שחור לבן זהב
עם תקציב זעום, במאי אלמוני ובלי מילים, אף אחד לא ניחש ש"הארטיסט" יהפוך לאירוע הקולנועי המדובר של התקופה. הסרט האילם שהפתיע בפסטיבל קאן מוביל עכשיו ברשימת המועמדים לגלובוס הזהב
בחודש הבא יעלה בבתי הקולנוע בארץ סרטו של מישל הזנוויציוס ״הארטיסט", סרט אילם בשחור־לבן שמסתמן כאחת ההפתעות הקולנועיות הגדולות של השנים האחרונות. "הארטיסט" החל את המירוץ לעונת הפרסים בהצלחה מסחררת. ארגוני המבקרים בניו יורק ובבוסטון בחרו בו לסרט הטוב ביותר השנה, והוא מוביל את רשימת המועמדים לפרסי גלובוס הזהב עם שש מועמדויות. "הארטיסט" כבר הוגדר על ידי רבים כאירוע הקולנועי של השנה, ואם יזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר הוא יהיה הסרט האילם הראשון שזוכה בפרס מזה 83 שנה.
הבמאי אינו שם מוכר כלל, וברזומה שלו אפשר למצוא שני סרטי פרודיה מצחיקים בקושי על ג׳יימס בונד. לפני כשנתיים, כש"אווטאר" וטכנולוגיית התלת־ממד היו הדבר הכי חם בבתי הקולנוע בצרפת, החליט הזנוויציוס שהוא רוצה לעשות סרט אילם על תקופת הכוכבות של הוליווד הישנה.
העניינים החלו להתחבר כשהזנוויציוס פגש את המפיק תומס לנגמן, בנו של המפיק הצרפתי האגדי קלוד ברי (״ז׳אן דה פלורט״, ״מאנון״). לנגמן התלהב מהתסריט והאמין בפרויקט כל כך עד שהוא היה מוכן לקחת סיכונים ואפילו להפסיד כסף. הוא נתן אור ירוק לצלם את הסרט בהוליווד ולוותר על הסיוע הפיננסי בצרפת, החלטה שהסתמנה כחשובה מאוד עבור הניסיון לשחזר את הקסם והאווירה של תור הזהב ההוליוודי.
לאחר 35 ימי צילומים בלבד, ועם תקציב זעום של 13 מיליון יורו, הדרך לפסטיבל קאן היתה סלולה. הסרט הוכנס לתחרות הרשמית ברגע האחרון והתקבל בפסטיבל בתשואות רמות. הוא נחטף מיידית על ידי המפיק האגדי הארווי ויינסטין להפצה בארצות הברית, (וויינסטין לבטח ידע כבר אז שהמצביעים המבוגרים באקדמיה ישתגעו על פיסת הנוסטלגיה הקולנועית הזאת). הפרס הראשי בפסטיבל הוענק אמנם לסרטו של טרנס מאליק "עץ החיים", אך ז׳אן דוז׳רדיין, השחקן הראשי ב"הארטיסט", זכה בפרס לשחקן הטוב ביותר.
בניגוד לסרטים האילמים המוקדמים שנעשו עבור קהל פשוט, "הארטיסט" הוא סרט מורכב מבחינה קולנועית שמנסה לפנות לשוחרי קולנוע ולקהל הרחב בו־בזמן. הוא מתמקד בג׳ורג׳ ואלנטיין (דוז׳רדיין), כוכב קולנוע שהפופולריות שלו דועכת עם הופעת הסרט המדבר בסוף שנות ה־20, בעוד שהקריירה של כוכבת קולנוע אחרת בשם פפי מילר (ברניס בז׳ו, אשתו של הבמאי) נוסקת מעלה. ואלנטיין, כמו רבים מכוכבי הקולנוע האילם, לא מיטיב להסתגל לשינוי הטכנולוגי, ובצל המשבר הכלכלי הוא נותר חסר כל ועם תהילה חולפת. העיצוב האמנותי נלקח מסרטים ישנים של ג׳וזף פון סטרנברג ופריץ לאנג.
יש המקווים שאם "הארטיסט" יהיה הצלחה קופתית, הוא יביא להערכה מחדש של הקולנוע האילם ויגרום לערוצי טלויזיה מסחריים לכלול יותר סרטים אילמים ברצועות השידור שלהם. סרטו החדש של מרטין סקורסזה "הוגו" גם הוא מתייחס לימיו הראשונים של הקולנוע, וכולל בתוכו כמעט חצי שעה של שיעור היסטוריה על חלוצי הקולנוע הצרפתים האחים לומייר וז'ורז' מלייה.
אבל הרנסאנס הזה לקולנוע האילם, שמסתמן כטרנד הקולנועי העכשווי, אינו לגמרי חדש. גם החבר׳ה בפיקסאר למדו היטב את סרטיהם של צ׳רלי צ׳פלין ובאסטר קיטון לפני שיצרו את עשרים הדקות שפותחות את ״וול־אי״ או את עשר הדקות הראשונות ב"למעלה". מפתיעה ככל שתהיה התחייה הנוסטלגית הזאת, יש לזכור שלפחות עבור חלק מהאנשים שיצפו ב"הארטיסט" השנה, יהיה זה הסרט האילם הראשון שיראו בחייהם.
תגובה אחת לכתיבת תגובה