אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תמונת מצב: חברת חממה צילום: נמרוד גליקמן

תמונת מצב: חברת חממה

מבט אל תחתית הסולם החברתי בישראל: נשים ערביות שעובדות בחקלאות

15.12.2011, 11:13 | ארי ליבסקר

בדירוג החברתי הישראלי, אשה ערבייה בפריפריה היא אולי הדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם כאן יש דירוג פנימי. "רק 22% מהנשים הערביות עובדות. שיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה נמוך אפילו לעומת החרדיות", אומר פרופ' ערן ישיב, כלכלן מאוניברסיטת תל אביב ויועץ לענייני תעסוקת ערבים בבנק ישראל. "מדובר באובדן גדול למשק כשאוכלוסייה המהווה כ־10% מהאזרחים כמעט לא תורמת, לא משלמת מס הכנסה והמדינה מעבירה לה הבטחת הכנסה וקצבאות ילדים".

שיעור האקדמאיות הערביות כמעט זהה לזה של הגברים. אבל בפועל, כשהן מסיימות את לימודיהן, רק 28% מהן מוצאות עבודה ההולמת את השכלתן, ורובן נאלצות לעבוד כפקידות, זבניות, קופאיות ומסדרות מדפים. נדין אבס (37), בעלת תואר שני בכימיה, בוגרת הטכניון והאוניברסיטה העברית, מספרת שרצתה לעבוד ככימאית במעבדות, "אבל לא קיבלו אותי לשום עבודה". במקומות ששקלו להעסיק אותה הציעו שכר זעום ודרשו שעות נוספות. היום היא מורה. (אם יש לכם הצעת עבודה מתאימה לנדין אבס שלחו אותה לכתובת aphroditekkh@gmail.com).

גם עמאד (32) למדה כימיה בטכניון. כיום היא פקידה בבנק, עבודה שאותה מצאה בעזרת עמותת קו משווה, ומוגדרת סיפור הצלחה. "בתקופת הלימודים עבדתי כטלרית. לא האמנתי שאתקבל לעבודה בבנק עם זכויות מלאות, ועכשיו אני מאושרת שקיבלתי את המשרה הזאת". טניה אל־נאזר (25) למדה משפטים והוסמכה לפני כשנתיים כעורכת דין. "לא רוצה לצעוק 'אפליה', אבל אלה שלמדו איתי וקיבלו ציונים פחות טובים מצאו עבודה", היא אומרת. "היום אני חיה בתל אביב ומתפרנסת ממלצרות. לא התקבלתי לאף משרד" (אם יש לכם הצעת עבודה מתאימה לטניה אל-נאזר שלחו אותה לכתובת as.smith2012@gmail.com).

הסטודנטיות כבר מבינות את חומרת המצב. "לעבוד בסופר של רמי לוי זה החלום שלי", אומרת בת 19 מבאקה אל־גרבייה שלומדת במכללה האקדמית ביישוב. "אני מוכנה לעבוד שם בכל דבר, לא רק כקופאית. בחורות שעובדות שם, אם הן מוכנות להוריד את הבורקה, מקבלות הרבה כסף". בהרבה כסף היא מתכוונת לשכר מינימום. חברתה, סטודנטית גם היא, אפילו לא חולמת על רמי לוי. היא מחפשת עבודה בחקלאות.

גמל מיסר, הנאא עסאל, ותד פאטמה ומג גמל מיסר, הנאא עסאל, ותד פאטמה ומג'אדלה כיתאם בעבודתן בעמק חפר | צילום: נמרוד גליקמן גמל מיסר, הנאא עסאל, ותד פאטמה ומג

מתחת לאקדמאיות ממוקמות אלה שלא למדו. למשל וואפה טירה (53) מבאקה אל־גרבייה, שבעלה עבד כפועל בניין עד שנפצע בתאונת עבודה. "יציאה לעבודה לא באה ממקום של שחרור פמיניסטי", היא אומרת, "רוב הערביות לא גאות בכך שהן יוצאות לעבוד, כי זה אומר שהגבר לא מסוגל לפרנס אותן". טירה חיפשה עבודה, "ואז הגיע אדם מהכפר ואמר לבעלי 'אני אתן לאשתך עבודה, אדאג לה'. זאת היתה בשורה, מצבנו היה קשה וקבלני העבודה האלה יודעים לפנות למשפחות במצוקה. נסענו מדי יום יותר משעה בעמידה, עבדנו כעשר שעות והקבלן ישב על כיסא וגער והאשים אותנו בגניבת פרי. קיבלנו 85 שקל ליום, עבדנו שבעה ימים בשבוע, בלי חופשים, וכולן שתקו, בגלל הבושה. בושה של נשים ללא השכלה שהבעל לא יכול לפרנס אותן".

