המגרש החדש של אובמה: 750 איים קטנים בים סין הדרומי

ההתפתחויות האחרונות בים סין הדרומי ובאוקיינוס השקט, הצהרות של הנשיא אובמה, של שרת החוץ הילרי קלינטון ושל בכירים בשלטון הסיני, מציירות תמונה מאיימת משהו, ולפיה ארה"ב וסין גולשות למעין מלחמה קרה חדשה. ברקע: חשש של מדינות אסייתיות מהדומיננטיות של סין, חשש סיני ממעורבות אמריקאית באזור, ובעיקר - מאגרי נפט וגז בשווי מיליארדי דולרים, בעומק הים.

הסיבוב הנוכחי בסכסוך החריף בשבועות האחרונים, לאחר שאובמה הכריז כי ישלח 2,500 חיילי מארינס שיוצבו באופן קבוע בעיר דארווין באוסטרליה כדי להוות נוכחות צבאית בדרום האוקיינוס השקט. אובמה עצמו ביקר באוסטרליה אחרי שתי ועידות פסגה אזוריות: פגישת מדינות הפסיפיק בהוואי באמצע נובמבר, ומיד אחריה פסגת איחוד מדינות דרום־מזרח אסיה (ASEAN) בבאלי, אינדונזיה, שבה השתתפו כמשקיפים הן אובמה והן ראש ממשלת סין, וון ג'יה־באו. זו היתה הפעם הראשונה שבה נשיא אמריקאי משתתף בפסגה כזו, והנוכחות הבולטת של אובמה בבאלי הוסיפה משקל להכרזות האחרונות של הממשל כי ימקד את מדיניות החוץ שלו באזור מזרח אסיה בשנים הקרובות - הכרזות שזכו לביקורת קשה מהרפובליקאים בארה"ב וכן מסין.

האשמות ואיומים הדדיים

הביקור של קלינטון בשבוע שעבר בבורמה, בעלת ברית קרובה של סין, היה ביקור ראשון של בכירה בממשל במדינה זה 16 שנה. הביקור היווה איתות נוסף לכוונת האמריקאים לבנות בריתות באזור ולהחליש את השפעתה של סין.

בפסגה בבאלי הביעו הסינים חוסר שביעות רצון מהמעורבות האמריקאית, לאחר שבניגוד לדעתם הועלה לדיון הנושא שמהווה סלע מחלוקת עיקרי בין מדינות האזור זה עשרות שנים: הריבונות בים סין הדרומי. הסכסוך העיקרי הוא בין סין לווייטנאם, אבל גם לפיליפינים, לטייוואן, למלזיה ולברוניי יש תביעות טריטוריאליות באזור. סין מתעקשת שהסכסוך צריך להיפתר בינה ובין כל אחד מהצדדים בנפרד, בעוד שארה"ב ומדינות נוספות מנסות לקדם פתרון בינלאומי. בפסגה בבאלי, ראש הממשלה וון נראה זועף כשעלה לדבר מיד אחרי אובמה, ואמר "לא רציתי לדון בנושא כאן, אך כיוון שהוא עלה מן הראוי שאגיב".

במוקד הסכסוך עומדת קבוצה של 750 איים קטנים, חלקם לא יותר מאשר סלעים גדולים שמציצים מתוך הים קרוב לחופי מלזיה והפיליפינים. האיים אינם מיושבים ברובם, ולמרות תביעות טריטוריאליות עליהם הם נחשבו כמעט חסרי ערך, עד שהתגלו בהם מרבצי נפט וגז טבעי גדולים. מאז כולם רוצים נתח מהעוגה, ופיסות הסלעים מאיימות להפוך עילה לסכסוך גלובלי. מרבצי הנפט והגז באזור מוערכים ב־17.5 מיליארד טונות, יותר מכלל הרזרבות של כווית. מרבצי אנרגיה בגודל כזה יכולים לשנות לחלוטין כיוון של כלכלה בינונית כמו הפיליפינים או וייטנאם, ובעלי חשיבות עצומה לסין, שנאבקת להבטיח לעצמה מקורות אנרגיה.

וייטנאם הייתה הראשונה לערוך קידוחים באזור בתחילת שנות התשעים, מה שגרם למתיחות עם סין. ביוני השנה שתי המדינות החליפו האשמות ואיומים הדדיים ווייטנאם ערכה תרגיל צבאי בים, במה שנתפס כהפגנת כוח מול סין. בצעד חריג, שלטונות וייטנאם ביקשו מהממשל האמריקאי להתערב בסכסוך, וארה"ב קראה לכל הצדדים להידבר. הפנייה מסמלת יותר מכל את מצב הרוח המשתנה של מדינות האזור ואת החשש הגובר שלהן מההתעצמות של סין. המשטר החד־מפלגתי בווייטנאם דומה מאוד לזה הסיני, ומודל הפיתוח שלה מבוסס על זה של סין. לעומת זאת, המפלגה הקומוניסטית ששולטת בווייטנאם הפגינה בדרך כלל יחס צונן כלפי ארה"ב גם לאחר שהיחסים הדיפלומטיים בין השתיים חודשו. השנה, נראה שהיחס הזה מתהפך.

