אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: זמן לעצור? הצרכנים מתלוננים על "עייפות גאדג'טים" צילום: SHUTTERSTOCK

דו"ח טכנולוגי: זמן לעצור? הצרכנים מתלוננים על "עייפות גאדג'טים"

לידיעת אפל וחברותיה: כמחצית מהנשאלים בסקר חדש אמרו שחברות הטכנולוגיה מוציאות מוצרים מהר מכפי שאנשים זקוקים להם. וגם: למה כולם נראים כל כך שמחים בפייסבוק?

13.12.2011, 13:34 | יוסי גורביץ

תעצרו את העולם, אנחנו רוצים לרדת

מעגל החדשות של עולם הטכנולוגיה לא עוצר לרגע – טוב, הוא כן עוצר בחריקת בלמים בשבועיים שסביב חג המולד; בשבועות הקרובים יהיה קשה לכתוב את הטור הזה. בכל כמה דקות יש ידיעה (או סתם שמועה) על מוצר חדש, שלא תוכלו בלעדיו כי הוא מספק שיפור של 0.28% לעומת המכשיר הקודם, שהפך תוך שניות לגרוטאה שאבד עליה הכלח.

המובילה בתחום, כמובן, היא אפל, שעל פי פרסומים זרים בונה את מוצריה כך שיתיישנו תוך שנה לכל היותר. יש לזה שם: שיבקון מכוון (Planned obsolescence). המהלך הזה מזוהה כל כך עם אפל, שחיפוש בגוגל אחרי המושג יציע לכם מיד להוסיף אליו גם את הקרמלין מקופרטינו. אבל היא ממש לא החברה היחידה שעושה זאת. המטרה פשוטה: להרגיל את הצרכן למצב שבו הוא תמיד משתוקק למשהו, למוצר החדש הבא, לפתרון הבא לכל צרותיו, זה שיהפוך ללא רלוונטי תוך חצי שנה עד שנה.
השקת אייפון 4S. רצים מהר מדי?, צילום: בלומברג השקת אייפון 4S. רצים מהר מדי? | צילום: בלומברג השקת אייפון 4S. רצים מהר מדי?, צילום: בלומברג

ובכן, על פי סקר שנערך לאחרונה, לחלק ניכר מהצרכנים נמאס מהמעגל הזה - והם מדווחים על "עייפות גאדג'טים". 48% מהם אמרו שחברות טכנולוגיה מוציאות מוצרים לשוק מהר מכפי שאנשים זקוקים להם. זה מובן לגמרי: מה שמוביל את התנהלותן של החברות איננו יכולתן לחדש באמת, אלא הצורך השיווקי להציג במהירות האפשרית מוצר שיתחרה בזה של היריב. גם אם זה בסך הכל אותו המכשיר עם S בשם שלו ותוכנת זיהוי קול במצב בטא.

עורך דין ובקבוק של רום

חברות התוכן האמריקאיות, ולא רק הן – אבל הן גדולות מאוד ועושות הרבה רעש – מבכות בעקביות את מר גורלן כשהן טוענות שהן נופלות קורבן לפיראטיות. זה לא מפריע להן להכניס מיליארדים ולצ'פר בכירים במשכורות עתק.

עכשיו מסתבר שהן גם פיראטיות לא קטנות בעצמן. בארה"ב קיימת התפיסה של רשות הציבור (Public Domain): כל יצירה שנוצרה על ידי עובדי הממשלה או באמצעות כסף ממשלתי, שייכת לציבור. אין עליה זכויות יוצרים. לאחרונה, הרבה בזכות ויקיפדיה המקומית, התפיסה הזו מגיעה גם לישראל. יש סיכוי סביר שבשנים הקרובות, התצלומים וההקלטות של לשכת העיתונות הממשלתית, ושאר גופים שמייצרים תוכן באמצעות הכסף שאנחנו משלמים להם, יהיו זמינים גם עבורנו.

העובדה שהממשלה האמריקאית אומרת שהמידע שייך לציבור אינה מובילה לכך שהוא גם מגיע אליו. יש ארגון שוחר טוב בשם FedFlix, שמגדיר את עצמו כארכיבאי של סרטונים שצולמו על ידי הממשלה. הוא מוצא אותם, משלם עליהם כשצריך, ומעלה אותם ליוטיוב. בהרבה מהמקרים האלה, מדובר בידיעות חדשותיות בעלות ערך היסטורי.

אלא מה? הרבה מהסרטים הללו, שצולמו על ידי עובדי ממשלה, נוצלו בעבר על ידי ארגון חדשותי כלשהו. התוצאה היא שפדפליקס מוצא את עצמו מותקף שוב ושוב בדרישה מצד תאגיד תוכן כוחני כלשהו להסיר את התוכן מיוטיוב, כאשר התאגיד טוען שהעובדה שהוא שידר את התוכן קודם משמעה שיש לו זכויות יוצרים עליו. אין לו, אבל לך תסביר את זה.

ובינתיים מצטברות נגד פדפליקס תלונות, וכאשר מספיק תאגידי תוכן מתלוננים עליך, יוטיוב מתחילה למחוק את התוכן שלך אוטומטית. התאגידים כלל לא טורחים לברר את נושא הזכויות – את הכאב ראש הזה הן משאירות ליוטיוב ופדפליקס. אז יש לנו פיראטים שמשתמשים בתוכנות שיתוף קבצים, ויש לנו פיראטים שמשתמשים בעוכרי דין. לא בטוח שיש הבדל גדול בין השניים, להוציא העובדה שאחד מהם צבוע יותר.

בפייסבוק, כולם יותר שמחים ממך

 

המטרה האמיתית של פייסבוק, כמובן, היא להעשיר את מארק צוקרברג וחבר מרעיו, המשקיעים בכלל זה. בכך היא לא שונה מכל חברה אחרת. אבל יש מעט מאוד חברות שדורשות מהמוצר... אה... מהמשתמש בשירותיהן להשתתף אקטיבית באמלול העצמי שלו.

וזה בדיוק מה שפייסבוק עושה, טוען דניאל גולאטי במאמר שפורסם במקור ב"הרווארד ביזנס ריוויו". הטיעון שלו פשוט: פייסבוק מדרבנת את משתמשיה לשתף יותר ויותר מידע. מטבע הדברים, עדיף שתשתף מידע על ההצלחות שלך: הקידום החדש, הרכב הטרי, הגאדגט שזה עתה הגיע, החופשה הנהדרת שלקחת. את החדשות על בדיקות הסרטן ועל האלצהיימר של אמא כדאי שתשמור לעצמך. אף אחד לא רוצה הורסי מסיבות סביבו.

התוצאה היא שאנשים מוקפים בעקביות באנשים אחרים שפשוט... ובכן, מפגינים יותר מדי שמחה. הכל טוב. אבל במציאות לא הכל טוב: לכולם יש בעיות, הם רק לא מדברים עליהן. ואתה מול צג, והוא מסביר לך שלכולם טוב יותר מאשר לך. אין דרך טובה יותר מזו לדפוק לעצמך את החיים.

המרדף אחר הלייקים, צילום: איי אף פי המרדף אחר הלייקים | צילום: איי אף פי המרדף אחר הלייקים, צילום: איי אף פי

יתר על כן, הדרישה לעדכן כל הזמן גורמת למתחים גם בין אנשים שהם ידידים טובים. אחד המרואיינים של גולאטי אמר על אדם אחר, "הוא החבר הכי טוב שלי, אבל אני מתעב את העדכונים שלו". הדרישה הזו, לעדכון בלתי פוסק על האושר שנפל בחלקך, מתחזקת כתוצאה מכך שפייסבוק עושה הכל כדי להיות חלק מחייך, כל הזמן. היא רוצה שתעדכן אותה מהעבודה, מהבית, מהאוטו, מהקניות. מכל מקום. והיא מוסיפה פיצ'רים כמו צ'אט וידיאו, שאמורים להיות – ובשלב מסוים, גם יהיו – תחליף לפגישה פנים אל פנים.

פייסבוק לא לבד, כמובן. היא פשוט התגלמות מוצלחת במיוחד של החווייה הדיגיטלית, שמזמינה שקיעה והתמכרות. היזהרו מהסם הזה.

לא עוזבים את הסמארטפון

איך נראית מפת צריכת התקשורת של הצרכן האמריקאי הממוצע? מנתוני חברת המעקב eMarketer עולה שהעיתונים המודפסים, צורת התקשורת העתיקה ביותר, סובלים מתחרות עזה מצד השחקן החדש בסביבה, השח-נבון.

בשנת 2008, השקיע האמריקאי הממוצע 63 דקות ביום בצריכת תקשורת מדיה מודפסת: 38 דקות לעיתונים ועוד כ-25 למגזינים. באותה השנה הוא השתמש בממוצע בסלולר שלו רק 32 דקות לצריכת תוכן חדשותי. ב-2011 המצב השתנה מהקצה אל הקצה: הצריכה הממוצעת מהסלולר היא 65 דקות, בעוד שצריכת החדשות המודפסת ירדה ל-44 דקות בלבד (26 דקות לעיתונים, 18 דקות למגזינים).

באופן מפתיע, למרות טרנד מדווח היטב של אנשים שנמאס להם מקופסת השוטים שיושבת בסלון שלהם, הצפייה בטלוויזיה ככלי חדשותי רק עלתה. ב-2008 האמריקאי הממוצע בילה מול הקופסה 254 דקות ביממה – שזה יותר מארבע שעות, תשמור מפלצת הספגטי המעופפת ותציל – וב-2011 המספר אף עלה ל-274 דקות. צריכת החדשות באמצעות הרשת עלתה בצורה מתונה: מ-137 דקות ביום ל-167. נראה שהיא באה על חשבונו של הרדיו, שירד מ-102 דקות ביום ל-94.

קצרצרים

דיווחנו אתמול (ב') על התקלות הרבות שפוקדות את המוצר החם ביותר מאז האוטו דה פה, הקינדל פייר. עכשיו מגיע מטח נוסף: המכשיר, כידוע, מיועד להפוך את רכישת התוכן מאמזון לקלה במיוחד, באמצעות הזמנה בהקלקה אחת. הורים מתלוננים כעת שלילדים קל מדי להזמין תוכן, ושהשיטה היחידה למנוע את זה היא להפוך את הרכישה מאמזון לבלתי אפשרית. בחברה אומרים בתגובה שהם עובדים על שיפור יכולות השליטה ההורית במכשיר.

אפל מחסלת עוד אפליקציה, והפעם מדובר בכזו המייצרת רשיונות נהיגה. סנאטור מעיק כלשהו התלונן שאם אדם יוצר לעצמו משתמש באפליקציה, הוא רק צריך לשלוח את התוצאה לאימייל, להדפיס אותה, לניילן אותה, ויש לו רשיון נהיגה מזויף. ועבדכם הנאמן אומר: אם מערך הרישום שלכם כל כך גרוע ומאפשר לאפליקציה בשנקל לעקוף אותו, לא כדאי להתמקד בבעיה האמיתית?

כוח משטרתי בבריטניה עורך ניסויים בשימוש ברובי לייזר, שנוצרו במקור כדי להלחם בפיראטים סומאלים, והמטרה שלו היא להשתמש בהם כנגד מתפרעים – הוא אמור לעוור אותם זמנית. תומכי הרעיון אומרים שנכון שלמשטרה יש רימוני גז, רובי הלם ושאר כלי משחית, אבל הם מצריכים פגיעה מטווח קצר יחסית. המערכת החדשה יכולה לעוור מישהו ממרחק של 500 מטרים. שתי שאלות: האם הכנתם מספיק כסף לתביעות שוודאי יגיעו אם יסתבר שהעיוורון לא כל כך זמני? ואם אתם מסוגלים לזהות מטרה ב-500 מטרים, לא כדאי שתתקדמו אליה במהירות ופשוט תעצרו אותה?