מאז שנסגרו רוב מפעלי הטקסטיל, חקלאות נשארה האופציה הכמעט יחידה לערביות בצפון. שילוב גורמים מוביל למצב הזה, מסביר פרופ' ישיב: "מחסום התרבות, תנאי השוק והתשתיות. אקדמאיות פונות להוראה, סיעוד ורוקחות, בין השאר בגלל שעות העבודה הגמישות. אבל המקצועות האלה סובלים מעודף ביקוש, ולכן הן נתקלות בתורים ארוכים בהמתנה לעבודה. בחקלאות המעסיקים מעדיפים עובדים זרים בתנאי שכר ירודים, שזמינים בכל רגע. בעיות חמורות נוספות הן הנגישות, היעדר תחבורה שתאפשר לנשים להגיע לעבודה, והמחסור במעונות יום. חלק מהנשים הן מסורתיות, עטויות כיסוי ראש שמרתיע מעסיקים יהודים, והן אוהבות לנסוע ולעבוד בצוותא. אשה ערבייה לא תעבוד בכל תנאי".

וואפה טירה הצליחה לצאת מהמעגל, וכיום היא מנהלת תחום העסקת נשים במרכז "מען" ביישובה. היא מובילה אותי לפגוש כמה פועלות שבכל זאת עובדות אצל מעסיק יהודי, בלי תיווך קבלן. גשם זלעפות יורד. ליד שדה אבוקדו וחממות מלפפונים אנחנו פוגשים ארבע נשים, כולן מעל 40, אמהות לילדים בוגרים. "יצאתי לעבוד כי אני רוצה לעזור לילדיי ללמוד באוניברסיטה", אומרת לי ותד פאטמה. "אני עובדת קשה בשביל הבת שלי. היא לומדת להיות מורה ולא תצטרך לעבוד בחקלאות כמוני". 

תגיות

28 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

28.
ערביות ככל בני האדם
אני מעסיק מאות עובדים,מבחינתי כולם בני אדם וכולם מכובדים,עולים חדשים מ14מדינות. מוסלמים , נוצרים, יהודים נשים וגברים.אין הבדלים על בסיס צבע דת לבוש , ההבדלים על בסיס תוצאות מתוך שיוויון הזדמנויות .מנסיון של 37 שנות פעילות אני מאושר להעסיק בנות מהמגזר הערבי , נאמנות .חריצות ,אהבת העבודה ומוכנות להשקיע. כיהודים שעברו הפליה על בסיס דת וסבלו גירוש שואה ונקמה אנחנו אמורים להוביל את העולם בסובלנות.יש לי את הזכות להיות כזה .  
דוד  |  17.12.11
27.
איזה מן עבודה!
כאשר תושב מיעוט במדינה זו אפילו שלא ערבי מחפש עבודה נשאר בשורה אחורה בסדר עדיפות. אז מה אתם רוצים ? אני לא מביןדבר ראשון כיסוי ראש זה לא בושה לנשים אלא זה חובה, אפילו אצל הדתיים אז מה ההבדל ? עד עכשיו אני לא מבין את שיא הגזענות. כאשר אני בעל תואר ראשון ושני אחרי שלמדתי 8 שנים ואני מתראיין מול מעסיק ויש לי את כל התנאים אנדרשים לעבודה, יגיד לי נמשיך לראיין אנשים אחרים ונתקשר אליך אם התקבלת, אז אני מחכה לצלצול מ 6 מעסיקים משנתיים אז אני שואל את עצמי מה הסיבה?? מתברר לי בסופו של דבר אני לא מתאים בגלל שאני ערבי. וזה באמת מה שקרה אחד המעסיקים אמר לי אחרי ששגעתי אותו בטלפונים בצורה עקיפה אנחנו מחפשים מישהו מתוך העיר!!!! אני גר 10 ק"מ מהעיר אז מה זה? כאילו את זה שגר בפנים יכול להגיע לפניי לעבודה, אז די נמאס לנו משתויות האלה ואני מסקש מכל אחד שקרה מה שכתבתי יחשוב פעמיים
16.12.11
לכל התגובות