בציפייה דרוכה לאירופה

המנהיגים האירופיים נפגשים בימים אלו בבריסל כשעל שולחנם מוקש גדול ביותר בדמות משבר פיננסי באירופה אותו הם צריכים לנטרל. לכולם ברור כי פלסטר נוסף לא יהיה פתרון והפעם השוק מצפה לראות שינויים מבניים שיכולים לעכב או למנוע את המשך ההתדרדרות הפיננסית והכלכלית שראינו באירופה בחודשים האחרונים.

כרגע נראה כי המדינה החזקה באירופה, משמע גרמניה, בהנהגתה של מרקל מאמינה ודוחפת לשינויים באמנת מאסטריכט שיביאו את האיחוד האירופאי להיות קרוב יותר גם מבחינה פיסקאלית, אם כי בהחלט לא מדובר על איחוד פיסקאלי מלא.

לא מדובר בפתרון פשוט וקל. החמרה של הפיקוח על הכללים הפיסקאליים צפויה להביא מצד אחד יותר שקיפות ויציבות, ובכך יש ערך גדול לשווקים. מנגד, יש לזכור כי כל מדינה תיאלץ לוותר ויתור גדול מבחינת עצמאותה וזה כלל לא פשוט פוליטית. עוד יש לזכור כי החמרה של הכללים הפיסקאליים בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר אנו ערב מיתון באירופה, יכולה להקשות על חלק מהמדינות באופן ניכר. גם לכך יש השלכות פוליטיות לא פשוטות.

הנה ארבע נקודות ה"מריבה" שיעלו בוועידה:

1. משמעת מול סולידריות - גרמניה רוצה להשיג בכל מחיר משמעת פיסקאלית, גם אם הדבר כרוך בשינוי אמנה ואמצעי בקרה ואכיפה קשים יותר. צרפת ואירופה הדרומית כמובן מעדיפות הדגשה של הסולידריות והצבת מנגנון למניעת התפשטות המשבר.

2. קונפליקט בין מדינות בתוך האיחוד ומדינות מחוץ לאיחוד - מנגנון פיסקאלי הדוק יותר של מדינות האיחוד המוניטרי עלול להביא חלק מהמדינות שמחוץ לאיחוד המוניטארי (כמו בריטניה ודנמרק) למצב בו תהיה להן פחות השפעה על רגולציות עתידיות שבפועל ישפיעו גם עליהן. שימו לב כי המכתב הצרפתי-גרמני הציב ממש אולטימטום למדינות האיחוד האירופי שמחוץ לגוש היורו, וקבע כי אם הן לא יסכימו לשינויים ייתכן ותיחתם אמנה חדשה שתותיר אותם מחוץ להסכם זה.

3. פדרליזם מול לאומיות - מאבק עקרוני בין מדינות כמו צרפת ובריטניה הרואות את עיקר זהותן כמדינות מובילות עצמאיות מול גרמניה, שרוצה לחזק יותר את הפדרליזם ואת ה"גוש".

4. אם הפרלמנטים של המדינות השונות יסכימו לוותר על חלקים מסמכויותיהם לטובת השינויים החדשים באמנה.

לא מדובר בקשקושי שכל - על זה תקום ותיפול הצלחת הוועידה. מי שחושב כי ה"הסכמה" בין מרקל לסרקוזי בתחילת השבוע תישמר בהכרח בזמן הוועידה, עלול להתאכזב. אני מבטיח לכם כי יעלו מחלוקות והדינמיקה של כל המדינות בטח תשלהב מחלוקות אלו. זכרו כי גרמניה לא הפסיקה לרגע להוביל קו קשוח שקורא קודם כל למשמעות פיסקאלית ולכך שבהיותה המדינה החזקה והאחראית אין זה אומר בהכרח כי עליה מוטל לשלם מחיר גבוה יותר.

השאלה הגדולה השנייה היא האם מלבד הסכמות על החלק הפיסקאלי תהיה גם התערבות מספקת של הבנק המרכזי של אירופה. וייתכן גם כי הדברים כרוכים אחד בשני (משמע הסכמתה של גרמניה). כולם מצפים כי ההסכמה על שינויים פיסקאליים תיתן את הפתרון ארוך הטווח לבעיות המבניות שנוצרו באירופה, אך יש לזכור כי אנו כבר בעיצומו של משבר, והתערבות אנמית של הבנק המרכזי עלולה להביא להתלקחות המשבר מחדש.

הבעיה היא שזה לא בהכרח מספיק. כולם רוצים את הבונוס הגדול - תחילת קנייה של אגרות חוב של ממשלות על ידי הבנק המרכזי, בין אם בשוק הראשוני (שזה אסור) ובין אם בשוק המשני. אם זה לא יקרה, נפגוש באופן תדיר רגעי פחד של הנפקות שיוכלו להבעיר שוב ושוב את הסיטואציה. הבעיה היא שחילוקי הדעות לגבי תפקידו של הבנק המרכזי הם גדולים מאוד, ייתכן וגדולים מדי. השאלה היא האם האופטימיות של השוק מוצדקת. ואת זה נצטרך לראות במהלך סוף השבוע.

הכותב הוא אנליסט המאקרו הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל