פרשנות: שניים רבים, הצרכן סופג

מאחורי המדפים השלווים והרגועים בסופרמרקט מתחוללים על בסיס יומי מאבקים אדירים בין ספקים לרשתות ענק, שמנסות ללכוד את תנועת היד של הקונה, היד שמרימה מוצר מהמדף ושמה אותו בעגלה.

חברת סלולר אנחנו בוחרים פעם בכמה שנים, דירה אנחנו קונים פעם או פעמיים בחיים, בנק לפעמים אנחנו לא מחליפים אף פעם. בסופרמרקט אנחנו מבצעים החלטות קנייה כמעט כל יום. היכולת להחליף מותג, ספק או מוצר היא מיידית - רק להושיט את היד ולקחת, בלי קנסות יציאה.

הטריקים הקטנים שיגרמו לנו לבחור מוצר אחד ולא אחר הם זירת קרב מרכזית בסופרמרקטים: מי יקבל מיקום טוב על המדף, מי ימכור במחיר זול יותר מהמתחרה. השאלות האלה הן עילה לסכסוכים עקובים מדם בין ספקים לרשתות ובין ספקים לבין עצמם.

כל עוד הספקים והרשתות רבים, אנחנו מרוויחים, ואין דוגמה טובה יותר לכך ממחירי החיתולים. דווקא הם ייזכרו מהקיץ האחרון כדוגמה לאיך שהשוק יכול לעבוד בלי חרם מהפייסבוק, בלי רגולציה, בלי רשות ההגבלים ובלי שר ממונה.

הסכסוך בין חוגלה לרבוע כחול הוא דוגמה לשוק בריא: שוק שבו הספקים והרשתות מתקוטטים מבוקר עד ערב, רבים על כל אגורה ומתחרים בכל פינה. אולם, שוק שקט שבו ספק יכול להעלות מחיר בקריצת עין והבטחה לרווחיות עודפת לקמעונאי, הוא בדיוק השוק שממנו כולנו צריכים לפחד.