אמיר חייק: "אם אסם תמשיך להוריד מחירים עשרות מתחרים קטנים יעלמו מהמדפים"

"בחסות המחאה החברתית דורשים מתעשיינים להוריד מחירים, אבל אף אחד לא חושב על המשמעות. ניקח לדוגמה את אסם. לאסם יש אוויר להוריד מחירים -ב20%, ויש לה 15 מתחרים קטנים - ביום שאסם תוריד 20% המתחרים הקטנים יעלמו מהמדפים. צריך לשאול האם זו המטרה אליה אנחנו רוצים לחתור". כך אמר היום (ב') אמיר חייק, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, במהלך פאנל בנושא מדיניות התעשיה בישראל שהתקיים במסגרת ועידה של העיתון "גלובס".

חייק הוסיף כי "התעשייה בישראל בורחת לחו"ל כי היא צריכה להתחרות בעולם. 30% מהמפעלים בעולם פתחו שלוחות בחו"ל, זה הולך וגובר ולאף אחד לא אכפת. הממשלה טוענת טענות ונוהגת הפוך הלכה למעשה. דוגמה לכך הוא דו"ח טרכטנברג - הדו"ח הזה הומצא במסדרונות משרד האוצר. עבור אנשי אגף התקציבים זה היה יום חג, הם לקחו את כל הקבצים שהיו להם על המחשב והכניסו אותם לדו"ח אחד בחסות ועדה שמטפלת בזעקת הצדק החברתי. הדו"ח כלל הפחתת מכסים בצורה אלימה מבלי לחשוב על המשמעות לתעשייה, על סגירת מפעלים ופיטורי אלפי עובדים, כאשר מהקצה השני אומרים כי אין מספיק כסף מסים, אז איפה ההגיון? מפעל מכין תוכנית עסקית ואז עולה הארנונה, המים ותקנות איכות סביבה מכבידות. המדינה גם לא מכבדת הסכמים עם תעשיינים. ניקח את מפעלי ים המלח שהוקמו כדי לתת תעסוקה לתושבי הדרום. היום מדינת ישראל החליטה שהיא משנה את כללי המשחק. זה לא עובד ככה".

לדברי חייק, "כדי לקדם את התעשייה צריך לתת לתעשייה לחיות, ולהקפיא את הרגולציה המכבידה. בנוסף, צריך תקציב סיוע, צריך לעודד חברות לחדור לשווקים בחו"ל. הדבר השלישי הוא לסייע לחברות לפתח את כושר החברות - רובן נתקלות בקשיי מימון. החברה חייבת להתגייס לסייע לפתור את הבעיה הזאת".

ינון אלרועי, משרד התמ"ת

ינון אלרועי, המשנה למנכ"ל משרד התמ"ת הנכנס, דיבר אף הוא בפאנל ואמר כי "אנחנו לא יכולים להחליף את סין ולא את הודו, אבל הממשלה מנסה למצוא יחד עם התעשיינים והאוצר את התחומים בהם כן נוכל להתחרות - כמו מים, ביוטק וטכנולוגיות חקלאות - במדינות הללו. בנוסף, מבוצעת עבודה על חתימה מחודשת של הסכמי סחר חופשי. אנחנו, כגורם שקשור גם לאוצר וגם לתעשיינים, נלחמנו למתווה נכון יותר. אין הורדת מכסים אוטומטית, אלא בפעימות. זה בהסכמה של התעשיינים. בנוסף, המשרד השיק את קרן הסיוע לחברות בהודו ובסין מתוך ראייה כי אלו השווקים הצומחים. יש כרגע תוכנית מאגדים לסיוע לקבוצת חברות לייצא. כמו כן, אנחנו הולכים להשיק בקרוב בשנית את קרן השיווק לעסקים קטנים. בנוסף, אנחנו פועלים חזק להכנסת אוכלוסיות מודרות, כמו חרדים וערבים, למעגל התעסוקה. אחוז המועסקים בקבוצות אלה עלה. לא הכל שחור - יש המון מה לשפר, אבל ישנה התקדמות. רוב התוכניות שנרקמות במשרדנו מיושמות".

אלרועי הוסיף כי "משרד התמ"ת נמצא בדילמה, יש לנו לקוח אחד והוא האזרח - מצד אחד הוא צרכן ומצד שני הוא מועסק. אנחנו מנסים לענות על צרכי הצרכנים ומצד שני אנחנו מנסים לשמור על היכולת של התעשייה בישראל. בסופו של דבר צריך לזכור שיש עוגה אחת וצריך לחשוב כיצד לחלק אותה".

אבי מוטולה, מנכ"ל קבוצת נגב | צילום: עמית שעל

אבי מוטולה מנכ"ל קבוצת נגב, אמר במסגרת הפאנל כי צריך להבין שהתעשייה הישראלית היא המדינה. לטענתו, מדינת ישראל מרחיקה את התעשיינים מלהשקיע בארץ. "אפריקה ישראל השקיעה 100 מיליון שקל בתשתיות בשנים האחרונות. למרות ההאטה הכלכלית, קבוצת אפריקה ישראל מתכוונת להשקיע בישראל עוד 150 מיליון שקל, רובם בירוחם, וזאת למרות הרגולציה המטורפת ולמרות הקושי שלנו להתחרות", אמר. מוטולה מחה על דרישת הייצוא על מנת לזכות בהטבות ממשרד התמ"ת. "אנחנו כרגע בהתלבטות היכן להקים את המפעל החדש שלנו, וכרגע נבחנת אפשרות להעביר לאיטליה, ספרד או סין. אנחנו רוצים להקים את התעשייה כאן בירוחם, אבל מערימים עלינו קשיים. אני לא מבין למה דוחפים אותנו החוצה". מוטולה דרש מתן עדיפות לנגב בפרוייקט עיר הבה"דים.

איציק בנבנישתי, מנכ"ל בזק בינלאומי, אמר כי "מדינת ישראל לוקה בתכנון ארוך טווח. זה מתחיל בחינוך - עם החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל עוד 15 שנה לא תהיה בישראל תעשייה טכנולוגית. עם כל הכבוד לתעשייה המסורתית, מדינת ישראל מובילה היום בתעשייה עתירת ידע".

אליעזר שקדי, מנכ"ל אל על שנאם בטרם פתיחת הפאנל, אמר כי כתוצאה מנסיקת מחירי הדלק וגורמים נוספים שמכבירים על העלויות של החברה "אנחנו משנים את הפרופורציות במרכז הפעילות שלנו, שהתרכז עד עתה בהטסת נוסעים והטסת מטען, ומוסיפים לפעילות מפתחים שבעה מנועי צמיחה - החל מאבטחה וכלה במועדוני לקוחות. הדבר המרכזי במנועי הצמיחה הללו זה שהם פחות תלויים בגורמים חיצוניים כמו דלק. בכל אחד מהם יש סימני אור, ובחלקם אנחנו רואים התפתחות כבר עתה".

שקדי הוסיף כי "בניגוד למה שנהוג לחשוב, אל על מתמודדת מול קבוצות תעופה גדולות בעולם ולא מול חברת תעופה זו או אחרת. המשמעות היא שאל על עם צי מטוסים קטן באופן יחסי מתמודדת מול קבוצות ענק עם אלפי מטוסים, על כל המשתמע מכך. בנוסף, אל על משלמת את עלות הרגולציה הישראלית. קבוצות תעופה עולמיות יכולות, למשל, לתאם עמלות ומחירים - אל על לא יכולה לעשות כן, גם לא מול חברות זרות. בנוסף, למדינת ישראל יש מניית זהב בחברת אל על - המשמעות היא שלמדינה יש השפעה בהחלטות קרדניליות כמו למשל הסדרי אבטחה. אל על סופגת עלויות אבטחה גבוהות בשל כך. אם חברה כמו לופטנזה היתה משלמת הוצאות אבטחה כמו אל על באותן פרופורציות, היא היתה משלמת 850 מיליון דולר בעבור הוצאות אלה. בנוסף על כך, יש משמעות גם לעליית מחירי הדלק שנסקו בשנה האחרונה והשפיעו על העלויות באופן ניכר".