אוהבים משחקי יריות, אבל רוצים ריאליזם? יש פתרון! משחק חדש בשם Google Shoot View משתמש בסטריט וויו של גוגל כאזור הקרבות. אתם מסתובבים חמושים בנשק חם ויורים בכל האנשים המסכנים שגוגל צילמה הולכים ברחובות. למרבה הצער, גוגל הפגינה חוסר חוש הומור ושיבשה את היכולת של המשחק לשאוב את המידע מסטריט ויו. חבל. זה היה יכול להיות להיט.

ולסיום, המלצה לקוראי המדור. קהילת הגיקים מפולגת באופן מסורתי בין מעריצי "מלחמת הכוכבים" ומעריצי "מסע בין כוכבים". כעת מגיע ג'ורג' טאקיי, המוכר יותר כמר סולו, הגאי האנטרפרייז בסדרה המקורית של "מסע בין כוכבים", ורוצה לשנות את המצב הזה. הוא וקורא לשני הצדדים להפסיק להתנהג כמו ציפורים וחזירים ולהתאחד מול אויב משותף: מעריצי סדרת הערפדים האווילית עד בחילה "דמדומים". טאקיי מזכיר שאפשר להתווכח על איכות העלילה של "מלחמת הכוכבים" או "מסע בין כוכבים" – אנא, עשו את זה שלא בנוכחותי – אבל ב"דמדומים" אין בכלל עלילה. יש רק שאלה אחת: "האם החבר שלי אוהב אותי?"  

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
יוסי צודק עם "עייפות הגאדג'טים". אבל הדוגמא שלו לא מתאימה. מדוע?
כי לאפל יש מוצרים עם אורך חיים גבוה: א. אי-פון 4 הקודם החזיק מעמד כמעט שנה וחצי - ועדיין נמכר. ב. אי-פון 3gs קיים כבר כמעט 3 שנים - ועדיין נמכר. ג. האי-פאד1 היה קיים כשנה - ונדמה לי שעדיין הוא נמכר. ד. רוב המחשבים של אפל נמכרים לאורך חודשים ארוכים ללא שינוי. לעיתים - המק פרו, למשל - הם נמכרים שנה וחצי ללא שום עידכון. שלא לדבר על כך שהמחשבים הללו יעבדו ללא בעיות שנים ארוכות - עשור ויותר (מה תעשו עם מחשבים כאלה זה עניין אחר - אבל הם יעבדו). לעומתה, רוב מתחרותיה מחליפות דגמים תוך חודשים ספורים - ומייד מפסיקות לייצר ולמכור את הדגמים הישנים. תראו לי עוד חברה שמוכרת - ומוכרת הייטב - מכשיר סלולרי בן יותר מחצי שנה. אפל אולי המציאה את ה-"שיבקון מכוון" - אבל הם כבר הפסיקו עם זה. רוב מתחרותיה של אפל אולי העתיקו (כמו עוד כמה דברים) את השיבקון המכוון - אבל כמו בהרבה דברים, גם בכך נשארו מאחור.
דרום לבנון , צפון ישראל  |  13.12.11
5.
נכון! אפל היא המובילה בתחום!
בוא נראה - אפל הוציאה אייפון פעם אחרונה לפני שנה וחצי. איפון לפני זה - שנה לפני זה. האייפון שיצא לפני שנתיים וחצי עדיין רלוונטי ויכול להתקין את המערכת הפעלה האחרונה. סמסונג? קנית גלקסי s לפני חצי שנה? תשכח מלהתקין את האנדרואיד הבא. הם יוצאים כל כמה חודשים עם טלפון חדש ואכלת אותה.
אבי  |  13.12.11
לכל התגובות