ביקורת הופעה: נקמת הטרקטור בבארבי

נקמת הטרקטור באה להציג בבארבי את האלבום החדש, "נשאר רק לרוץ".

קהל היעד: חובבי רוק אינטליגנטי.

דבר המבקר: אחרי 20 דקות של הופעה אבי בללי עוצר, מביט אל הקהל ואומר: "זהו, עכשיו נכנסתי לזה, עכשיו אני בעניין". המתח משתחרר. יש הופעות שבהן זה לוקח יותר זמן, וכשמדובר באחת הלהקות האיקוניות של הרוק הישראלי - אבל בהרכב חדש ובהופעה ראשונה - ההיסוס בפתיחה היה מובן. השירים "הכל טוב" ו"אדרנלין" המוצלחים זכו לביצועים טובים בצירוף שני החברים החדשים בלהקה, גליה חי על הוויולה ועידו זלניק בקלידים. אבל טוב, כפי שאומרת הפרסומת, זה עדיין לא מצוין, והקהל המתין בסבלנות למצוין. השיפור ניכר ככל שההופעה נמשכה, האווירה התחממה והזכירה את הניינטיז העליזות. בללי מנווט בין שירים סוחפים לרגועים, בין אוונגרד ללהיטים, כמו גלים שמיועדים לחזק זה את זה עד יצירת הגל המושלם. שיא ההופעה נרשם בהופעות אורח של הזמרות יסמין אבן ומיכל שפירא. ואז, כמו טרקטור שנותר בסככה זמן רב מדי ויצא בשאגה לשדה הפתוח, בללי והלהקה יורים שורה של להיטים וקאברים שמרימים את הקהל. "היא", "עפיפונים", "משחק של דמעות", "Memories" - והדרן מצוין עם "ג'ונגל פיתוח" בגרסתו המחודשת ו"אדון הסליחות", שזוכה לביצוע אנרגטי, ארוך ומוטרף, רוק משולב ברייב של ממש.

שורה תחתונה: חטאנו לפניך, רחם עלינו על שנעדרנו מבמות ישראל זמן רב כל כך.