החשש מסין בולט עוד יותר בפיליפינים, הענייה והחלשה מקרב המדינות הטוענות לריבונות בים. בפסגה בבאלי, משלחת הפיליפינים היתה הקולנית ביותר בתביעה להגיע לפתרון רב־צדדי של הסכסוך, אך הצעתם לייסד "אזור של שלום ושיתוף פעולה" בים סין הדרומי כדי לפתור את הסכסוך בהדרגה, זכתה להתעלמות משאר הצדדים. הפיליפינים התחילה בקידוחים ראשוניים לגילוי נפט בתחילת השנה, ובמרץ דווח על עימות בין ספינות גילוי נפט פיליפיניות ובין ספינת סיור של צבא סין.

מאמרים לוחמניים סיניים

באוקטובר, צבא הפיליפינים ערך באזור תרגיל משותף עם כוחות אמריקאיים, שעמם יש לפיליפינים הסכם הגנה. התרגיל תוכנן מראש, אבל באופן סמלי התקיים רק יום אחרי שמאמר מערכת תקיף בעיתון ממשלתי סיני עורר הדים בעולם. העיתון "גלובל טיימס" שיוצא בסינית ובאנגלית שייך למפלגה הקומוניסטית, ולעתים קרובות מבטא קו לאומני ולוחמני יותר מההצהרות הרשמיות הדיפלומטיות שמוציא משרד החוץ הסיני. העיתון מצהיר כי יש לו עצמאות מערכתית, אולם משקיפים רבים מחשיבים אותו לכלי של השלטון שדרכו הוא מבטא עמדות שאינו מוצא לנכון להפוך לרשמיות.

המאמר הצביע על נטייה בציבור הסיני לנקיטת קו תקיף יותר כלפי מדינות קטנות ש"אינן מתנהגות באופן רציונלי", ואיים כי אם אותן מדינות "לא ישנו את יחסן לסין, הן צריכות להתכונן לשמוע את קול התותחים". איומים בסגנון זה נשמעים גם כלפי דרום קוריאה ויפן, שלהן סכסוכים טריטוריאליים עם סין באזור הצפוני יותר של הים הצהוב, וגם שם העמדה הלוחמנית של סין דוחפת את שכנותיה להדק את יחסיהן עם ארה"ב. בשבוע שעבר, עוד כמה מאמרים לוחמניים סיניים הצהירו כי ים סין הדרומי כולו נמצא בריבונות סינית ואין בו כלל מים בינלאומיים - עמדה קיצונית הרבה יותר מהעמדה הרשמית של סין. הפיליפינים מצדה, שינתה את שמו של הים ל"ים הפיליפינים המערבי" כדי לחזק הצהרתית את תביעתה, ומדינות אחרות מבקשות לכנותו "ים דרום־מזרח אסיה".

אבל בעוד שסין - שמשדרגת בשנים האחרונות את הצבא שלה והציגה השנה לראשונה נושאת מטוסים - מאיימת על מדינות האזור, היא גם שותפה כלכלית חשובה של כל אחת מהן. עם ההאטה הכלכלית המתמשכת במדינות המפותחות, חשיבותה למדינות השכנות רק הולכת ועולה. ההשקעות הסיניות בפיליפינים עדיין אינן גדולות, אולם הוכפלו ב־2010 לעומת 2009 ועמדו על 86 מיליון דולר. הסחר ההדדי בין השתיים עלה ב־35% ב־2010. ההשקעות הסיניות בווייטנאם זינקו ב־2010 ב־74% ל־365 מיליון דולר. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של יפן ושל דרום קוריאה, ואפילו של אוסטרליה.

בהפגנת שרירים נוספת קיימה סין תרגיל צבאי ימי באוקיינוס השקט, ויפן דיווחה על ספינות קרב סיניות שעברו סמוך לחופיה באוקינאווה לקראת התרגיל. ובעוד שהיחסים באזור נהיים מתוחים יותר והמעורבות האמריקאית גוברת, נתון נוסף מסביר את חשיבות הסכסוכים על כמה שוניות סלע זניחות. מעבר למרבצי הנפט, ים סין הדרומי ודרום האוקיינוס השקט הם נתיב הסחר החשוב בעולם שבו עוברים בכל שנה טובין בשווי 15 טריליון דולר. אי־שקט באזור הזה, יודעים כל הצדדים, מאיים לא רק על השכנות - אלא על יציבות הכלכלה העולמית כולה.