודאג הרבה יותר מהאפשרות שבאמצעות עבודתו לא יוכל לקיים את משפחתו ולחסוך לזקנתו ולימי צרה.הליכת התודעה אחרי ההוויה התעסוקתית מחייבת להפסיק להתייחס לנתוני האבטלה והתעסוקה במשק כאל מטרה כלכלית עליונה, גם אם גופים בינלאומיים דוגמת ה-OECD עושים זאת, ולהעמיד על ראש סדר היום הציבורי את נתוני יכולת ההשתכרות והקיום הראויות, החיסכון והבטחת העתיד הפנסיוני כמטרות נעלות, שנתוני האבטלה והתעסוקה אינם אלא רק אמצעי אחד, לא הטוב ביותר מסתבר, לצורך מימושם.
ד"ר אמיר הורקין, פרופ' יצחק כ"ץ, פרופ' ברוך מבורך הם מנהלי מכון המחקר "מאגר מוחות"
4 תגובות לכתיבת תגובה